תחייה, היטהרות ואיחוד

תפקיד גדול ונשגב מוטל עכשיו על הקהל הגּוֹלֶה, לכפר על העבר ולהתחדש. להם מבשר הנביא יחזקאל בשורה משולשת: תחייה היטהרות ואיחוד.

התחייה

חזון התחייה שבפרקנו (יחזקאל לז א-יד) הוא מן הדברים הגדולים והנפלאים ביותר שבישרה אי-פעם לשונו של אדם. מחזון זה, שאנו קוראים בבתי הכנסת בשבת חול המועד של פסח, יצאה ההבטחה שמעניקה אושר, מעוררת תקווה ונוסכת ביטחון באין ספור לבבות עד עצם היום הזה. הנביא רואה לפניו בקעה מלאה עצמות, והוא נשאל: "בן אדם, התחיינה העצמות האלה?"(יחזקאל לז ג). כאשר דבר ה' עובר ביניהן בקול רעש, הן קמות, גידים ובשר עולים עליהן, עור צומח על הגידים, ורוח ה' נושבת נושפת בגוויות המתות האלו וכולן, עד האחרונה, קמות לתחייה (יחזקאל לז ה-י) – זוהי תמונת עם ישראל, אומר הנביא. העצמות היבשות האלו, "כל בית ישראל המה"(יחזקאל לז יא), הן מציגות נס יחיד במינו, כיצד עם שהוגלה מארצו ונקרע ממכורתו, קם לחיים חדשים בכוחות כבירים על אדמתו הישנה. חוויה זו של עם ישראל שהיא מעבר לכוח ההשגה ומעל כל ניסיון היסטורי – זוהי משמעותו הנסתרת של חזון זה: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי"(יחזקאל לז יג). אבל חזון זה אומר אף זאת: לא המתים, אלא החיים צריכים לקום לתחייה. כח החיים האמיתי של כל אחד ואחד בא לידי ביטוי בכיסופיו לייעוד הנשגב, להיות לקהל-עם מתקדש.

ההיטהרות

גם כאן יחזקאל מגלם את נביא הפנימיות, שאינו רואה כל ערך בשיקום חיצוני, ויכול לקבל את התחדשותה של נפש העם כגאולה רק בהתארגנותם כאומה מתוך תחושת השותפות הדתית ומתוך אהבת ה': "[אנוכי, אנוכי רוצה להיות] להם לאלהים, והמה [המה, הם] יהיו לי לעם"(על פי יחזקאל לז כז). בבושה ובחרטה יהרהר עם מתחדש זה בדרכיו הנלוזות ובמעשיו הרעים. הם יחושו כי ה' נותן בקרבת את רוחו וייווכחו כי הוא מושעים ומסייע להם להתגבר על מה שהשתלט עליהם, על טומאתם (יחזקאל לו כט). ליחיד נאמר: "ועשו לכם לב חדש"(יחזקאל יח לא), אבל כאן, כאשר כולם רואים עצמם שוב מאוחדים כילדי ה', הרי זה א-להים המעניק להם לב חדש ונותן רוח חדשה בקרבם (יחזקאל לו כח), עד שמתוך תחייתם כעם הם יקבלו את הכח לחיים טובים, נשגבים ואצילים יותר כמתנת א-ל.

האיחוד 

ואולם – זה חייב להיות העם כולו. הקנאה הישנה, שנאת האחים, כל פילוג חייבים להיעלם מפני חוויה חדשה זו. אמנם בתחילה יהיה איחוד זה חיצוני בלבד, משל לשני גזרי עץ נפרדים שמקרבים אותם זה לזה והם נהפכים ליחידה דואלית (יחזקאל לז טז-יז). אבל מכוחו של ה' הם יהיו לאחד ממש (יחזקאל לז כ-כד); מאוחדים תחת מלך מבית דוד, הם יצמחו זה בתוך זה, הלב החדש יהיה בעת ובעונה אחת לב אחיד, משותף, המחבר את כולם. העם המאוחד הזה יהיה עדרו האמיתי של ה'; כצאן אלה המובאת כקרבן לה' בבית המקדש, כך קהל ה' יקדיש עצמו לייעודו הקדוש במלוא המסירות ובנכונות להקרבה.

   באדיבות הוצאות תבונות, מתוך ספרו של הרב 'שלושת הנביאים הגדולים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל'