פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המנגנים, לְדָוִד. בַּה' ולא באחר חָסִיתִי, אני חוסה. אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי, אלַי: "נוּדִי, ברחי אל הַרְכֶם, ההר, שם מקומך, צִפּוֹר"?! הסתלק מכאן אתה וחבורתך.
פסוק ב:כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן, מותחים קֶשֶׁת ומתכוננים לירייה, כּוֹנְנוּ, מייצבים, מכוונים במקום המתאים את חִצָּם עַל היֶתֶר, מיתַר הקשת כדי לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל, בחושך לְיִשְׁרֵי לֵב.
פסוק ג:כִּי, כאשר הַשָּׁתוֹת, היסודות המוסריים או החברתיים יֵהָרֵסוּן – צַדִּיק מַה פָּעָל?! מה משמעות יש לפעולות הצדיק במקום שיסודותיו הרוסים?!
פסוק ד:אכן יש מקום להתבוננות אחרת, מלאה תקווה וביטחון: הרי ה' שוכן בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ ולא הסתלק ממקומו. ה', בַּשָּׁמַיִם ניצב כִּסְאוֹ. הוא מולך ושופט את עולמו. עֵינָיו יֶחֱזוּ, יראו את כל המתרחש, עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם.
פסוק ה:ה' צַדִּיק יִבְחָן, שם לב אליו, וגם: מביא אותו בניסיון כדי להוציא לאור את צדקו, וְאת הרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ.
פסוק ו:יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים, פחמים, אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת, סערה משתוללת היא מְנָת כּוֹסָם, חלקם של הרשעים.
פסוק ז:כִּי צַדִּיק ה' ולכן צְדָקוֹת אָהֵב; יָשָׁר הוא, ואותו יֶחֱזוּ יראו פָנֵימוֹ – פניהם של ישרי הלב. או: את הישר יראו פני ה'.