פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
פסוק ב:ה', בְּעָזְּךָ, בכוחך יִשְׂמַח מֶלֶךְ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל, ישמח מְאֹד אף על פי שעדיין לא הגיע לשלווה גמורה.
פסוק ג:תַּאֲוַת, משאלת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ, וַאֲרֶשֶׁת, ביטוי שְׂפָתָיו, תפילותיו בַּל, לא מָנַעְתָּ. סֶּלָה.
פסוק ד:כִּי תְקַדְּמֶנּוּ עוד קודם שהוא פונה אליך, ותעניק לו בִּרְכוֹת טוֹב, תָּשִׁית, תשים לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז, זהב.
פסוק ה:חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ, ואתה נָתַתָּה לּוֹ גם אֹרֶךְ יָמִים, הלוואי ויימשכו לעוֹלָם וָעֶד.
פסוק ו:גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּזכות ישׁוּעָתֶךָ. ההצלחות שאתה מביא עליו במלחמות מרבות את כבודו. הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה, תשים עָלָיו.
פסוק ז:כִּי תְשִׁיתֵהוּ, תשים אותו מוקף בבְרָכוֹת לָעַד, תְּחַדֵּהוּ, תגרום לו חדווה בשִׂמְחָה שאֶת, עִם פָּנֶיךָ.
פסוק ח:כִּי הַמֶּלֶךְ בֹּטֵחַ בַּה', וּבהיותו בוטח בְחֶסֶד עֶלְיוֹן – בַּל יִמּוֹט.
פסוק ט:וכאן פונה המשורר למלך: תִּמְצָא, תגיע יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ, יְמִינְךָ תִּמְצָא שׂנְאֶיךָ.
פסוק י:תְּשִׁיתֵמוֹ, תשים את השונאים כְּתַנּוּר אֵשׁ לְעֵת פָּנֶיךָ, בזמן שאתה פונה אליהם בכעס. ה' בְּאַפּוֹ, בכעסו יְבַלְּעֵם, ישמידם, וְתֹאכְלֵם אֵשׁ.
פסוק יא:את פִּרְיָמוֹ, פריָם, צאצאיהם מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד, וְזַרְעָם תאבד מִבְּנֵי אָדָם.
פסוק יב:כִּי נָטוּ, הפנו עָלֶיךָ רָעָה, חָשְׁבוּ לעשות מְזִמָּה. והוא מוסיף: בַּל יוּכָלוּ לממשה.
פסוק יג:כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם, תבריח אותם כאילו הם מפנים אליך את גבם ובְמֵיתָרֶיךָ, מיתרי קשתך תְּכוֹנֵן, תכוון את החצים עַל פְּנֵיהֶם.
פסוק יד:ולסיום: רוּמָה, ה', בְּעֻזֶּךָ, התגלה ברוממותך, ואז נָשִׁירָה כולנו וּנְזַמְּרָה את גְּבוּרָתֶךָ שהראית לנו.