פסוק א:הנבואה הששה עשר תחילתה היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה וגו' עד ויהי דבר ה' וגו' ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגומר והיא בלבד פרשה אחת וראיתי לשאול בה גם כן ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה אם המתים האלה שהחיה יחזקאל היו דרך משל או היה הדבר כפשוטו של כתוב, וכבר ידעת שעל זה חלקו בפרק חלק (סנהדרין דף צב, ב) והיה דעת ר' אליעזר שהמתים שהחייה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי יהושע וחכמים אחרים הסכימו בזה עמו אמנם רבי יהודה אמר באמת משל היה, והנה הרב המורה (מו"נ ח"ב פמ"ז) ושאר המחברים וגם המפרשים שבאו אחריו (כוזרי ח"ב פ"ל) כולם פירשו הנבואה הזאת דרך משל על קבוץ הגלויות, אבל רואה אני בכל אחד מהדעות ספקות כפי הפוסקים אם למאן דאמר שהיה הענין כפשוטו יקשה מאד אומרו בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו אבדה תקותינו נגזרנו לנו שזה המאמר מורה באמת היות המראה כולה משל, ואמנם למ"ד שענין העצמות היה משל לאנשי הגלות ושקרא לארצות האויבים והמשילם בקברים יקשה מאד סוף הנבואה שכאשר בא הכתוב לבאר הנמשל ואמר העצמות האלה כל בית ישראל המה וגומר אמר הנני פותח את קברותיכם וגו' וידעתם כי אני השם בפתחי את קברותיכם ונתתי רוחי בכם וחייתם וחזר אם כן הכתוב בביאור הנמשל לדבר במשל והיה ראוי שיאמר בלבד הנני מעלה אתכם מבין הגוים והנחתי אתכם על אדמתכם כי זהו באמת הנמשל כפי זה הדעת ומה לו עוד בקברים וברוח ובתחייה, כל שכן שבמשל לא נזכרו הקברים כי בבקעה היו העצמות ומה צורך אם כן לומר בנמשל הנה אני פותח את קברותיכם.
פסוק א:השאלה השנית למה זה כששאל השם לנביא התחיינה העצמות האלה השיבו ה' אלקים אתה ידעת כי לא ימלט אם שחשב הנביא שהיתה שאלת התחיינה כפי המנהג הטבעי והיה ראוי אם כן שישיבוהו לא יחיו עד בלתי שמים לא יקיצו, או אם חשב שהיתה שאלת השם אם יוכל ביכולתו המוחלט להחיותם על דרך נס והיה ראוי אם כן שישיבהו ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזימה ולמה אם כן לא השיבו באחד מהפנים האלה ואמר ה' אלקים אתה ידעת הלא ידענו כל אל דעות ה', גם כי אמר ידעת בלשון עבר והיה לו לומר אתה תדע או אתה יודע.
פסוק א:השאלה השלישית במה שבא ייעוד הרוח כפול ומכופל שאמר הנה אנכי נותן בכם רוח וחייתם ואמר עוד וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם ומה צורך אם כן ליעוד על הרוח שני פעמים, וה"ר דוד קמחי פירש שהראשון עיקר ושהכתוב ביאר בשני איך יביא הרוח באומרו שיביא הגידים והבשר והעור ובאחרונה יבוא אותו הרוח אשר זכר, וכל זה איננו שוה לי כי לפי דרכו היה די במאמר השני והראשון אין צורך בו.
פסוק א:השאלה הרביעית אם היה הייעוד האלקי על הדברים כולם בשוה ר"ל על הגידים ועל הבשר על העור על הרוח ונתקיים ויצאה לפעל בענין הגידים והבשר והעור וכמ"ש ויהי קול בהנבאי והנה רעש וגומר וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה, ואם באו הגידים והבשר והעור באותו ייעוד איך לא בא הרוח גם כן ממנו והוצרך לנבואה השנית עליו כמו שאמר רוח אין בהם ויאמר אלי הנבא אל הרוח האם קצרה יד ה' מהביא את הרוח מכח מצותו הראשונה כמו שהביא שאר הדברים והוצרך לצוותו פעם שנייה, ומה ענין אומרו הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח שהוא הכפל דברים ומותר ללא צורך במלת הנבא.
פסוק א:השאלה החמישית באומרו מארבע רוחות בואי הרוח וימשך מזה שהיה הרוח הזה אויר מתנועע מהרוחות הנושבות הבאות מכל הפאות וכן חשבו ה"ר דוד קמחי שכתב וזה לשונו זהו רוח חיים לפיכך אמר מארבע רוחות כלומר מאיזה דבר שיהיה כי הוא מהאויר ומה שאמר ונתתי רוחי בכם הוא רוח השכל ולכך אמר רוחי עד כאן, והתימה ממנו כי הרוח החיוני לא יתהוה מהאויר כמו שחשב כי הוא נולד מהדק שבליחות כמו שכתבו הרופאים, כ"ש שהרוח הנאמר כאן יכלול גם כן הרוח השכלי דאי לא תימא הכי יתחייב שהיה הייעוד שיולדו כבהמות השדה מבלי דעת ואעפ"י שלא אמר בו רוחי הנה אמר וידעתם כי אני ה' ולא תפול הידיעה כי אם ברוח השכלי, ושלמה אמר (קהלת יב, ז) והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, וידוע שעל הרוח השכל ידבר עם היות שלא אמר בו רוחי ולכן יקשה אומרו כאן על הרוח השכלי שיבא מארבע רוחות כאלו הוא אויר פשוט, וגם יקשה אומרו בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה שמורה שנפש אחת תחול בכולם כדעת בן רש"ד והיא כפירה מבואר בחוק התורה והיה ראוי לומר בואו הרוחות כי יש לכל אדם נפש מיוחדת נבדלת מזולתו, ורש"י כתב שאמר מארבע רוחות בואי הרוח שכל מקום שהלכו נשמותיהם לשוט לארבע רוחות משם יתקבצו ויבואו, וגם זה רחוק הוא כי אם היו הגופות כולם בבקעה באותם העצמות מה להם לנשמות לשוט בד' רוחות העולם ולא היה להם כי אם לשוב אל האלקים אשר נתנם אם למקום השכר ואם למקום העונש לא לשוט בארץ בארבע רוחות.
