א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לְעֶֽבֶד־יְהוָ֬ה לְדָוִֽד׃ ב נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע לָ֭רָשָׁע בְּקֶ֣רֶב לִבִּ֑י אֵֽין־פַּ֥חַד אֱ֝לֹהִ֗ים לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ ג כִּֽי־הֶחֱלִ֣יק אֵלָ֣יו בְּעֵינָ֑יו לִמְצֹ֖א עֲוֺנ֣וֹ לִשְׂנֹֽא׃ ד דִּבְרֵי־פִ֭יו אָ֣וֶן וּמִרְמָ֑ה חָדַ֖ל לְהַשְׂכִּ֣יל לְהֵיטִֽיב׃ ה אָ֤וֶן ׀ יַחְשֹׁ֗ב עַֽל־מִשְׁכָּ֫ב֥וֹ יִ֭תְיַצֵּב עַל־דֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֑וֹב רָ֝֗ע לֹ֣א יִמְאָֽס׃ ו יְ֭הוָה בְּהַשָּׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ עַד־שְׁחָקִֽים׃ ז צִדְקָֽתְךָ֨ ׀ כְּֽהַרְרֵי־אֵ֗ל מִ֭שְׁפָּטֶךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה תוֹשִׁ֣יעַ יְהוָֽה׃ ח מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱלֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃ ט יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃ י כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ יא מְשֹׁ֣ךְ חַ֭סְדְּךָ לְיֹדְעֶ֑יךָ וְ֝צִדְקָֽתְךָ֗ לְיִשְׁרֵי־לֵֽב׃ יב אַל־תְּ֭בוֹאֵנִי רֶ֣גֶל גַּאֲוָ֑ה וְיַד־רְ֝שָׁעִ֗ים אַל־תְּנִדֵֽנִי׃ יג שָׁ֣ם נָ֭פְלוּ פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן דֹּ֝ח֗וּ וְלֹא־יָ֥כְלוּ קֽוּם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
למנצח לעבד ה' לדוד - טעם לעבד ה', בעבור שהזכיר דברי הפושעים והמורדים בשם הנכבד.
פסוק ב:
נאם - הטעם זה אחשוב בקרב לבי, כי הפשע כאילו ידבר אדם הרשע אל תפחד, על כן אין אלהים לנגד עיניו.
פסוק ג:
כי החליק - מגזרת אמריה החליקה, כמו: ואנכי איש חלק, כי החליק דבר הרע בעיניו למצוא השם עונו וישנאהו על דרך: אלהים מצא את עון עבדיך.
פסוק ד:
דברי - ונקשר חדל עם למ"ד, כמו: ויחדלו לבנות העיר.
פסוק ה:
און, על משכבו - בלילה.
פסוק ה:
יתיצב - הפך המשכב ביום.
פסוק ה:
על דרך לא טוב - מצות לא תעשה.
פסוק ה:
רע לא ימאס - הטעם כפול.
פסוק ו:
ה' - נראתה הה"א החסירה ממלת ה' בשמים הכין כסאו, על כן נפתח הבי"ת וטעם זה הפסוק כי אני עבד השם, כי אדע כי חסדו כולל הכל. והטעם: כי אין למעלה מהשמים כמראה העין. ויש אומרים: כי השמים מקור החסד ומבוע האמונה.
פסוק ז:
צדקתך - אמר ר' משה: כי צדקתך לא יוכלו בני אדם שאתה כי היא כהררי אל. והנכון: כי היא נשגבה לדעתה כהררי אל התקיפים, שלא יוכל אדם להגיע לשם וככה דעת משפטיך כתהום רבה שהיא עמוקה שלא יראנה אדם.
פסוק ז:
וטעם: אדם ובהמה – שהוא ישפוט כל מרגיש על דרך: ומיד כל חיה אדרשנו.
פסוק ח:
מה - בעבור שהזכיר אדם ובהמה הזכיר הנכבדים מהאדם.
פסוק ח:
ומה יקר - ישרת בעבור שנים כמשפט, כאילו כתוב: ומה יקרים בני אדם אשר בצל כנפיך יחסיון, או מה יקר לכל אחד מהם.
פסוק ט:
ירויון - כמו ירביון.
פסוק ט:
וטעם ביתך – הם המתבודדים לעבוד השם בביתם, והעבודה תדשן נפש ודעת השם תעדנם.
פסוק ט:
וטעם נחל – שלא יפסק.
פסוק י:
כי, מקור חיים - חיי הנשמה העליונה שלא תמות.
פסוק י:
באורך נראה אור - כינוי לשכר העולם הבא, כי אין דבר בעולם הזה נכבד מהאור והוא עצם ואיננו גוף.
פסוק יא:
משוך - טעם ליודעיך - שהם במעלה העליונה.
פסוק יא:
והזכיר משוך – בעבור שחסדו בשמים ומשוך משמש בעבור אחר והוא ומשוך צדקתך לישרי לב, שיש להם מעשים טובים, ואם לא היו כמו יודעי השם.
פסוק יב:
אל - הטעם אל תבואני רגל אנשי גאוה. והטעם על דרך ישכבנה, כאילו אמר שלא יתחברו עמו בבית השם.
פסוק יב:
ויד - הזכיר הרגל והיד.
פסוק יב:
וטעם אל תנידני מדשן ביתך – למקום אחר.
פסוק יג:
שם - והטעם יפלו במקום שחשבו להנידני שם, לפני בואם אלי. ויש אומרים: ברוץ הרגל לבוא אלי תכשל ובהתחזק היד להנידני יהיו דחוים, כמו: דחה דחיתני לנפול. ופירוש שם כמו אז, וכמוהו שם יצעקו ולא יענה. ויתכן היות שם רמז למקום שנפלו שם פועלי און בימים קדמונים. והטעם שאדע, כי יד רשעים לא תנידני כי יפלו הם כאשר נפלו הדומים להם בזמן שעבר.