פסוק ב:למנצח - ה' בעזך ישמח מלך - ה' בעוז שנתת לו ישמח וככה בישועתך.
פסוק ג:תאות - מה שיש בלבו.
פסוק ג:וארשת - מה שידבר בפיו והאל"ף נוסף כאל"ף ואזרועך וכמוה: כרשיון מלך פרס.
פסוק ד:כי - תי"ו תקדמנו לנוכח השם ויהיה הפועל יוצא לשנים פעולים, כלומר המלך שהוא מוקדם מן הברכות.
פסוק ד:עטרת - זהב עם פז אבנים יקרות סביבה, כי כן מנהג המלכים. ויתכן היות תי"ו תקדמנו לשון נקבה, בעבור ברכות כדרך: בנות צעדה עלי שור.
פסוק ה:חיים - שם לעולם על לשון רבים לא יפרדו, כמו נעורים בתולים זקונים מלואים.
פסוק ה:אורך ימים עולם ועד - עולם הפחות שני דורים.
פסוק ו:גדול - כל נושע לעולם יוסיף כבוד.
פסוק ו:הוד והדר תשוה - כמו תשית.
פסוק ז:כי - אמר השם לאברהם והיה ברכה והמשורר אמר: ברכות לעד - לנצח הוא וזרעו.
פסוק ז:תחדהו - מגזרת חדוה.
פסוק ח:כי - הטעם אין לו בטחון בגבורתו, רק בשם ובחסדו והזכיר עליון כנגד בל ימוט.
פסוק ט:תמצא - זה חסד עליון שהשם אומר לדוד: תמצא ידך והיא השמאלית, וככה ידה ליתד תשלחנה.
פסוק ט:וטעם תמצא – כדרך והצרותי להם, למען ימצאו אותם הקולעים. והטעם: לא יוכלו לנוס ולהפרד ולהמלט.
פסוק י:תשיתמו, פניך - כעסך פני ה' חלקם ופניה לא היו לה עוד. ויש אומרים: כי כ"ף כתנור אש כמו בי"ת, כדרך: בחצי לילה, כחצות הלילה.
פסוק יא:פרימו - תי"ו תאבד לנכח דוד או למשיח, כי אחריו כתוב: כי נטו.
פסוק יא:מלת נטו – יוצאה והפעול הוא רעה.
פסוק יב:מזמה - בכח ולא יוכלו להוציאה למעשה.
פסוק יג:כי - בעבור היות באתנחתא שבשכם הוא שכם אחד והטעם להיותם נחברים על דרך: והצרותי להם למען ימצאו.
פסוק יג:ומלת תכונן – דרך קצרה, כי הטעם תכונן הקשת בחיצים.
פסוק יד:רומה - שב להודות השם בסוף המזמור, כי כל זה יקרה לאויב בסוף בעוז השם כאשר החל: ה' בעזך ישמח מלך.