פסוק א:היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וגו'. יד ה' כל יד ה' שבנבואה לשון כפייה הוא שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום שהרוח חפץ:
פסוק א:והיא מלאה עצמות. רבותינו אמרו שהיו משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ כמו שאמור בדברי הימים:
פסוק ב:והעבירני עליהם סביב. לבקעה ולא הכניסו לתוכה לפי שהיה כהן:
פסוק ג:התחיינה. הנראה בעיניך שיוכלו לחיות:
פסוק ו:ונתתי עליכם גידים וגו'. ובספר איוב הוא אומר עור ובשר תלבישני תחיל' ואחר כך ובעצמות וגידים תסוככני אלא למה היו אלו דומים לאדם שפושט וחוזר ולובש שמה שפשט אחרון לובש ראשון אבל בתחילת בריית הוולד עור ובשר תחילה ואח"כ עצמות וגידים:
פסוק ו:וקרמתי. לשון קרום איקרוטיי"רייא בלע"ז:
פסוק ז:ויהי קול. והנה רעש העצמות שהיו טופחין זה לזה:
פסוק ז:עצם אל עצמו. עצמות כל אחד כל מקום שנתפזרו היו קופצין ומתקרבין כל אחד ואחד אצל מקו' חבורו:
פסוק ט:מארבע רוחות. כל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לד' רוחות העולם משם יתקבצו ויבאו:
פסוק ט:ופחי. כמו נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז):
פסוק יא:העצמות האלה כל בית ישראל המה. רמז ודוגמא לכל בית ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרי' יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל לתשועה עוד דבר אחר כולם אלו משל ישראל היו ומפני שהחייתם עכשיו הם אומרים אבדה תקותינו ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים:
פסוק יב:לכן הנבא. שעתיד אני להחיותם שנית:
פסוק טז:ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגו'. וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו. ארבע תיבות הללו כתוב עליו לאמר עץ זה ליהודה ולשבט בנימין שנלוה עליו:
פסוק טז:ולקח עץ אחד וכתיב עליו. זה ליוסף עץ אפרי' ושאר תשעה שבטים שהיו אחרי ירבע' שהיו משבט אפרי':
פסוק יז:והיו לאחדים. אני אחבר' לשני העצים שיהא עץ אחד בידך:
פסוק יט:הנה אני לוקח את עץ וגו'. שלא יהיו עוד לשתי ממלכות:
פסוק כה:לעבדי ליעקב. כעין שנתתיה ליעקב בלי מצרי':