למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד א-ל – אמירתו בשבת

יבואר במאמר לפרק צ"ב כי אחת מעבודות השבת היא שירה לה', וזה הטעם שקבעו להוסיף מזמורים לכבוד השבת בתחילת פסוקי דזמרה.

השירים והתשבחות אשר אנו מהללים לשמו יתברך על הנהגתו בבריאה מתחלקים לשני סוגים: האחד הוא השבח וההודאה לה' על רב טובו וחסדו עם בריותיו, כי מלאה הארץ חסדו. ונוסף לזה הוא השיר והשבח על עצם גדלו וכבוד מלכותו הנגלה בעולם. כי אכן בכללות הנהגת ה' את הבריאה מתבטאים שני עניינים הללו, רוב חסדו וכבוד גדלו.

והנה בימות החול כשאנו באים לזמר ולהלל לשמו בפסוקי דזמרה, וכן בשאר חלקי התפילה, אנו מביעים בעיקר שבח על רוב חסדו וטובו עם בריותיו, המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. אבל בשבת, יומו של הקב"ה, אשר בו נתעלה וישב על כסא כבודו, אז אנו מהללים ומשוררים לפניו יתברך על גודל כבודו ויקר תפארת מלכותו.

אחר אמירת "מזמור שיר חנוכת הבית" אנו אומרים ביום חול "למנצח בנגינות א-להים יחננו ויברכנו", אשר הוא שבח לה' על חסדו והנהגתו את ברואיו. לעומת זאת בשבת אומרים את פרקנו, "לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑-ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃"(תהילים יט א-ב). כי כאמור, בשבת אנו מתעוררים לשבחו ולהלל לשם כבוד מלכותו, מצד גילוי כבודו שאנו מבחינים על ידי הבריאה, משום שבשבת אין מבטנו מופנה כלפי עצמנו וצרכינו. יום השבת יום השם הוא, ואופי המבט ביום זה הוא לראות בכל דבר את כבוד ה', ואף הטובות והנפלאות של הבריאה משמשים עבורנו ככלי לראיית כבודו יתברך.

גם הבריאה עצמה מסוגלת ביום השבת למבט זה ורגש זה, שניתן לראות בה יותר כבוד ה' וגדולתו. ועיין בזוהר שכתב על פרקנו, "הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑-ל", שהוא נאמר על יום השבת שבו מזדהר ומתנוצץ כבוד אל מתוך מציאות השמים:

כַּד נָהִיר יְמָמָא בְּיוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא, סְלִיקוּ דְּחֶדְוָה סָלִיק (בראשית ח' ע''א) בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, בְּנַיְיחָא בְּחֶדְוָה. כְּדֵין "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂי יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ"(תהלים יט א-ב). מַאן שָׁמַיִם. אִלֵּין שָׁמַיִם, דִּשְׁמָא עִלָּאָה אִתְחָזֵי בְּהוּ, דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְרְשִׁים בְּהוּ. מְסַפְּרִים, מַאי מְסַפְּרִים, אִי תֵּימָא כְּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי סִפּוּר דְּבָרִים. לָאו הָכִי. אֶלָּא דְּנָהֲרִין וּנְצִיצִין בִּנְצִיצוּ דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה, וְסַלְּקִין בִּשְׁמָא, דְּכָלִיל בִּנְהִירוּ דִּשְׁלִימוּ עִלָּאָה. 
[ כְּשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם בְּיוֹם שַׁבָּת, עֲלִיַּת הַשִּׂמְחָה עוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בִּמְנוּחָה בְּשִׂמְחָה. אָז ה"ַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ"(תהלים יט א-ב). מִי הַשָּׁמַיִם? אֵלּוּ שָׁמַיִם שֶׁהַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן נִרְאֶה בָהֶם, שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ רָשׁוּם בָּהֶם. מְסַפְּרִים - מַה הֵם מְסַפְּרִים? אִם תֹּאמַר כְּמִי שֶׁמְּדַבֵּר סִפּוּר דְּבָרִים - לֹא כָּךְ. אֶלָּא שֶׁמְּאִירִים וְנוֹצְצִים בְּהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל אוֹר עֶלְיוֹן וְעוֹלִים בַּשֵּׁם שֶׁכּוֹלֵל בְּאוֹר שֶׁל שְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה. ]
(זוהר ח"ב קלו:)