פסוק א:יד ה׳. כח חוזק הנבואה:
פסוק א:ויוציאני. הוציא אותי ממקומי:
פסוק א:ברוח ה׳. ר״ל ההוצאה היה ברצון המקום לא ברצוני כ״א בע״כ:
פסוק א:והיא מלאה עצמות. ארז״ל שהיו מבני אפרים שמהרו את הקץ לצאת ממצרים והרגום אנשי גת:
פסוק ב:והעבירני. העביר אותי סמוך להם סביבותם למען יראה איכותם וכמותם ולא העבירו בין העצמות לפי שהיה כהן:
פסוק ב:והנה רבות. ר״ל ראיתי שהמה רבות מאד ויבשות מאד:
פסוק ג:התחיינה. הוא בה״א השאלה כי שאלו אם אפשר שיחיו העצמות האלה:
פסוק ג:אתה ידעת. כאומר הנה לפי הטבע אין מקום שיחיו אולם אם רצונך שיחיו הנה כן יחיו ומי א״כ יודע רצונך אלא אתה וא״כ ידעת אם יחיו:
פסוק ה:מביא בכם רוח. ר״ל בהעצמות יבוא רוח ואויר נושב ומזה יבוא מעט חיות בעצמות להתנועע ולהתקרב זה לזה כמפורש בענין:
פסוק ו:ונתתי וכו׳. אחר שיתקרבו העצמות כ״א למקום הראוי לו אתן עליכם גידים לחבר ולקשר העצמות זה בזה:
פסוק ו:וקרמתי. אעשה עליכם קרום של עור ואחר זה אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים:
פסוק ו:כי אני ה׳. והכל בידי:
פסוק ז:ויהי קול. מן הרוח והאויר הנושב:
פסוק ז:והנה רעש. והנה נדנוד ותנועה מן העצמות וקרבות כל אחד אל העצם הדבוק בו כשהיה חי:
פסוק ח:והנה עליהם. ר״ל נתון עליהם גידים וכו׳:
פסוק ח:ורוח אין בהם. עדיין לא היה בהם רוח החיוני:
פסוק ט:מארבע רוחות. ר״ל מכל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לארבע רוחות העולם משם יתקבצו ויבואו וינשבו בגופי ההרוגים האלו ויחיו:
פסוק יא:כל בית ישראל המה. ר״ל המה מרמזים להיות לאות וסימן על כל בית ישראל המתים בגולה:
פסוק יא:הנה אומרים. מתי הגולה אומרים הנה עד שלא תבוא הגאולה כבר נהיו מתים ויתייבשו עצמותינו ואבדה א״כ תקותינו מה שאנו מקוים אל הגאול׳ הואיל ואנו נכרתו לעצמנו ולא נהיה בחברת האנשים הרואים את הגאולה וכאלו יאמרו ומה א״כ תועלת לנו עם הגאולה:
פסוק יב:הנה אני פותח וגו׳. בזמן הגאולה אפתח קברותיכם ואעלה אתכם משם חיים וקיימים אתם עמי וכאומר הנה התחיה בעצמות הבקעה היא לאות על התחיה העתידה:
פסוק יב:והבאתי וגו׳. וא״כ גם אתם תראו הגאולה:
פסוק יג:וידעתם וכו׳. בפתחי וכו׳ ר״ל בעת אפתח את קברותיכם ואעלה אתכם משם אתם עמי אז תדעו שאני ה׳ הנאמן במאמרי:
פסוק יד:ונתתי רוחי בכם. אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים ואושיב אתכם במנוחה על אדמתכם ואז תדעו שאני ה׳ הנאמן במאמרי אני דברתי ואני עשיתי כאשר דברתי:
פסוק טז:עץ אחד. חתיכת עץ אחד:
פסוק טז:ליהודה ולבני ישראל חבריו. המלות האלה כתוב עליו כאומר העץ ההוא מרמז על יהודה ועל בני ישראל חבריו הם בני בנימין שהתחברו עליו להיות מלכות אחת:
פסוק טז:ולקח עץ אחד. ועוד לקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עד אפרים וכו׳ כאומר על יוסף מרמז העץ ההוא והוא אפרים הבא מיוסף שמלכות ישראל נקראת על שמו לפי שמלך הראשון היה עליהם ירבעם הבא מאפרים ומרמז העץ ההוא עליו ועל שאר השבטים שהתחברו עמו להיות תחת ממשלתו:
פסוק יז:וקרב אותם. תקרב העצים זה אל זה להיות נראים לך כאלו המה חתיכת עץ אחד:
פסוק יז:והיו לאחדים בידך. כשיהיו עדיין בידך יתחברו יחד ע״פ נס ויהיו חתיכה אחת באמת:
פסוק יח:הלא תגיד. ר״ל הלא מהראוי שתגיד לנו למה אלה לך על מה תרמז בזה:
פסוק יט:את עץ יוסף. ר״ל שבט מלכות יוסף אשר היא ביד אפרים:
פסוק יט:ושבטי ישראל חבריו. ר״ל וגם אקח שבטי ישראל שהתחברו עמו ואתן אותם עליו ר״ל עם אפרים אתנם להיות שבט מלכות יהודה ואעשה אותם לשבט מלכות אחד וכן תקום הדבר בידי החזקה:
פסוק כ:והיו העצים. ר״ל העצי׳ ההם אשר תכתוב עליהם הדברים האלה תאחזם בידך לפניהם:
פסוק כא:ודבר אליהם. בעת תאחז העצים ההם בידך תדבר אליהם כה אמר ה׳ וגו׳:
פסוק כב:לגוי אחד בארץ. כשיהיו בארץ וחוזר ומפרש בהרי ישראל שם אעשם לגוי אחד ולא יהיו עוד חלוקים לשנים להיות יהודה עם לבד ועשרת השבטים עם לבד:
פסוק כב:ולא יחצו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כב:עוד. ר״ל עד עולם:
פסוק כג:ולא יטמאו עוד. לא יהיו נטמאים עוד בעבודת כוכבים וביתר הפשעים שנטמאו בהם בהיותם בבבל:
פסוק כג:והושעתי וכו׳. כי רבים מהם נטמאו בין הבבליים במקום מושבותיהם בזמן הגולה והרשיעו כמוהם ולכן אמר אושיע אותם להוציאם משם לחזור לדת ישראל ואטהר אותם מטומאת עוונם כי אסלח להם ומאז יהיו לי לעם להאמין בי ולשמו׳ מצותי ואני אהיה להם לאלהים להושיע להם ולעזור אותם:
פסוק כד:ועבדי דוד. מלך המשיח הבא מזרע דוד יהיה מלך עליהם:
פסוק כד:ורועה אחד. כי לא ימליכו עוד עשרת השבטים מלך לעצמם מבלעדי:
פסוק כד:וחוקותי ישמרו. ישמרו בלב ויעשום בפועל:
פסוק כה:לעולם. ר״ל עד עולם לא תפסוק המלוכה מזרע דוד:
פסוק כו:ברית שלום. שישבו בארצם בשלום והברית הזה יהיה עמהם עד עולם:
פסוק כו:ונתתים. ר״ל אתן אותם במקומם ולא יזוזו משם:
פסוק כו:לעולם. ולא תחרב עוד:
פסוק כז:והיה משכני. משכן שכינתי יהיה עליהם ואהיה להם לאלהים לעזור ולהושיע והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי:
פסוק כח:וידעו וכו׳. בהיות וכו׳ ר״ל כשתתמיד מקדשי בתוכם לעולם אז ידעו הגוים שאני ה׳ הקדשתי את ישראל להיות עמי: