א מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃ ב בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃ ג נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃ ד גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ ה תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃ ו אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
מזמור לדוד. כונת המזמור י״מ בו שהוא אמרו על עצמו כשניצל מצרותיו ונחל ה׳ את יהודה חלקו ונחל המלכות בשופי וגם כי אלך בגיא צלמות פירושו כי שאעפ״י שהיו לו בכל זמן מלחמות וצרות לא היה ירא מהם. ויש לפרשו נבואה עתידה על מלך המשיח בצאת ישראל מן הגלות הזה הארוך והוא שנסמך למזמור שלמעלה הימנו. ואף רבו׳ נחלקו בו לפרשו בשני פנים הללו. ואמ׳ תחלה ה׳ רעי, ע״ד צאן מרעיתי אדם אתם (יחזק׳ לד לא), ור״ל מנהיגי ואחר שהוא מנהיגי ומשגיח בי לא אחסר דבר.
פסוק ב:
ואמ׳ בנאות דשא וגו׳ שאחר שהמשיל האל לרועה והעם לצאן הזכיר דרך לרועה הטוב שמחזר לתקוע אהלו במקום מרעה דשן ושמן ומלא דשאים ירעה את הצאן בבקר ובערב אבל בצהרים ירביצם בתוך האהל כאמרו אייכה תרביץ בצהרים (שה״ש א) ונאות נגזר מנוה ואהלי הרועים יקראו נאות רועים ונאות מדבר וכן כשרוצה הרועה הטוב להשקות את צאנו מנהלם על מי מנוחות ר״ל מים הולכים לאט ולא במים שוטפים שלא יצטער המקנה ולא יפחד לבוא השטף וע״ד זה המשל אמר על כל העם בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני
פסוק ג:
וכן ישובב מענין בשובה ונחת (ישע׳ ל טו) כלומ׳ ינהלני לאטי וכפי כח השכל. ומעגלי צדק ר״ל דרך ישר כי הצדק והיושר ענין א׳ וכאשר יפול לשון יושר לפעמים על יושר הדרך כמו ביושר הנהגה כאמרו דרך ישר (משלי יד יב) והעקוב למישור (ישע׳ מד) ישרו בערבה (שם ג) והדורים אישר (שם מב ב) כן הצדק והוא כאלו אמר במעגלי יושר ר״ל במעברים ישרים והוא ג״כ דרך שלא ינהיג הצאן בהרים ובגבעות ואמ׳ למען שמו כלומ׳ לא שאני ראוי לכך.
פסוק ד:
גם כי אלך בגיא צלמות ר״ל מקום הסכנות הגדולות שהם לרוב הצרה דומה בלשון לחשך וצלמות. לא אירא שלא אנצל ממנה כי ידעתי כי אתה עמדי והמשל שאף אם לפעמים תבא גזרה מדרך המערכת לא אירא ממנה. ואמ׳ שבטך כדרך הרועה שמנהיג את צאנו במקל וישען על המקל לכן הוא קראו שבט ומשען ואמר שהנהגתו ית׳ ינחמוהו ויבטיחוהו בתוך צרותיו.
פסוק ה:
ופירש עתה משליו ואמר תערך לפני שלחן והוא משל נאות הדשא כלומ׳ שהצליחו בעושר וכבוד ומלכות כנגד הצוררים ר״ל על אף האויבים. דשנת בשמן ראשי ר״ל מלשון דשן ושמן כוסי רויה ר״ל מלאה ושבעה והכל משל לתכלית הצלחת הגוף והממון ושאר הצלחות העולם שהוא השלימות הראשונה. ותפול רויה על הכוס דרך הפלגה כדרך הנאמ׳ בהפכו איפת רזון זעומה (מיכה ו י)
פסוק ו:
ורמז אח״כ להצלחת הנפש והתחיל כשלימות המדות והוא אמרו אך טוב וחסד והם כלל כל המדות הטובות ירדפוני כל ימי חיי ולא אמ׳ שהוא ירדפם אבל שיהיה כ״כ מוכן להם וחפץ בהם שהדבר דומה כאלו המדות הטובות נגררות אחריו ורודפות אותו וכבר ביארנו כמוהו להיפך יין ידליקם (ישע׳ ה יא) ואח״כ רמז על ההצלחה האמתית והיא שלמות השכל ושבתי בבית ה׳ לארך ימים ר״ל ואנוח מלשון בשובה ונחת או הוא לשון שיבה ממש שישוב העם למקום הקדוש ר״ל ירושלים ושם יעמד לאורך ימים ר״ל כל ימי קצב העולם.