פסוק א:הָיְתָה עָלַי יַד ה׳ וַיּוֹצִיאֵנִי בְרוּחַ ה׳ וגו׳. יַד ה׳ – כָּל יַד ה׳ שֶׁבַּנְּבוּאָה לְשׁוֹן כְּפִיָּה הוּא, שֶׁהָיְתָה הָרוּחַ כּוֹפָה אוֹתוֹ לֵילֵךְ כְּמִשְׁתַּגֵּעַ אֶל מָקוֹם שֶׁהָרוּחַ חָפֵץ:
פסוק א:וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לִפְנֵי הַקֵּץ, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ (דברי הימים א ז:כא), כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (סנהדרין צב:):
פסוק ב:וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב. לַבִּקְעָה; וְלֹא הִכְנִיסוֹ לְתוֹכָהּ, לְפִי שֶׁהָיָה כֹּהֵן:
פסוק ג:הֲתִחְיֶינָה. הֲנִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁיּוּכְלוּ לִחְיוֹת?
פסוק ו:וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְגוֹ׳. וּבְסֵפֶר אִיּוֹב הוּא אוֹמֵר ״עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי״ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ״וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסוֹכְכֵנִי״ (איוב י:יא)! אֶלָּא לְמָה הָיוּ אֵלּוּ דוֹמִים? לְאָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ, שֶׁמַּה שֶּׁפָּשַׁט אַחֲרוֹן לוֹבֵשׁ רִאשׁוֹן; אֲבָל בִּתְחִלַּת בְּרִיַּת הַוָּלָד, עוֹר וּבָשָׂר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עֲצָמוֹת וְגִידִים (בראשית רבה יד:ה):
פסוק ו:וְקָרַמְתִּי. לְשׁוֹן קְרוּם, אִיקְרוֹטִיי״רְיָיא בְּלַעַ״ז:
פסוק ז:וַיְהִי קוֹל. וְהִנֵּה רַעַשׁ הָעֲצָמוֹת, שֶׁהָיוּ טוֹפְחִין זֶה לָזֶה:
פסוק ז:עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. עַצְמוֹת כָּל אֶחָד; כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, הָיוּ קוֹפְצִין וּמִתְקָרְבִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵצֶל מְקוֹם חִבּוּרוֹ:
פסוק ט:מֵאַרְבַּע רוּחוֹת. כָּל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶן לָשׁוּט, לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, מִשָּׁם יִתְקַבְּצוּ וְיָבֹאוּ:
פסוק ט:וּפְחִי. כְּמוֹ ״נוֹפֵחַ בָּאֵשׁ פֶּחָם״ (ישעיהו נד:טז):
פסוק יא:הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. רֶמֶז וְדֻגְמָא לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּצָרוֹתָם הֵמָּה, שֶׁהֲרֵי הֵם אוֹמְרִים: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ בְּצָרוֹת, אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, וּמַה נּוֹחִיל לִתְשׁוּעָה עוֹד? דָּבָר אַחֵר (פרקי דרבי אליעזר לג): כֻּלָּם אֵלּוּ מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וּמִפְּנֵי שֶׁהֶחֱיִיתָם עַכְשָׁיו, הֵם אוֹמְרִים: אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, וְלֹא נִחְיֶה עוֹד שֵׁנִית כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים:
פסוק יב:לָכֵן הִנָּבֵא. שֶׁעָתִיד אֲנִי לְהַחֲיוֹתָם שֵׁנִית:
פסוק טז:וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וגו׳. וּכְתוֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. אַרְבַּע תֵּיבוֹת הַלָּלוּ כְּתוֹב עָלָיו, לֵאמֹר: עֵץ זֶה לִיהוּדָה וְלִשֵׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁנִּלְוָה עָלָיו:
פסוק טז:וְלָקַח עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו. זֶה לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וּשְׁאָר תִּשְׁעָה שְׁבָטִים שֶׁהָיוּ אַחֲרֵי יָרָבְעָם, שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם (מלכים א יא:כו):
פסוק יז:וְהָיוּ לַאֲחָדִים. אֲנִי אֲחַבְּרֵם, לִשְׁנֵי הָעֵצִים, שֶׁיִּהְיוּ עֵץ אֶחָד בְּיָדֶךָ:
פסוק יט:הִנֵּה אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת עֵץ וְגוֹ׳. שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת:
פסוק כה:לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. כְּעֵין שֶׁנְּתַתִּיהָ לְיַעֲקֹב, בְּלִי מְצָרִים:
