ברכת העם למלך דוד בשובו בשלום מהמלחמה

פרק זה הוא המשך מהקודם: המלך עליז-הניצחון שב לירושלים, כמו שכתוב: "וישב דוד וכל העם לירושלים (שמואל ב יב לא), ובא לבית ה' להעלות שם זבחי תודה, והעם נאסף במסבי הבית לקבל פני מלכו.

ה' בְּעָזְּךָ֥ יִשְׂמַח-מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה-יָּ֥גֶיל מְאֹֽד:
(תהילים כא ב)

העם הנאסף משורר כן בתרועת שמחה לכבוד המלך.

תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל-מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה:
(תהילים כא ג)

"וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל-מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה:" - הכוונה: לא מנעת ממנו זה ששפתותיו הביעו בתפילה כי ה' ינחיל לו נצחון על האויב.

כִּֽי-תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז:
(תהילים כא ד)

המלך מצליח במלחמה, וסימן לדבר: כי העם מקדם אותו בברכות טוב [כי כאשר המלך מנוצח הוא כהעם המנוצח, מתגנב נכלם לבוא אל העיר (שמואל ב יט ד)]. והמלך ישית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ את עֲטֶ֣רֶת הפָּז שנשא מקודם מלכו של האויב, כאשר עשה כן דוד בשובו ממלחמת בני עמון - "ויקח את עטרת מלכם על ראשו, ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה, ותהי על ראש דוד"(שמואל ב יב ל).

חַיִּ֤ים שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד:
(תהילים כא ה)

"אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד" היא ברכה בפני עצמה: אגב שמזכיר העם כי ה' נתן למלך חיים ויצא מהמלחמה בשלום, הוא מאחל לו "אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד", כי כן משפט הברכה אז בישראל לברך את המלך: יחי המלך לעולם!

כִּֽי-תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת-פָּנֶֽיךָ: כִּֽי-הַ֭מֶּלֶךְ בֹּטֵ֣חַ בה' וּבְחֶ֥סֶד עֶ֝לְי֗וֹן בַּל-יִמּֽוֹט:
(תהילים כא ז-ח)

זה איחול העם למלכו, כי כאשר קדמו אותו היום בבִרְכוֹת ט֑וֹב - כן יקדמו אותו לעד כל הימים; וכאשר זכה עתה לראות את פני ה' א-להיו מתוך שמחת ניצחון – כן יחדה בְ֝שִׂמְחָ֗ה את פני ה' גם לעתיד לבוא, כי ביטחונו בה' ובחסד עליון יהי לו לישועה לבל ימוט כל ימיו (על דרך זה העם מאחל לעצמו בסוף הפרק הקודם).

תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכָל-אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ:
(תהילים כא ט)

המלך יוצא-מבית ה' אל העם, והעם, כקבלו פני מלכו בשמחה, מוסיף לברכו עתה בלשון נוכח ומאחל לו נצחונות חדשים: "תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכָל-אֹיְבֶ֑יךָ...". הלשון: "לְכָל-אֹיְבֶ֑יךָ" הוא כעין סימן לדבר שעתה ננחל ניצחון על אחד מכלל האויבים (וזה חיזוק להשערתי הכתובה בהקדמה לפרק).

תְּשִׁיתֵ֤מוֹ כְּתַנּ֥וּר אֵשׁ֮ לְעֵ֪ת פָּ֫נֶ֥יךָ ה' בְּאַפּ֣וֹ יְבַלְּעֵ֑ם וְֽתֹאכְלֵ֥ם אֵֽשׁ:
(תהילים כא י)

לעיני העם עולה עתה מעל המזבח להב-אש הקרבנות שהעלה המלך, ותחת השפעת רושם זה שומה בפי העם באותה שעה הקללה באש.