במצודה בהר, במדבר זיף

לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד בה' חָסִ֗יתִי אֵ֭יךְ תֹּאמְר֣וּ לְנַפְשִׁ֑י נ֝֗וּדִי הַרְכֶ֥ם צִפּֽוֹר: כִּ֤י הִנֵּ֪ה הָרְשָׁעִ֡ים יִדְרְכ֬וּן קֶ֗שֶׁת כּוֹנְנ֣וּ חִצָּ֣ם עַל-יֶ֑תֶר לִיר֥וֹת בְּמוֹ-אֹ֝֗פֶל לְיִשְׁרֵי-לֵֽב: כִּ֣י הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן צַ֝דִּ֗יק מַה-פָּעָֽל:
(תהילים יא א-ג)

תחנה אחת בדרך נדודי דוד הייתה מדבר זיף. שם במצודה היושבת בסתר חורשה על גבעה מימין הישימון, מצא ימים רבים מפלט לו - "וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר זיף ויבקשהו שאול כל הימים ולא נתנו א-להים בידו"(שמואל א כג יד). דוד ואנשיו היו מעיזים לעזוב כפעם בפעם את מחבואם זה, אך היו שבים אליו בבהלה מיד כשהרגישו ברודפים, ודרכם זו נתנה מקום להזיפים ללעוג לדוד ולקרוא אליו בקריאה של בוז: "נודי הרכם צפוד"! כלומר, מהרה נא המלטה אל הרכם ומצודתה כצפור זו אשר אם אך החרידוה והיא טסה אל ראש ההר, ומוסיפים הזיפים לקנטר ושואלים: "כי הנה הרשעים (ומחקים הם את סגנונו, לכנות שאול ואנשיו רשעים ואת עצמו צדיק) ידרכון קשת כוננו חצם על יתר לירות במו אופל" - אופל החורשה, "לישרי לב", "כי השתות", שתות המצודה, "יהרסון" ע"י שאול ואנשיו; "צדיק" זה דוד, "מה פעל", כלומר, מה יפעל אז דוד להצלת נפשו ונפש אנשיו? כי רגש הזיפים קצר מהשיג כי לא במצודה מחסה דוד כי אם בה', כאמור בפתיחה: "בה' חסיתי וכו' ".

ה', בְּֽהֵ֘יכַ֤ל קָדְשׁ֗וֹ ה' בַּשָּׁמַ֪יִם כִּ֫סְא֥וֹ עֵינָ֥יו יֶחֱז֑וּ עַפְעַפָּ֥יו יִ֝בְחֲנ֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם: ה' צַדִּ֪יק יִ֫בְחָ֥ן וְ֭רָשָׁע וְאֹהֵ֣ב חָמָ֑ס שָֽׂנְאָ֥ה נַפְשֽׁוֹ: יַמְטֵ֥ר עַל-רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם:
(תהילים יא ד-ו)

זו תשובת דוד לזיפים: אמנם אני מסתתר באפלה, אבל עם ה' שורה נהורא (אור) ועיניו יחזו ועפעפיו יבחנו בני אדם, והוא צדיק יבחן להכירו ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, ובכן אם שאול ואנשיו כוננו חצם על יתר (מיתר הקשת) להמטיר עלי חצים, ימטר ה' עליהם פחים אש וגפרית, ואם יבקיעו הם אל המצודה להרסה - תתקפם רוח זלעפות, אשר בלהט נשמתה ייבש כחם.

כִּֽי-צַדִּ֣יק ה' צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב יָ֝שָׁ֗ר יֶחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ: 
(תהילים יא ז)

"צדקות" - איש צדקות, "ישר יחזו פנימו" - על דרך "וירא א-להים את בני ישראל".