פסוק א:השאלה השישית באומרו והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והיא שאתה תראה שזכרה כאן ג' דברים האחד הנה אני פותח את קברותיכם ובזה לא אמר עמי, והב' והעלתי אתכם מקברותיכם עמי ובזה בלבד אמר עמי, והג' והבאתי אתכם אל אדמת ישראל ובזה גם כן לא אמר עמי, וכאשר חזר הנביא לזכור שלשתם בפסוק השני שמר אותו דרך עצמו רוצה לומר שלא אמר עמי בייעוד הראשון ולא באחרון כי אם באמצעי שנאמר וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי וגומר והנחתי אתכם על אדמתכם וגומר שלא אמר מלת עמי בפתוח הקברים ולא גם כן בהביאם אל אדמתם אלא בייעוד האמצעי משלשתם והוא אומרו ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי, וראוי לשאול למה לא אמר עמי בכל שלשת הייעודים האלה כי אם בלבד בהעלאה מהקברים. והנה יתבארו הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם.
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת הוא להודיע לנביא שיחיו מתינו נבלתינו יקומון, ושיעשה הקב"ה פליאה עצומה באחרית הימים קרוב לזמן הגאולה שבני אדם שהיו כבר מתים ונשכחים מעל פני האדמה ישובו גופותיהם להתרכב ותחולו בהם נפשותיהם כאשר היו בזמן חייהם, ועשה משל בזה מתחיית העצמות היבשות שראה הנביא באותה בקעה שהיה הנמשל בה התחייה הנפלאת שתהיה בזמן קבוץ הגלויות שהיא תכלית הנפלאות והעצומה שבהם, ובנבואה של אחריה הודיע לנביא שקודם אותה תחייה שהוא התכלית האחרון יקדם אליה קבוץ הגליות שיתקבצו ויתחברו מלכות יהודה ובנימין עם מלכות אפרים ועשרת השבטים שישובו על אדמתם ויהיו כולם גוי אחד בארץ בהרי ישראל וימלוך עליהם מלך אחד מזרע דוד ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות וילכו במשפטי השם יתברך וחקתיו וישבו על הארץ אשר נשבע לאבותם וישבו עליה לבטח בשלום ובמישור לנצח נצחים עד עולם ויהיה מקדש ה' ושכינתו עליהם. גם אחרי אותה נבואה הביא נבואת גוג להודיע שקודם אותו קבוץ הגליות והגאולה העתידה תהיה מלחמת האומות ונקמת השם מהם, וזה ענין שלש הנבואות שבאו כאן זו אחר זו בסדור והדרגה הראשונה מהתחייה שהוא התכלית, והשניה מקבוץ הגליות וגאולת ישראל שתקדם לתחייה, והשלישית בנקמת האויבים שתקדם לגאולה וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים.
פסוק א:היתה עלי יד ה' וגו' עד ואתה בן אדם קח לך עץ אחד, אין בידינו להכריח אם מתי יחזקאל היו משל או היה הדבר כפשוטו כי מי ישלח ידו בין גאוני עולם להכריע במה שחלקו, בו אבל לבד אודיע שגם שנודה שהיה הדבר כפשוטו ושקמו וחיו אותם המתים בין שיהיו מבני אפרים שמהרו את הקץ לצאת ממצרים ונהרגו בגת (שמו"ר כ, י) ובין שיהיו אנשים שכפרו בתחיית המתים או אותם שמתו בבקעת דורא אם היה שחיו שמה ועמדו על רגליהם אין ספק שבאה הנבואה הזאת להודיע לנביא שכן יהיו כל בית ישראל שמתו בגלות שעוד יקומו בקבריהם ויבאו על אדמת ישראל כי מה שקרה לאלה יקרה להם, וזה ענין אומרו כפי זה הדעת העצמות האלה כל בית ישראל המה וגומר, ואם נאמר שהיה הדבר משל שהוא היותר מתישב על הלב לא יעלה על לבך שהיה הנמשל קבוץ הגליות ושקרא לארצות הגוים קברים באומרו הנני פותח את קברותיכם, ושעל הידיעה והחכמה שתתחדש בזמן הגאולה העתידה אמר ונתתי רוחי בכם וחייתם כמ"ש הרד"ק כי הנה לייעוד קבוץ הגלויות לא היה הנביא צריך למשל וכמה מהפעמים ניבא עליו באין משל ולא בחידות אבל היתה המראה הזאת משל לענין תחיית המתים שתהיה סמוכה וקרובה לזמן הגאולה, ולכן היה המשל שראה הנביא תחיית העצמות היבשות שראה באותה בקעה והיה הנמשל בה התחייה אשר תהיה באחרית הימים, ולכן אמר בביאור הנמשל הנני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם וגומר ונתתי רוחי בכם וחייתם כי זהו המכוון והנמשל בנבואה הזאת באמת, וכן אמרו בפרקי רבי אליעזר (סוף פרק לג) היו ישראל יושבין ובוכין היינו מקוים לאור ובא חושך באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לנביא חי ה' שאני מעמיד אתכם בתחיית המתים ואקבוץ אתכם עם ישראל שנאמר הנני פותח את קברותיכם גם שאחרי הנבואה הזאת באה נבואה קח לך עץ אחד שתיעד על קבוץ הגליות בביאור וכיון שקיבוץ הגליות בא בנבואה בפני עצמה יתחייב שהנבואה הזאת שקדמה לנבואת הקבוץ תהיה מענין אחר זולתו והוא התחייה כמו שזכרתי והותרה בזה השאלה הראשונה.
פסוק א:ועל זה אמר היתה עלי יד ה' שכבר פירש הרב המורה בפרק מ"ה חלק שני שיד ה' היא אחת ממדרגות הנבואה כי לפי שהיה האדם בשגם הוא בשר בלתי ראוי ולא הגון לקבל השפע האלקי והנבואה העליונה ימשילו הנביאים הורדת השפע על הנביא כאלו הש"י מחזיק בו בידיו או שסמך את ידיו עליו, ולדעת מי שיאמר שהיתה הנבואה הזאת כפשוטה ושענין העצמות היה בפעל ובהקיץ יהיה ענין היתה עלי יד השם שלקחו בציצת ראשו ויניחהו בתוך הבקעה שהיתה מלאה עצמות אדם.
פסוק ב:וכדי שיראה כמותם ואיכותם העבירהו עליהם סביב, ורש"י כתב שמפני שהיה יחזקאל כהן כדי שלא יטמא בעצמות אדם העבירהו סביבותם וזכר שהיו רבות מאד בכמותם ושהיו יבשות מאד באיכותם, ירמוז ברבוי כפי הנמשל שיהיו המתים שיקומו בתחייה רבוי מופלג וירמוז ביבשותם שתהיה התחייה לזמן ארוך לקץ הימים.
פסוק ג:ואמר ששאלו יתברך התחיינה העצמות האלה ואין פירושו אם יחיו בדרך טבע ולא אם יוכל יתברך לחיותם בדרך נס אבל היתה השאלה אם היו ראויים לזכות התחייה כפי מעשיהם אם לא, ולכן היתה תשובת הנביא השם אלקים אתה ידעת ר"ל אתה ידעת וראית מעשיה' אם הם ראוים לשתעשה עמהם הנס הנפלא ההוא כדי לקבל שכר או כדי לקבל עונש וע"ז אמר ה' אלקים ר"ל רחום בדין אתה ידעת מעשיהם ותדע מה לעשות להם גם אפשר לפרש מלת ידעת מלשון רחמים כמו וידע אלקים (שמות ב, כה) יאמר ה' אלקים אתה רחמת תמיד והייתה מטה כלפי חסד בדורות הראשונים ולכן גם עתה סלח נא לעון העם הזה כי זה כולו נכלל באתה ידעת והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק ג:והנה היתה השאלה הזאת לפי שבנבואה שלמעלה אמר לא למענכם אני עושה בית ישראל לכן שאל את הנביא אם היו ראויים לתחייה כדי שישיבהו מה שהשיב, (ד) ואז אמר לו יתברך שינבא העצמות היבשות שמעו דבר ה' רוצה לומר אף על פי שאתם עצמות יבשות ואין בכם הכנה ולא לחות לקבל החיות רומז לאנשי הגלות שמתו בו שלא היו בידם מצות ומעשים טובים ראויים לתחייה הטו אזניכם ושמעו בדבור ותראו מעשה השם כי נורא הוא אשר הוא עושה עמכם, (ה) והוא מה שזכר מיד הנני מביא בכם רוח וחייתם והרצון בזה הרוח הוא שיביא בתוכם שמה רוח ואויר נושף יקדם לתחייתם והוא הרעש שיזכור אחר זה שנאמר ויהי קול בהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, כי הנה על הרעש ההוא שיתחדש בתוכם כדי שיקרבו העצמות עצם אל עצמו כאילו תאמר עם הראש הזרוע מאותו הגוף והשוק והעצמות מאותו גוף בפרט כדי שיהיו כל עצמות הגוף מסודרים ומונחים בדרך טבעי, על זה אמר בראשונה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם לפי שיתנועעו העצמות עצם אל עצמו היה הכרחי להרכבת הגופות כדי שיוכנו לקבל התחייה ועל זה נאמר באמת הנה אני מביא בכם רוח וחייתם, ואחרי אותו רעש שיקריבו העצמות (ו) אמר שיתן עליהם גידים ויעלה עליהם בשר וקרם עור, והתבונן שבענין הרעש אמר לשון הבאה הנה אני מביא בכם רוח לפי שהוא הרוח הנושף שיבא מחוץ אבל בגידים ובשר ובעור לא אמר מביא כי אם נותן ומעלה לפי שהם דברים יעשה אותם השם בדרך נס ולא יבואו מחוץ, ובסוף אמר ונתתי רוחי בכם וחייתם וידעתם כי אני ה' רוצה לומר שיתן בהם נפש כוללת הכוחות כולם שבו יוכללו החיוני והטבעי והנפשי והתחלת כולם מן הלב, ועל הרוח הכולל הכחות ההם אמר ונתתי רוחי בכם וחייתם, אמנם כנגד הכח השכלי אמר עוד וידעתם כי אני ה' כי הוא הכח היודע ומשכיל, ובזה הדרך לא יהיה יותר כלל בכתובים כי היה הרוח שנזכר ראשונה נאמר על הרעש והרוח שבפסוק השני נאמר על הנפש שהיא כנושא אחת ורבת בכוחות ולכן לא אמר בה לשון הבאה כי אם לשון נתינה והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק ז:ואמר ונבאתי כאשר צוויתי להגיד שהיה הדבר הזה בעיני הנביא נמנע כפי הטבע אבל עם כל זה ניבא עליו לקיים מצות האל שצוהו להנבא, וזכר שמיד אחר נבואתו ראה דבר מופלא שנתחדש הרעש ונתקרבו העצמות כי בא הרוח שייעדו בראשונה שהוא הרעש ובו נתקרבו עצמות האיש הפרטי אחד אל אחד והושמו בהנחה הראויה לגוף האדם כאילו תאמר הראש למעלה ושאר העצמות כפי המצב הנכון.
פסוק ח:וראה עוד שהגידים והבשר והעור נעשו מאיליהם וזהו אומרו והנה עליהם גידים ובשר עלה אבל הרוח שהוא הנפש לא חלה בהם, והיה זה לפי שעם היות שהנביא מצד דבקותו בש"י יפעל בחומר העולם ויעשה אותות ומופתים כיד אלהיו הטובה עליו הנה אין יכולת בידו להביא נפש אנושית ולברוא אדם כי זה יוחד אל הבורא יתברך לבדו כמו שאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (ישעיה נז, טז) רוצה לומר צורות הבעלי חיים הבלתי מדברים שהם בייחוד יקראו רוח כבר ישפיע אותם השכל הפועל שהוא כלי לרצוני וזהו כי רוח מלפני יעטוף אבל הנשמות השכליות האנושיות אני עשיתי אותם ולא אחר, וכדי להודיע זה לנביא היה שלא נשפע הנפש על אותם המתים מכח נבואתו הראשונה, (ט) ולזה אמר לו השם הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כלומר הלא נתתי לך רשות מיוחד להנבא על הרוח בשמי ולא תמנע מזה מהיותך בן אדם חומרי ולהיות השפעת הנפש מפעולתי בייחוד הלא צויתיך שאף על פי שאתה בן אדם הנבא ואמרת אל הרוח בשמי כה אמר ה' מארבע רוחות בואי הרוח והותרה בזה השאלה הרביעית.
פסוק ח:ואמנם מהו ענין מארבע רוחות בואי הרוח אחשוב שאינם ד' רוחות העולם כמו שחשבו המפרשים, אבל כיון לומר בזה שהרוח והנפש שתהיה נשפעת אל אותם המתים לא תבוא בהם בהדרגה זמנית כמו שתחול בעובר כשיתילד במעי אמו שזכר הפילוסוף בספר בעלי חיים שראשונה תחול בו נפש ההזנה ואחר זמן ידוע תחול בו הצורה החיונית ואמנם השכלית תבוא אליו באחרונה, אבל בתחיית המתים לא יהיה כן אלא שתחול בו הרוח כולל הכוחות כולם יחד באופן שבאותו עת יהיה זן וחי ובעל שאר הכחות טבעיות ושכליות כולם וכמו שאמרו באדם הראשון שבקומתו נברא בצביונו נברא בדעתו נברא (ראה ר"ה יא, א) כלומר שלא נברא ילד ונתגדל אחר כך אלא בקומת אדם גדול נברא, וגם לא נולד מטונף ומלוכלך מזוהמת בטן המלאה אלא בצביונו רוצה לומר ביופיו וכמו שאמר (לעיל לא, ז) וייף בגדלו שהיופי בא אחר הגידול, וגם לא נולד עיר פרא ושאחר כך נתלמד וידע מתוך למודו כי הוא בדעתו שהוא בשכלו ושלמותו נברא, כן יהיה ענין המתים בתחייתם שתחול בהם נפש אחת בנושא רבת הכוחות בשלמות כולם, וידוע שהכוחות הם שלשה חיוני וטבעי ונפשיי והכח השכלי שהוא רביעי יותר נכבד מכולם והחיות הוא נאמר על כולם כי כמו שזכר הפילוסוף במה שאחר הטבע החיות גם כן נאמר על ההשכלה וכן כתבו הרב המורה בפרק מ"ב ח"א בשתוף חי, הנה מפני זה אמר מארבע רוחות בואי הרוח ר"ל שיבא עליהם הרוח שהוא הנפש כלול מארבע הרוחות החיוני שבלב והטבעי שבכבד והנפשי שבמוח והכח השכלי, ואמר ופחי בהרוגים האלה לפי שישראל בגלות הם כולם הרוגים כי גם אותם שלא ימותו חללי חרב ימות מדאגת הגלות ולכן קראם הרוגים, ומה שאמר בזה רוח בלשון פרטי אפשר לפרש שהוא בערך המין כולו כי הרוח החיוני והטבעי והנפשיי היא אחת לכולם, ואפשר לומר שעל כל אחד ואחד מהם אמרו מארבע רוחות בואי הרוח על כל אחד מההרוגים האלה, ובזה הלשון אמר שלמה (קהלת ג, כא) ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה (שם יב, ז), וכבר ביאר הנביא ישעיהו שהיה הרוח הגופני הכולל שלשת הכוחות אחד בכל האנשים אבל הנשמות השכליות הן רבות כפי מספר האנשים באומרו על הנפש הגופני כי רוח מלפני יעטוף (ישעיה נז, טז) בלשון יחיד ואמנם על הנשמות השכליות אמר בלשון רבים ונשמות אני עשיתי (שם), כי כמו שכתב הראב"ע שם נשמה לא תאמר אלא על השכלית והותרה במה שפירשתי בזה השאלה החמישית.
פסוק י:ואמר והנבאתי כאשר צוני להגיד שהיה הנביא בוש ונכלם ירא וחרד מהנבאות על הכח השכלי שהוא תחת כסא הכבוד ולגזור עליו שיצא ממנוחתו וישוב אל הגוף הנגוף, אבל שעשה בזה מה שצוהו השם בהנבאו עליו ושמיד נתקיימה נבואתו ותבא בהם הרוח רוצה לומר הנזכר כולל הארבע רוחות, ואמר ותבוא בלשון נקבה לפי שהוא רמז לנפש ויחיו ויעמדו על רגליהם והיו חיל גדול כבד מאד.
פסוק יא:והודיעו השם יתברך שהדבר ההוא שנעשה וקרה שמה בפעל מתחיית המתים ההם או כפי הדעת האחר מה שהראהו בנבואתו מהעצמות בחיותם כפי כל אחד מהדעות היה כולו משל לתחייה הכוללת העתידה להיות ועל זה אמר העצמות האלה כל בית ישראל המה המתים בגלות שאומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו רוצה לומר שימותו בגלות ולא יראו בתשועת ה' ואתה דע לך שלא יהיה הדבר כן, (יב) ולכן הנבא ואמרת אליהם רוצה לומר עליהם כה אמר ה' אלקים הדבר יצא מפי המלך וגזור הוא מלפניו וגזרתו היא כך הנה אני עתיד לפתוח את קברותיכם רוצה לומר שבזמן הגאולה העתידה יחיה אותם אחרי היותם קבורים שנים רבות בגלות ויוציאם מקבריהם ואחרי תחייתם יביאם אל ארץ ישראל, ולפי שהתחייה תהיה לצדיקים ולרשעים אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם לכן לא אמר בפתיחת הקברים מלת עמי כי הם יפתחו לטובים ולרשעים ולא אמר כן מלת עמי לענין ביאתם לארץ כי כולם טובים ורעים יבאו שמה למשפט, אבל אמר בלבד מלת עמי בענין העלייה כמו שאמר והעליתי אתכם מקברותיכם עמי לפי שרמז בעלייה המעלה והשלמות העליון והשכר הגדול שיקנו הצדיקים באותה תחייה ולכן אמר בהם בלבד עמי. ולפי שהיתה תחיית המתים דבר סמוך לקבוץ הגליות שיחיה הקדוש ברוך הוא את המתים בגלות כדי שיזכו בגאולה וכמו שהוכחתי זה בראיות ברורות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים בספר צדק עולמים אשר חברתי והיתה התחייה הגדולה והעצומה שבפליאות לכן אמר (יג) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם והיא התחייה ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי רוצה לומר בתתי מעלה ושלמות ושכר גדול לצדיקים שהם עמי, (יד) ונתתי רוחי בכם שהוא השכל והידיעה העליונה וחייתם בשאר הכוחות טבעי וחיוני ונפשיי והנחתי אתכם על אדמתכם באופן שתזכו בגאולה וידעתם כי אני ה' היכול במוחלט דברתי לנביאים ועשיתי כמו שדברתי והותרה בזה השאלה הששית.
פסוק יא:ועם היותם שיקומו בתחייה ממתי שאר האומות כמו שהוכחתי במקום הנזכר הנה לא הראה הקדוש ברוך הוא את הנביא במראה הזאת כי אם תחיית עם ישראל אשר מתו בגלות שיקומו בתחייה ויבואו לירושלים ויגילו בתשועת ה' וגאולת עמו כמאמר הנביא ישעיהו (ישעיה סו, י) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, לפי שנבואותיו אלה של הנביא יחזקאל היו כולם על הגאולה וקבוץ הגליות, גם כי שאר האומות אף על פי שיחיו לא יזכו לשכר התחייה וכמאמר המשורר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו רשעים במשפט רוצה לומר שלא יהיה להם קימה ומעלה בתחייה ובדין ההוא ולכן לא זכר פה תחייתם, ואמנם עיקרי התחייה ושרשיה לא ראיתי להביאם במקום הזה הלא הם כתובים באותו מאמר צדק עולמים אשר עשיתי וראשי פרקים זכרון לבני ישראל כתבתי מהם במאמר נחלת אבות הוא פירוש מסכת אבות במשנת הילודים למות והמתים להחיות (אבות ד, כב) וגם בהקדמת פירושי לספר ישעיהו.
פסוק טו:הנבואה השבעה עשר תחילתה ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגומר עד ויהי דבר ה' וגומר בן אדם שים פניך אל גוג והוא פרשה אחת בלבד. ויש לשאול בה ששת השאלות:
פסוק טו:השאלה הראשונה באומרו קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו כי הנה במלכות יהודה לא היה עמו כי אם שבט בנימין ואיך אמר אם כן ולבני ישראל חביריו גם שביהודה אמר ולבני ישראל חביריו ובאפרים אמר וכל בית ישראל חבריו ולמה לא אמר לשון שוה בכל אחד מהם.
פסוק טו:השאלה השנית באומרו הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, והיא כי הנה מלכות יהודה היה יותר נכבד ממלכות ישראל ולכן בתחילת הנבואה הזאת קדם זכרון מלכות יהודה באומרו קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף וגומר, אמנם כשביאר ענין הנמשל קדם מלכות אפרים למלכות יהודה באומרו הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים וגומר ונתתי אותם עליו את עץ יהודה והיה לו להקדים בנמשל עץ יהודה כמו שהקדימו במשל.
פסוק טו:השאלה השלישית באומרו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה כי מה ענין אומרו ונתתי אותם עליו והיה ראוי שיאמר ונתתי עליו את עץ יהודה ומלת אותם במקום הזה אין ענין לה.
פסוק טו:השאלה הרביעית באומרו אח"ז והיו העצים אשר תכתוב עליהם בידך לעיניהם כי הנה הפסוק הזה היה ראוי שיכתב למעלה קודם וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלא תגיד לנו מה אלה לך יען לא תפול השאלה ההיא אלא אם היו העצים לעיניהם.
פסוק טו:השאלה החמישית מה ענין אומרו כה אמר ה' אלקים הנה אני לוקח את בני ישראל וגומר כי הנה ענין זה הוא עצמו מה שנאמר למעלה דבר אליהם כה אמר ה' הנה אני לוקח את עץ יוסף ושני המאמרים וכל אחד מהם הוא נמשל למשל העצים ולמה אם כן כפל ביאור הנמשל בבארו אותו שני פעמים.
פסוק טו:השאלה השישית באומרו והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם כי הנה מושבותיהם אינם מכלל החטאים והגלולים ואינם מכלל האויבים לשיאמר שיושיעם ממושבותיהם. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם.
פסוק טו:הכוונה הכוללת: בנבואה הזאת היא ליעד ולהבטיח שבזמן קבוץ הגליות ותחיית המתים שזכר לא יהיו בישראל חילוק מלכיות ולא יהיו אלה מבית יהודה ואלה מבית ישראל ולא תהיה מריבה ולא קטטה ביניהם ובין מלכיהם אבל בהשגחת הש"י יתאחדו כל ישראל ויהיו כולם גוי אחד בארץ ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות וימלוך עליהם תמיד מלך מזרע בית דוד וממשפחתו, וישבו על הארץ אשר נשבע השם לתת לאבותיהם המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם כי יהיו טהורים וקדושים לאלהים והם יהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלקים, ולא יבאו עוד לגלות אחר כי יכרות להם השם ברית שלום נצחי לעד וירבה אותם במאד מאד, ויתן מקדשו בתוכם ושכינתו עליהם באופן שידעו הגוים כי הוא יתברך מקדש את ישראל בהיות מקדשו בתוכם לעולם.
פסוק טו:ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגומר עד סוף הנבואה. ייעוד הנבואה הזאת הלא אם קטון הוא בעיניך המעיין ראש ייעודי ישראל הוא, וענינו כמו שזכרתי שאחרי שבנבואה הקודמת ביאר ענין תחיית המתים העתידה, (טז) בא להודיע בנבואה הזאת שקודם התחייה וסמוך אליה יהיה קיבוץ הגליות ויתאחדו מלכיות יהודה וישראל, ולפי שהאדם עץ השדה לקח לו בזה משל העצים שצוה לנביא קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו רוצה לומר שיכתוב על העץ ההוא שהוא עץ יהודה ובנימין ובני לוי שנלוו אליהם, ועל אלו שהיו ממלכות יהודה אמר ולבני ישראל חבריו וכתוב חברו וקרי חבריו וטעם הכתוב חברו לרמוז לבנימין שהוא היה השבט הנלוה ליהודה בכללותו מיום שנחלקו המלכויות, אמנם שגם כן נכנסו במלכות יהודה קצת מבני שמעון וגם קצת משאר השבטים שבחרבן שומרון ברחו ונכנסו במלכות יהודה לא השבטים בכללותם כי אם אנשים מהם לכן בקרי עשו חבריו, וצוה גם כן שיקח עץ אחד לכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו כי מפני שבחילוק המלכויות מלך ירבעם שהיה משבט אפרים לכן נתיחס המלכות כולו לאפרים, האמנם לפי שיעקב אבינו בברכותיו נתן הבכורה ליוסף וישם את אפרים לפני מנשה (בראשית מח, כ) לכן אמר כאן ליוסף עץ אפרים כי עשה אב המלכות יוסף כי הוא הבכור ואפרים שבחר בו השם על אחיו, ולפי שהיה מלכות אפרים שאר שבטי ישראל בכללותם לכן אמר בו וכל בית ישראל חבריו אמנם יהודה שלא נטפלו אליו בשבטים בכללותם אלא אנשים מפוזרים מהם לא אמר בו וכל בית ישראל, גם כי היו במלכות אפרים עשרה שבטים ולכן אמר בו וכל בית ישראל אמנם במלכות יהודה שלא היו בו כי אם שני שבטים לא אמר בו וכל בית ישראל והותרה בזה השאלה הראשונה.
