א מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃ ב אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הוָה כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹא־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃ ג יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי׃ ד יְֽהוָ֗ה הֶֽעֱלִ֣יתָ מִן־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֝יִּיתַ֗נִי מיורדי־(מִיָּֽרְדִי־)בֽוֹר׃ ה זַמְּר֣וּ לַיהוָ֣ה חֲסִידָ֑יו וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ׃ ו כִּ֤י רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֪ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃ ז וַ֭אֲנִי אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י בַּל־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם׃ ח יְֽהוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֪דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃ ט אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וְאֶל־אֲ֝דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן׃ י מַה־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮ בְּרִדְתִּ֪י אֶ֫ל־שָׁ֥חַת הֲיוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃ יא שְׁמַע־יְהוָ֥ה וְחָנֵּ֑נִי יְ֝הוָה הֱ‍ֽיֵה־עֹזֵ֥ר לִֽי׃ יב הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֪וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃ יג לְמַ֤עַן ׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
מזמור, חנוכת הבית - יש אומרים: שצוה דוד שינגנו המשוררים זה המזמור בחנוכת הבית הראשון. ויש אומרים: בחנוכת הבית השני או השלישי, כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש. והקרוב אלי: כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים, כי הכתוב לא הזכיר בית השם וכמוהו: עור ופסח לא יבוא אל הבית כאשר פירשתי במקומו, ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו. ויאמר רבי משה: כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו, כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב. ואמר: כי יגון הנפש נמשל לחולי הגון ויותר קשה, כדרך: רוח איש יכלכל מחלהו.
פסוק ב:
ארוממך - כנגד דליתני כפי מחשבתי שהוא מת
פסוק ב:
וטעם ולא שמחת – ככתוב במזמור: אשרי משכיל אל דל, כי דרך אחד לשניהם.
פסוק ג:
ה' - טעם שועתי אליך - לבדך ולא לרופא ותרפאני.
פסוק ד:
ה' - הטעם כמעט וירד אל הקבר ומצאנו מירדי בור שלם, כמו תחת רדפי טוב.
פסוק ה:
זמרו - בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך חסדי דוד יבשר החסידים, שאם קרה להם כאשר קרהו, השם יצילם.
פסוק ו:
כי - טעם חיים ארוכים, כמו אנשי מדות גדולות ודרך משל אמר, כי הבכי ילין, או יחסר הפועל, כמו: אשר ילדה אותה.
פסוק ו:
והטעם בערב ילין – המלין בבכי, ולבקר ברינה כי חסרון הבית בכל המקרא הרבה, כמו: הנמצא בבית ה'.
פסוק ז:
ואני - אמר ר' משה: זה טעם ויהי כי ישב המלך בביתו כאשר ענהו נתן כל אשר בלבבך עשה. וזה רחוק. והנכון: כאשר יקרה לבריא בגופו ובחזקתו שיחשוב שככה יהיה תמיד ולא יבוא לו חולי, שיחלש כחו.
פסוק ח:
ה' - עתה אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי, כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל. אמר רבי משה: כי העמדת הטעם העמדתני להררי עז כמו למען יזמרך כבוד שהוא כבודי. ואחרים אמרו: כי יו"ד להררי סימן המדבר, והטעם לשום אותו כמו הר. ורבי יהודה הלוי אמר: כי להררי, כמו: הררי בשדה כי משקלי השמות משתנים.
פסוק ט:
אליך - יספר כי לא מצא מה לעשות כי אם לקרוא ולהתחנן ולומר: מה תועלת במותי?! כי הדם הוא הנפש וכתוב: ושרט לנפש.
פסוק י:
היודך עפר - ככתוב: וישוב העפר אל הארץ.
פסוק יב:
הפכת - שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו, כי בעבור זה נברא.
פסוק יב:
וטעם: פתחת שקי – דרך משל המתאבל על נפשו.
פסוק יב:
וטעם: ותאזרני – לחיזוק.
פסוק יג:
למען - והטעם אני אודך – כל ימי למען יודך.
פסוק יג:
ויזמרך – כל אדם שיש לו כבוד. והטעם: נשמה חכמה ובעבור כי המשכילים מעטים.
פסוק יג:
אמר: כבוד – ולא כל כבוד.