פסוק א:לדוד. המשורר אמר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה:
פסוק ב:ביום צרה. כאשר תלחם מול האויב:
פסוק ב:ישגבך. יחזק אותך שם אלהי יעקב ור״ל כמו שחזק את יעקב מול לבן ועשו ולא יוכלו לו כן לא יוכלו אויביך לך:
פסוק ג:מקודש. ממקום קדשו הוא בית המקדש הוא מקום שכינה ומשם בא העזר:
פסוק ג:ומציון וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:יזכור. יהיו זכורים לפניו המנחות אשר הבאת:
פסוק ד:ידשנה סלה. עד עולם יקובל עולתך ברצון ותאכלם האש ויעשו דשן:
פסוק ה:כלבבך. כתאות לבבך:
פסוק ה:ימלא. יתקיימו עצתך:
פסוק ו:בישועתך. בעבור התשועה הבאה ממך כולנו נרננה:
פסוק ו:ובשם. בעזר אלוה נלכה בדגלים למלחמה וה׳ ימלא שאלתך כי נתגבר במלחמה:
פסוק ז:עתה ידעתי. מהנפלאות אשר נעשו עתה לדוד מהם אדע שעד הנה הושיע ה׳ למשיחו במה שלא היה נלכד ביד שאול ולא במקרה וברוב תחבולותיו היה נמלט:
פסוק ז:יענהו. אז ענהו משמי קדשו להושיעו בגבורות התשועה הבאה מימינו:
פסוק ח:אלה ברכב. כי הלא רואים אנחנו אשר אנשי מלחמתינו הבאים למלחמה אלה באים ברוב רכב ואלה באים ברוב סוסים אשר בהם ימצא העזר במלחמה:
פסוק ח:ואנחנו. רצה לומר הלא אתנו מעט רכב וסוסים ואך אנחנו נזכיר במלחמה שם ה׳ ומעמו נבקש העזר:
פסוק ט:המה וגו׳. הבאים ברוב רכב וסוסים כורעים ונופלים לפנינו ואנחנו קמים ומתרוממים ומתחזקים ומזה נדע שגם עד הנה הושיע ה׳ למשיחו מה שנמלט מיד שאול:
פסוק י:ה׳ הושיעה. כן הושיעה בכל עת:
פסוק י:ביום קראנו. בו ביום שנקרא אליך: