א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב יְֽהוָ֗ה בְּעָזְּךָ֥ יִשְׂמַח־מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יגיל (יָּ֥גֶל) מְאֹֽד׃ ג תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃ ד כִּֽי־תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז׃ ה חַיִּ֤ים ׀ שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ ו גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו׃ ז כִּֽי־תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת־פָּנֶֽיךָ׃ ח כִּֽי־הַ֭מֶּלֶךְ בֹּטֵ֣חַ בַּיהוָ֑ה וּבְחֶ֥סֶד עֶ֝לְי֗וֹן בַּל־יִמּֽוֹט׃ ט תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכָל־אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ׃ י תְּשִׁיתֵ֤מוֹ ׀ כְּתַנּ֥וּר אֵשׁ֮ לְעֵ֪ת פָּ֫נֶ֥יךָ יְ֭הוָה בְּאַפּ֣וֹ יְבַלְּעֵ֑ם וְֽתֹאכְלֵ֥ם אֵֽשׁ׃ יא פִּ֭רְיָמוֹ מֵאֶ֣רֶץ תְּאַבֵּ֑ד וְ֝זַרְעָ֗ם מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃ יב כִּי־נָט֣וּ עָלֶ֣יךָ רָעָ֑ה חָֽשְׁב֥וּ מְ֝זִמָּ֗ה בַּל־יוּכָֽלוּ׃ יג כִּ֭י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם בְּ֝מֵֽיתָרֶ֗יךָ תְּכוֹנֵ֥ן עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ יד ר֣וּמָה יְהוָ֣ה בְּעֻזֶּ֑ךָ נָשִׁ֥ירָה וּֽ֝נְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
בעזך. בהעוז הניתן ממך למלך המשיח הנה ישמח בו:
פסוק ב:
ובישועתך. כפל הדבר במלות שונות:
פסוק ג:
תאות לבו. מה שיתאוה בלבו תתן לו עם כי לא שאל עליו ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות על כי במראה הנבואה נראה כאלו כבר היה הדבר:
פסוק ג:
וארשת. וכל שכן שבל תמנע ממנו מה שישאל בפיו:
פסוק ד:
כי תקדמנו. תקדים ליתן לו ברכות טוב טרם ישאל עליו:
פסוק ד:
עטרת פז. רצה לומר כבוד הרבה:
פסוק ה:
חיים שאל. ארז״‎ל כאשר יראה משיח בן דוד שנהרג משיח בן יוסף ישאל אז על החיים וה׳‎ יבטיחו עליו:
פסוק ו:
בישועתך. על ידי ישועתך יתגדל כבודו:
פסוק ז:
כי תשיתהו. תשים אותו לעולם לברכה כי הכל יברכו בו לומר שיהיה כמוהו תחדהו. תשמחו בשמחת ראיית פניך:
פסוק ח:
כי וגו׳‎. בעבור שתהיה בטחונו בה׳‎ לזה לא ימוט:
פסוק ט:
תמצא. תספיק מכת ידך לכל אויביך:
פסוק ט:
ימינך תמצא. ר״‎ל תשיגם ולא יוכלו להנצל:
פסוק י:
תשיתמו. יתמיד בהם האש כמו בתנור:
פסוק י:
לעת פניך. בעת כעסך אז יבלעם באפו ותאכלם האש:
פסוק יא:
פרימו. בניהם:
פסוק יא:
וזרעם. כפל הדבר במלות שונות:
פסוק יב:
כי נטו. על כי נטו לעשות רעה למולך כמ״‎ש יתיצבו וגו׳‎ על ה׳‎ ועל משיחו (לעיל ב׳‎):
פסוק יב:
חשבו מזמה. יחשבו מחשבות שא״‎א להם לעשותם:
פסוק יג:
כי תשיתמו. כי בעבור זאת תשית אותם לחלק אחד שיעמדו מובדל בפאה אחת להיות למטרא לחץ:
פסוק יג:
במיתריך. בחבל הקשת תכונן החצים לירות בהם:
פסוק יד:
בעוזך. כפי גודל כחך תרים עצמך להפרע מאויביך ואז נשירה וגו׳‎: