א לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝הוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ ב אֱ‍ֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּי אַל־אֵב֑וֹשָׁה אַל־יַֽעַלְצ֖וּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃ ג גַּ֣ם כָּל־קֹ֭וֶיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם׃ ד דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הוָה הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ ה הַדְרִ֘יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ ׀ וְֽלַמְּדֵ֗נִי כִּֽי־אַ֭תָּה אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י אוֹתְךָ֥ קִ֝וִּ֗יתִי כָּל־הַיּֽוֹם׃ ו זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃ ז חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י ׀ וּפְשָׁעַ֗י אַל־תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכָר־לִי־אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ יְהוָֽה׃ ח טוֹב־וְיָשָׁ֥ר יְהוָ֑ה עַל־כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ׃ ט יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִֽילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ׃ י כָּל־אָרְח֣וֹת יְ֭הוָה חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת לְנֹצְרֵ֥י בְ֝רִית֗וֹ וְעֵדֹתָֽיו׃ יא לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃ יב מִי־זֶ֣ה הָ֭אִישׁ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר׃ יג נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ׃ יד ס֣וֹד יְ֭הוָה לִירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהוֹדִיעָֽם׃ טו עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ טז פְּנֵה־אֵלַ֥י וְחָנֵּ֑נִי כִּֽי־יָחִ֖יד וְעָנִ֣י אָֽנִי׃ יז צָר֣וֹת לְבָבִ֣י הִרְחִ֑יבוּ מִ֝מְּצֽוּקוֹתַ֗י הוֹצִיאֵֽנִי׃ יח רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי וַעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכָל־חַטֹּאותָֽי׃ יט רְאֵֽה־אוֹיְבַ֥י כִּי־רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי׃ כ שָׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי וְהַצִּילֵ֑נִי אַל־אֵ֝ב֗וֹשׁ כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ כא תֹּם־וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ׃ כב פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
נפשי אשא. אמסור נפשי לך למנה:
פסוק ב:
בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי:
פסוק ג:
גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו:
פסוק ה:
הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה:
פסוק ו:
המה. חסדיך ורחמיך:
פסוק ז:
כחסדך וגו׳‎. אתה ה׳‎ כפי מדת חסדך זכור ר״‎ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד:
פסוק ז:
למען טובך. עשה למען מדת טובך:
פסוק ח:
טוב וישר ה׳‎. ורוצה הוא להטיב לכל ע״‎כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון:
פסוק ט:
ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה׳‎ וכמ״‎ש רז״‎ל מה הוא רחום וגו׳‎:
פסוק י:
לנוצרי. לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו:
פסוק יא:
למען שמך ה׳‎. המורה על הרחמים:
פסוק יא:
כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב:
פסוק יב:
מי זה. מי שירא מה׳‎ ובוחר בטוב אז ה׳‎ מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ״‎ש רז״‎ל הבא לטהר מסייעין לו:
פסוק יג:
תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ:
פסוק יד:
ליראיו. מגלה ליראיו:
פסוק יד:
ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם:
פסוק טו:
כי הוא וגו׳‎. ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה:
פסוק טז:
כי יחיד. רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי:
פסוק יז:
צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי:
פסוק יט:
ושנאת חמס. ר״‎ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס:
פסוק כא:
תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר:
פסוק כא:
כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א״‎כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר:
פסוק כב:
פדה וגו׳‎. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל: