ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד
בפרקנו מתנבא יחזקאל על האחדות שבין עץ יהודה ועץ יוסף. לנביא נאמר: "וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך"(יחזקאל לז יז). והנמשל "הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי"(יחזקאל לז יט). ולהלן מפרט הנביא ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ... ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד(יחזקאל לז כב). ומיהו המלך האחד? הנביא עונה: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם... ודוד עבדי נשיא להם לעולם"(יחזקאל לז כד כה).
הכפילות והחזרות המרובות, ובמיוחד אלה שבפסוק כב [שני גויים, שתי ממלכות ושלוש פעמים המילה "עוד"] הביאו כנראה את אברבנאל ומלבי"ם למסקנה שאכן מדובר על אחדות אבל לא על אחידות! נכון שרק שמו של דוד מוזכר במפורש כמלך המאחד את שתי הממלכות, אבל בין שיטי הפסוקים רמוז מלך נוסף שיגרום לאחדות והוא - משיח בן יוסף.
מקור הדברים בגמרא: "תנו רבנן (=שנו רבותינו) משיח בן דוד שעתיד להיגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה, שאל ממני דבר ואתן לך... כיוון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו, רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים(סוכה נב.). משיח בן יוסף מייצג את הצד הגשמי של הגאולה – מדינה, צבא וכיוצא באלו, ועל בסיס זה בא המשיח הרוחני - משיח בן דוד (וראה הרחבת הדברים בהספדו של הרב קוק על הרצל "המספד בירושלים", סיני, תש"ך). והסביר המלבי"ם: "מקבלת חז"ל שתחילה יעמוד משיח בן יוסף והוא מלך מעשרת השבטים, והוא יילחם מלחמות ויתאספו כל ישראל תחת דגלו, עד שאחר כך יבוא בן דוד והוא ימלוך עליהם"(פסוק כג). וכן כתב הרב חרל"פ: "אי אפשר להגיע לבחינת יהודה אלא אם כן מתבטלים מקודם לבחינת יוסף. ולכן לעתיד לבוא יתגלה קודם משיח בן יוסף שהוא גילוי מעלתם של ישראל מצד עצמם, ומתוך שכל אחד יתדבק בכלליות ישראל, יתגלה אח"כ משיח בן דוד"(מי מרום חלק ו, ממעייני הישועה, עמ' מח ועיין עמ' מט).
בדרך זו מסביר המלבי"ם את כפילות המילה "עוד" בפסוק כ"ב: "שתחילה ימלוך משיח בן יוסף על כולם... כי בין בעת שימלוך משיח בן יוסף ימשך יהודה אחר אפרים, ובין אח"כ שימלוך בן דוד, יימשכו כולם אחר בן דוד. ועל זה אמר שני פעמים 'עוד' ". המילה "עוד" שבסוף הפסוק מיותרת לכאורה, שהרי נאמר לפני כן "ולא יחצו עוד לשתי ממלכות" (אמנם עיין מצודת דוד), שבא להדגיש את הנצחיות של האחדות. אבל לפירוש המלבי"ם מובן שצריך להוסיף פעם שנייה "עוד", לכל אחת מהתקופות ולכל אחד מהמשיחים.
ובאמת כיוון שרק שמו של דוד המלך מוזכר באחדות הזו, לא שמנו לב שבפסוק י"ט נסמך עץ יהודה על עץ יוסף ולא להיפך. "הנה אני לוקח את עץ יוסף... ונתתי אותם עליו את עץ יהודה". מלבי"ם: "וגם את עץ יהודה ייתן עליו, שיהודה יעמוד גם כן תחת דגלו של יוסף. ומתי יהיה כדבר הזה? - בזמן שלטונו של משיח בן יוסף.
כפי שנאמר לעיל, קודם משיח בן יוסף למשיח בן דוד. גם בנבואה שלנו מדבר יחזקאל קודם על משיח בן יוסף בפסוק י"ט ורק אחר כך בפסוק כ"ד על משיח בן דוד. מה השתנה בינתיים? פסוק כ"ג – "ולא ייטמאו עוד בגילוליהם ובשיקוציהם... וטיהרתי אותם והיו לי לעם". משיח בן יוסף מציין את התחייה הלאומית גשמית של ישראל, ואז יהיה איחוד בן שבטי ישראל תחת דגלו של יוסף האחראי לצדדים הגשמיים ביותר (יחזקאל לז יט-כא). אח"כ תבוא גם תחייה רוחנית (יחזקאל לז כג), ובעקבותיה יבוא משיח בן דוד (יחזקאל לז כד).
יחזקאל מביע רעיון זה בכפילויות הרבות המתחילות בפסוק כ"ב ונשנות בפסוק כ"ד. "שני גוים" "ושתי ממלכות" מציינים הן את ההפרדות הדתיות (מלכים א יב כח) והן את ההפרדות הלאומיות (תענית ל:) שבין ממלכת ישראל לממלכת יהודה. "ולא יהיו עוד לשני גויים" רומז איפוא לאחדות הדתית - האמונה בה' המפורטת בפסוק כ"ג – "ולא יטמאו עוד בגילוליהם". "ולא יחצו עוד לשתי ממלכות" - רומז לאחדות הלאומית שהושגה כבר בשלב הקודם, כשהיו תחת מלכותו של משיח בן יוסף.
וזה פשרה של הכפילות שבפסוק כ"ד: "ועבדי דוד מלך עליהם" - מצד הנהגת הדת. "ורועה אחד יהיה לכולם" - מצד הנהגת המלכות. ואפשר שגם הכפילות בפסוק כ"ו רומזת לאותו רעיון "וכרתי להם ברית שלום" - בין ה' לישראל מצד המלכות, "ברית עולם יהיה אותם" - מצד הנהגת הדת, בשלום אמיתי ונצחי שבין ישראל ליהודה.
ההבחנה בין שני המשיחים ותפקידם השונה מאירה נקודה נוספת. אף שבתחילת התהליך עץ יהודה מתבטל לעץ יוסף, הנה בכותרת של הנבואה מוזכר יהודה קודם ליוסף: "קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה... ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף". גם בבניית המשכן מצאנו שבציווי ה' למשה קודמים כלי המשכן לגוף המשכן עצמו, אבל בבניה הקדים בצלאל את המשכן לכלים (שמות כה י ושמות כו לעומת שמות לו ח ושמות לז). ודרשה הגמרא "בשעה שאמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן וארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו, משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן וארון וכלים? אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת?"(ברכות נה.). פשרו של הוויכוח הוא, שמשה מציג תחילה את התכלית, את העיקר, את המטרה; ואילו בצלאל מדגיש את הצד המעשי. לכן משה מקדים את הארון ובצלאל את המשכן.
אף כאן בניין הגאולה ראשיתו בעולם המעשה, בעץ יוסף, בנדבך הגשמי, אבל מטרת התבנית הא-להית והיעד שלה הם מלכות ה' של בית דוד. "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", זו הכותרת וזה החלום שעל התגשמותו מנבא יחזקאל.