לפרק כ'

יַֽעַנְךָ֣ ה' בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם א-להי יעקב:
(תהילים כ ב)

עד פסוק ז' הפרק הולך ומוסר את נוסח הברכה שברך העם בציון את מלכו ההולך למלחמה ויוצא עתה מבית ה' מהקריב שם עולות ומנחות, והעם מאחל לו ניצחון לאמר: "יענך ה' ביום צרה...".

יִזְכֹּ֥ר כָּל-מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה:
(תהילים כ ד)

לדעת ההמון אין להפיק רצון מה' כי אם ע"י זבחים ומנחות. ידוע כמה התאמצו הנביאים כולם לשרש ולעקור מהלב את הדעה כי הקרבנות מכפרים ומכסים על כל תועבה, אשר בימיו אפילו שאול בחיר ה' נשתבש בה בלקחו מחרם עמלק צאן ובקר לזבוח לה'. לא כן דוד, הכרתו המוסרית הגיעה עד לידי הגובה הנבואי של שמואל רבו - "כי שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים", וצא וראה לעיל (תהילים יח כא-כה). דוד מתגדר לפני ה' בצדקתו לאמר: "כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מא-להי כי כל משפטיו לנגדי...", וזכות קרבנותיו ומנחותיו לא הזכיר כלל. וכן לעיל בפרק י"ט הוא משבח ומקלס ערך התורה ועדותיה ופקודיה בכלל, ולא הוציא מהכלל לפרט, בתור פרט חשוב השקול כנגד כולם, את עניין הקרבנות! ומבחינה זו אכן המזמורים הקודמים זקוקים למזמור זה, להודיע עד כמה היה דוד מורם מעם, וכמה נזדככו היסודות המוסריים של היהדות בקרב נפשו הזכה!

נְרַנְּנָ֤ה בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם א-להינו נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א ה' כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ:
(תהילים כ ו)

"ימלא ה' כל משאלותיך" - היא ברכה בפני עצמה בטופס קצר ברגע הפרידה מהמלך.

עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ה' מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קָדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ:
(תהילים כ ז)

מכאן ועד סוף הפרק בא מענה המלך על ברכת העם, שנסכה עליו רוח אומץ וביטחון כי ה' אכן ינחיל אותו ניצחון על האויב (פירוש זה שמעתי מפי ידידי מר בלומנברג) ומה נאה לפי זה, בפי המלך בסוף הפרק, כינוי "מלך" ביחס לה', לומר, כי אך לה' המלוכה על ישראל והוא לבדו מלכם ומושיעם.

עוד יש לפרש, כי קריאה זו שומה בפי יושב ציון בשעה שהתבשר כי אכן נתן ה' תשועה למלך וחילו ונצחו ביום קרב.

אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ בְּשֵׁם ה' א-להינו נַזְכִּֽיר: הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד:
(תהילים כ ח-ט)

לפי הפירוש השני שכתבתי לעיל בפסוק ז', פה לפנינו דבר המבשר המוסר לעם ציון את פרטי הנצחון על האויב.

ה' הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם-קָרְאֵֽנוּ:
(תהילים כ י)

זאת היא, לפי הפירוש השני, קריאת העם, שנתרגש מבשורת הישועה, כי כה יתן ה' וכה יוסיף להושיעו כל הימים.