דוד מתמודד עם דואג האדומי
דוד המוחרם ע"י שאול בא לבית ה' אשר בנוב, ובערמה הצליח לקבל שם צידה ואת חרב גלית מיד אחימלך הכהן (שמאול א כא). בבית ה' נעצר אז אחד מעבדי שאול, ושמו דואג האדומי המביא שם זבחים בכוונה להשפיע על ידם ברכה על יבול שדותיו וכרמיו. דוד שער תיכף בלבו כי דואג ילשין על אחימלך לשאול.
בְּקָרְאִ֡י עֲנֵ֤נִי | אֱ-לֹ֘הֵ֤י צִדְקִ֗י בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑י חָ֝נֵּ֗נִי וּשְׁמַ֥ע תְּפִלָּתִֽי:
(תהילים ד ב)
הכינוי "א-להי־צדקי" מכוון כלפי דואג הכרוך אחר השקר.
בְּנֵ֥י אִ֡ישׁ עַד-מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה תֶּאֱהָב֣וּן רִ֑יק תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה: וּדְע֗וּ כִּֽי-הִפְלָ֣ה י-הוה חָסִ֣יד ל֑וֹ י-הוה יִ֝שְׁמַ֗ע בְּקָרְאִ֥י אֵלָֽיו: רִגְז֗וּ וְֽאַל-תֶּ֫חֱטָ֥אוּ אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל-מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה:
(תהילים ד ג-ה)
דוד כאילו מפציר ומדבר על לב דואג לשמור לשונו מרע ולחוס על כבוד דוד, כי כל הנוגע בדוד לא ינקה, יען כי ה' הפלה אותו לו וישמע בקראו אליו, ולכן מוטב לו לדואג שירגז מהחטא ואל יחטא להלשין עליו לפני שאול, ויחליט נא כן בלבבו על משכבו החלטה גמורה (במליצת דוד רק המחשבה שעל המשכב, בשעה שדעתו של אדם צלולה עליו, היא נקבעת בלב ועושה פירות) וכן יקיים - "ודומו סלה"!
זִבְח֥וּ זִבְחֵי-צֶ֑דֶק וּ֝בִטְח֗וּ אֶל י-הוה:
(תהילים ד ו)
פיגול הוא לדוד חמוש־הבטחון בה', לראות כי דואג ורבים ממבקרי בית ה' מביאים שם זבחים לשם סגולה לשפע ברכה ועושר, והוא מתרעם עליהם בליבו לאמר: "זבחו זבחי צדק", כלומר, זבחים שאין בהם פיגול של כוונה זרה. "ובטחו אל י-הוה" - בנוגע להצלחה.
רַבִּ֥ים אֹמְרִים֮ מִֽי-יַרְאֵ֪נוּ֫ ט֥וֹב נְֽסָה-עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ י-הוה: נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י מֵעֵ֬ת דְּגָנָ֖ם וְתִֽירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ: בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה וְאִ֫ישָׁ֥ן כִּֽי-אַתָּ֣ה י-הוה לְבָדָ֑ד לָ֝בֶ֗טַח תּוֹשִׁיבֵֽנִי:
(תהילים ד ז-ט)
זו לעומת זו: הבקשות הנפרזות של דואג ושאר באי בית ה' לעומת בקשה הוא בשעה זו - בקשה זו הצנועה עד מאד! כי הנה הם אומרים: "מי יראנו טוב נסה עלינו אור פניך י-הוה", וכוונתם: שתהא שרויה ברכה מרובה בדגנם ותירושם, לא כן הוא: כי לו אך בקשה אחת כי ה' יגן עליו בשלומו, ובשעה שהוא שוכב וישן "בשלום יחדו", כלומר, בחברת השלום, שאנן מפחד רעה, נתן ה' בלבו שמחה רבה משמחתם הם בעת שדגנם ותירושם רבו.