תפילת דוד בזמן מרד אבשלום - לסליחה על חטא בת-שבע
הפרק הזה לפי הנראה נאמר בימי מרד אבשלום. מוכיחים על זה כמה לשונות הפרק, כמו שיבואר בפנים, וההוכחה היותר גדולה היא: כי בפרק זה, כבפרק ג' לעיל, דוד אינו מקלל את האויב ואינו מבקש אלא שיֹבוש מעצתו עליו.
גַּ֣ם כָּל-ק֭וֶֹיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם:
(תהילים כה ג)
"יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים" - הם אבשלום, אחיתופל וכל הנגררים אחריהם, וביאור "הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם": הבוגדים חינם בלי סיבה; ואפשר שהביאור הוא: יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים כשתישאר בגידתם ריקם - בלי שום תוצאה.
דְּרָכֶ֣יךָ ה' הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי:
(תהילים כה ד)
על כי אשר לפי דברי נתן הנביא מפי ה', בא מרד אבשלום בעונש על עוון בת-שבע, לכן באו בפרק זה, כרוכות, הבקשה על ההצלה מהאויב יחד עם הבקשה על הצלה מחטא ועוון.
חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י וּפְשָׁעַ֗י אַל-תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכָר-לִי-אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ ה':
(תהילים כה ז)
אפשר כי לשון "חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י" מתייחס אל חטא בת-שבע, מפני תכונת החטא להיכשל בו בני-אדם בנעוריהם כשהאדם שטוף בתאווה; ועניין הכתוב הוא זה: חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י וּפְשָׁעַ֗י אַל-תִּ֫זְכֹּ֥ר, ואם תזכור, זְכָר-לִי אותם כפי מידת חסדך לסליחה ולכפרה.
כָּל-אָרְח֣וֹת ה' חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת לְנֹצְרֵ֥י בְ֝רִית֗וֹ וְעֵדֹתָֽיו:
(תהילים כה י)
הסגנון מושפע מלשון התורה בשלוש-עשרה מידות ה': "ורב חסד ואמת נוצר חסד..."(שמות לד ה-ז), שהיו שגורים אז בפיו ובמחשבתו של דוד. והראיה: שבפרק פ"ו, שהוא, כמוכח מתוכו, בן-זוגו של הפרק שלנו, נכלל בפסוק ט"ו קטע שלם של שלוש-עשרה המידות: "א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת"; וצא וראה כי גם בדיבורו אל איתי הגתי (שמואל ב טו כ) נזרקו מפי דוד אותן המילות "חסד ואמת", "שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת".
מִי-זֶ֣ה הָ֭אִישׁ יְרֵ֣א ה' י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר: נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ:
(תהילים כה יב-יג)
"נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין" - כלומר, תעמוד בטובה, לא כמוני שעוונותי גרמו שלא עמדתי בטובתי;
"וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ" - לא כמוני שזרעי שואף לקחת ממני בחיי את ארץ ממשלתי.
רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי וַעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכָל-חַטֹּאותָֽי:
(תהילים כה יח)
גם בשמואל במשך הסיפור ממרד אבשלום נאמר בלשון כזה בשם דוד: "אולי יראה ה' בעוניי..."(שמואל ב טז יב).
רְאֵֽה-אוֹיְבַ֥י כִּי-רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי:
(תהילים כה יט)
כעין לשון זה לעיל פרק ג' - שמפורש עליו כי חיבר אותו דוד בברחו מפני אבשלום בנו: "ה' מה רבו צרי...".
פְּדֵ֣ה א-להים אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו:
(תהילים כה כב)
כשם שדוד חותם את פרק ג' בתפילה להיות ברכת ה' על עמו - "על עמך ברכתך סלה!", כך הוא חותם כאן בתפילה על ישראל: "פְּדֵ֣ה א-להים אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו!"; ופה ושם המגמה אחת היא: שהריב בחיק משפחתו לא יגרום חס-וחלילה אסון לעם כולו!