פסוק יז:וצוה השם לנביא שיקרב אותם שני עצים אחד לאחד ר"ל זה לזה וכל כך יהיו מתדבקים עד שבידי יהיו כעץ אחד והוא אמרו והיו לאחדים בידך, והרד"ק בשם אביו פירש וקרב אותם אחד אל אחד שהנביא יקרבם זה לזה ויחברם יחד והשם יתברך בדרך נס יעשה שיתאחדו יהיו לאחדים בהיותם בידו.
פסוק יח:וצוהו שכאשר יאמרו בני עמו וישאלוהו על מה מורה המשל ההוא שהיה עושה מהעצים והכתיבה ההמה, (יט) שיגיד להם ענין הנמשל והוא הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים שהוא הכולל אותו ואת שבטי ישראל חבריו וגומר, ונראה לי שהיו הייעודים בנבואה הזאת שנים, הראשונה על משיח בן יוסף שיקום תחילה ללחום מלחמות ה' והוא יהיה מלך על בני ישראל ועל בני יהודה הנמצאים שמה ועל זה אמר הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו רוצה לומר על אפרים כי הוא יהיה הראש ושיתאחדו בזה גם כן בני יהודה כי הוא ימלוך על כולם ולא יהיה ביניהם חלוק כלל ולזה אמר ונתתי אותם עליו את עץ יהודה רוצה לומר עם עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי שכולם יתאחדו וידבקו תחת ממשלת משיח בן יוסף, הנה התבאר למה זכר בזה מלכות אפרים ראשונה שהוא מפני משיח בן יוסף שימלוך ראשונה על כל ישראל, ולמה אמר ונתתי אותם עליו ואת עץ יהודה רוצה לומר שיתן כל השבטים עם עץ יהודה על משיח בן יוסף והותרו בזה השאלות הב' והג'.
פסוק כ:וצוה השם לנביא שאחרי שיאמר זה לישראל השואלים אותו לא יסיר את העצים מנגד עיניהם אבל יתמידם שמה עד שידבר אליהם הייעוד השני והוא מהשלמת קיבוץ הגליות והמלכת בית דוד עליהם כולם, (כא) ועל זה בא הדבור השני באומרו ודבר אליהם כה אמר ה' אלקים הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וגומר והבאתי אותם על אדמתם וזה כולל למלכות יהודה ומלכות ישראל שישתלם קבוצם, (כב) ואחרי היותם בארץ אעשה אותם לגוי אחד ומלך אחד יהיה לכולם ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות רוצה לומר שלא יהיה עוד בישראל חילוק מלכיות מלכות יהודה ומלכות ישראל, ולא תהיה ביניהם איבה ושנאה כאשר היה בהיותם על אדמתם ועל זה אמר שלא יהיו עוד לשני גוים רוצה לומר ישראל ויהודה שונאים ונלחמים זה בזה מפאת שנאת העמים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות מפאת המלכים המתקוטטים זה בזה. הנה התבאר למה אמר והיו העצים אשר תכתוב עליהם בידך לעיניהם שפירושו ההתמדה שיתמידו העצים להיות לעיניהם, ולמה בא הדבור השני הנה אני לוקח את בני ישראל וגומר שהוא להודיע מלכות מלך המשיח שימלוך מבית דוד אחרי מות משיח בן יוסף והותרו בזה השאלות הד' וה'.
פסוק כג:ולפי שכמו שאמרו רז"ל כשפרקו ישראל מעליהם עול מלכות דוד פרקו גם כן מעליהם עול מלכות שמים, הוצרך לומר אחרי שייעד על חזרת מלכות בית דוד שכן יחזור עליהם מלכות שמים ועז"א ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם שזה היה סבה לחילוק הגוים וחילוק המלכיות, ואומרו והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם פירשו המפרשים שיושיעם מחטוא עוד בדן ובבית אל אשר חטאו שם בעגלים בית ישראל, ויותר נכון לפרש מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם על ארצות הגלות שהיו מושבותיהם בארצות מגוריהם וחטאו בהם כמו שאמר אדוננו משה (דברים ד, כח) ועבדתם שם אלהים אחרים וגומר, ומפני ששם נגואלו ונטמאו בחטאיהם לכן אמר וטהרתי אותם שיטהרם מכל חטא ופשע באופן שיתדבקו בו יתברך ובעבודתו וזהו והיו לי לעם ואנכי אהיה להם לאלקים כי כמו שפרקו מעליהם שתי מלכיות מלכות בית דוד ומלכות שמים כן זכר שיחזרו שתיהם, ועל מלכות שמים אמר והמה יהיו לי לעם ואנכי אהיה להם לאלקים, (כד) ועל מלכות דוד אמר ודוד עבדי מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם כי הנה מלך המשיח יקרא דוד להיותו מזרעו והולך בדרכיו ונוהג כמנהגו, כי כמו שכל מלכי מצרים נקראו זמן רב בשם פרעה ואחר כך נקראו בשם תלמי זמן רב כן יקרא מלך המשיח וכל זרעו בשם דוד לעדות שיהיה מזרעו יושב על כסאו ירא אלקים וסר מרע כדוד, והותרה במה שפירשתי מכל מושבותיהם השאלה השישית.
פסוק כג:וזכר שהמלכים והרועים הם וישראל כולו גם כן במשפטיו ילכו ואת חקותיו ישמרו ועשו אותם, (כה) ואז לא תבואם רעה לא צרות ולא מלחמות ולא גלות אחר וזהו וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב כי לפי שאברהם הוליד את ישמעאל ובני קטורה ויצחק הוליד את עשו לכן לא זכר במתנה אברהם ויצחק כי אם יעקב לפי שניתנה לו ולזרעו בלבד עד עולם וזהו וישבו עליה הם ובניהם ובני בניהם עד עולם, וכמו שהאומה תהיה נצחית בארץ כן מלכות בית דוד תהיה גם כן נצחי ביניהם ולכן ליעד על הנצחיות חזר לומר ודוד עבדי נשיא להם לעולם שתמיד ימלוך איש מזרעו וממשפחתו, וכבר הודעתיך למעלה דעת המקובלים בזה, והתבונן אומרו עד עולם או לעולם כי הנה אמר זה לפי שהיה מקובל אצל הנביאים והחכמים הראשונים שהיה העולם עתיד לכלות וליפסד ולכן אמר כאן שיתמידו ישראל בארצם ובנחלתם וזרע דוד במלכותו עד שיתום העולם ויכלה החלד.
פסוק כו:ואמר שגם לא יהיה להם קטטה ומלחמה עם שכניהם מסביב ולא בינם לבין עצמם כי אכרות להם ברית שלום ברית עולם וברית שלום הוא מהאויבים אבל ברית עולם הוא ממה שבטבע שיביא גשמיהם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו (ויקרא כו, ד) כי זהו הנכלל באומרו ברית עולם יהיה אותם, ואמנם אומרו ונתתים והרבתי אותם פירשו המפרשים ונתתים בארצו או בברכתי ולא נזכר זה בכתוב, ויותר נכון לפרש על הברית שלום והברית עולם שזכר שיתן אותם הבריתות בינו וביניהם וירבה אותם.
פסוק כו:ואחרי שייעדם והבטיחם בטובות הגשמיות הבטיחם בטובות הרוחניות ועל זה אמר ונתתי מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם רוצה לומר שיבנה המקדש ולא יתמיד ארבע מאות ועשר שנים או ארבע מאות ועשרים שנה כמו שהתמידו בית ראשון ובית שני כי אני אתן את מקדשי בתוכם לעולם רוצה לומר כל הזמן שיתמיד העולם ולא יפסד, (כז) והיה משכני עליהם כלומר שלא תסתלק עוד מביניהם השכינה והנבואה ושאר הקדושות שנסתלקו בחרבן בית ראשון ולא שבו בבית שני כי כולם ישובו בזמן גאולתם ויתמידו ביניהם, ועל זה אמר גם כן ונתתי מקדשי בתוכם שאמר מקדשי על כל הקדושות שכינה נבואה רוח הקודש אש מן השמים אורים ותומים שמן המשחה וכל המעלות שהיו בבית ראשון וחסרו בבית שני, ואפשר לפרש והיה משכני עליהם על השגחתו ושמירתו העליונה שתשכון עליהם על דרך והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א' ט, ג) ויהיה כל זה לפי שבזמן ההוא אהיה להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, (כח) ותהיה קדושתם של ישראל כל כך עד שתתפשט גם בכל הגוים שיבאו לקבל האמונה האלהית באמצעותם ועל זה אמר וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם שהקדושות ההמה אשר בתוכם יעידו על מעלתם והתדבקם בו יתברך. הנה התבארו בנבואה הזאת מלבד קבוץ הגליות ותשועת ישראל דברים גדולים בגאולה העתידה, הראשון שישיבו עשרת השבטים ולא תמצא בכל הנבואות העיקר הזה כל כך מבואר ומפורש כאשר הוא במקום הזה באומרו הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו. השני שימלוך מלך מבית דוד על יהודה וישראל יחד ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו לשתי ממלכות וגם זה ביארו יחזקאל יותר ממה שביארו נביא אחר. השלישי שתשוב השכינה והנבואה ושאר הקדושות אשר בבית ה' כימים הראשונים וכמו שאמר ונתתי מקדשי בתוכם לעולם ונתתי משכני עליהם. הרביעי שגם האומות יקבלו אמונת השם יתברך ויכירו וידעו אלהותו וכמו שאמר וידעו הגוים כי אני ה' מקדש ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם. הלא אלה השרשים ביארם הנביא יחזקאל כאן בביאור גדול מלבד שאר השרשים שזכר כמו שזכרום נביאים אחרים.
