א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב יְֽהוָ֗ה בְּעָזְּךָ֥ יִשְׂמַח־מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יגיל (יָּ֥גֶל) מְאֹֽד׃ ג תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃ ד כִּֽי־תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז׃ ה חַיִּ֤ים ׀ שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ ו גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו׃ ז כִּֽי־תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת־פָּנֶֽיךָ׃ ח כִּֽי־הַ֭מֶּלֶךְ בֹּטֵ֣חַ בַּיהוָ֑ה וּבְחֶ֥סֶד עֶ֝לְי֗וֹן בַּל־יִמּֽוֹט׃ ט תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכָל־אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ׃ י תְּשִׁיתֵ֤מוֹ ׀ כְּתַנּ֥וּר אֵשׁ֮ לְעֵ֪ת פָּ֫נֶ֥יךָ יְ֭הוָה בְּאַפּ֣וֹ יְבַלְּעֵ֑ם וְֽתֹאכְלֵ֥ם אֵֽשׁ׃ יא פִּ֭רְיָמוֹ מֵאֶ֣רֶץ תְּאַבֵּ֑ד וְ֝זַרְעָ֗ם מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃ יב כִּי־נָט֣וּ עָלֶ֣יךָ רָעָ֑ה חָֽשְׁב֥וּ מְ֝זִמָּ֗ה בַּל־יוּכָֽלוּ׃ יג כִּ֭י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם בְּ֝מֵֽיתָרֶ֗יךָ תְּכוֹנֵ֥ן עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ יד ר֣וּמָה יְהוָ֣ה בְּעֻזֶּ֑ךָ נָשִׁ֥ירָה וּֽ֝נְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם

מלבי"ם

פסוק א:
למנצח, במזמור הזה יספר הצלחות דוד מיום שנמשח למלך, ואיך הבטיחו ה' שיהיה המלכות ירושה לבניו, ואיך נצח אח"כ את אויביו וימדד את מואב שני חבלים להמית, ושני פסוקים הראשונים הם הקדמה להמזמור כמו שיורה ע"ז מלת סלה:
פסוק ב:
ה' בעזך, הנה כל מלך לא ישמח על עז מלך אחר, אבל על עזך ישמח המלך, וכן לא יגל המלך אם נושע ע"י מלך אחר שזה מורה חלישות כחו, אבל בישועתך מה יגל מאד:
פסוק ג:
תאות, התשועה ע"י ב"ו לא תהיה כפי תאות לב האדם כי יבוש מלשאול כל אשר עם לבבו, אבל אתה נתת לו כל תאות לבו, ומוסיף שגם ארשת שפתיו בל מנעת, כל מה שפורש בשפתיו נעשה ממילא, כי הטבע נשמעת לו, כאלו א"צ כלל שתתן לו רק שבל תמנע את הטבע השומעת לקולו:
פסוק ד:
כי מתחיל לספר הצלחות דוד, הראשון היה מה שמשחו ה' ע"י שמואל למלך, אומר בעת שתקדמנו ברכות טוב, שהיא הברכה הראשונה שקדמת אותו בשהוא לא עלה על לבבו כלל להתאוות לזה, הברכה הזאת היתה היסוד לכל הצלחותיו, כי אז תשית לראשו עטרת פז שנשארה על ראשו בקביעות:
פסוק ה:
חיים, אח"כ רצה שאול להרגו ובקש ממך חיים שלא ימות ביד שאול, ונתתה לו, אח"כ בקש ממך אורך ימים שיתארכו ימיו, וגם זה נתת לו עולם ועד, שיתארכו ימיו תמיד:
פסוק ו:
גדול, אחר שמת שאול נתגדל כבודו ע"י ישועתך שמשחוהו כל ישראל והצליח במלחמותיו עד כי הוד והדר תשוה עליו, שההוד שנתת לו היה שוה עליו, ר"ל נערך לו וראוי אליו לפי מעשיו:
פסוק ז:
כי תשיתהו, אח"כ רצה לבנות הבית ובאהו הבטחה ע"י נתן הנביא שלא תסור המלכות מביתו עד עולם, כמ"ש והקימותי את זרעך וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וגו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואז בא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' ויאמר אתה ה' אלהים ודבריך יהיו אמת וגו' ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (שמואל ב ז׳:כ״ט) וז"ש בעת שתשיתהו שיהיה ברכות לעד, אז תחדהו בשמחה בעת שיהיה את פניך היינו בעת שישב לפני ה', כי אז אמר בשמחתו לאמר כי המלך בוטח בה', כמ"ש ודבריך יהיו אמת, ושהוא בוטח בחסד עליון אשר החסד הזה בל ימוט, כמו שבארתי (שם ולקמן פ"ט) שכסא דוד ע"י שהוכנה על החסד של ה', החסד הוא דבר שאינו פוסק לעולם, עיי"ש:
פסוק ט:
תמצא, אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע"ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך, אז בעת ההיא תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז') כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם ולא לבד שתכלה אותם כי גם. פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם, וזה יען כי נטו עליך רעה, ר"ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ"פ חשבו מזמה בל יוכלו, הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע"ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה:
פסוק יג:
כי תשיתמו שכם, לכן מדד את מואב שני חבלים להמית, כאלו זה נעשה ע"י ה' ששם אותם לחלקים שכם אחד להחיות ושנים להמית, ובמיתריך שהם החבלים שמדד אותם, בהם תכונן על פניהם, שהעביר חבלי המדידה על פניהם וכן מדדם:
פסוק יד:
רומה, יען פתח ה' בעזך ישמח מלך בקש שירים ה' בעזו, לעשות נקמה בגוים ובזה נשירה ונזמרה גבורתך: