פסוק א:נפשי אשא. אמסור נפשי לך למנה:
פסוק ב:בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי:
פסוק ג:גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו:
פסוק ה:הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה:
פסוק ו:המה. חסדיך ורחמיך:
פסוק ז:כחסדך וגו׳. אתה ה׳ כפי מדת חסדך זכור ר״ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד:
פסוק ז:למען טובך. עשה למען מדת טובך:
פסוק ח:טוב וישר ה׳. ורוצה הוא להטיב לכל ע״כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון:
פסוק ט:ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה׳ וכמ״ש רז״ל מה הוא רחום וגו׳:
פסוק י:לנוצרי. לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו:
פסוק יא:למען שמך ה׳. המורה על הרחמים:
פסוק יא:כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב:
פסוק יב:מי זה. מי שירא מה׳ ובוחר בטוב אז ה׳ מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ״ש רז״ל הבא לטהר מסייעין לו:
פסוק יג:תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ:
פסוק יד:ליראיו. מגלה ליראיו:
פסוק יד:ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם:
פסוק טו:כי הוא וגו׳. ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה:
פסוק טז:כי יחיד. רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי:
פסוק יז:צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי:
פסוק יט:ושנאת חמס. ר״ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס:
פסוק כא:תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר:
פסוק כא:כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א״כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר:
פסוק כב:פדה וגו׳. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל: