הבקעה, המגדל, בני אפרים והעצמות היבשות
בספר יחזקאל מוזכרת נבואה שיחזקאל חזה ב"בקעה" ידועה; וזו לשון הנביא:
הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת:
(יחזקאל לז א)
ה"מגדל" שב"בקעה" וה"עצמות" שב"בקעה"
במסכת סנהדרין מובאת מחלוקת מי היו אותן העצמות, וזו דעת האמורא הידוע בכינויו 'רב':
אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר (דברי הימים א ז כ-כב): "וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ: וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם: וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:"
(סנהדרין צב:)
תרגום יונתן על "ויהי בשלח" (שמות יג יז) קושר בין "עצמות בני אפרים" שבאותה "בקעה", לבין מבנה גבוה שהוקם ב"בקעה" שבבבל (וראה גם בזוהר (סתרי תורה בראשית נח; דף עה.)). אמנם הדברים צריכים ברור. בני אפרים שיצאו ממצרים נהרגו באזור ארץ ישראל, והיאך הגיעו עצמותיהם ל"בקעה" שבבבל שהיא מרוחקת מאוד משם?
ואולי מתכוונים חז"ל לומר שיציאתם של בני אפרים "קודם הקץ" משמעותה הקמת ממלכה שלא לשם המלכת הקב"ה בעולם. הערך העליון של אותה ממלכה הוא רווחת וטובת הפרטים שחברים בה, אותו ערך עליון שעמד לנגד בוני ה"מגדל" ב"בקעה" הידועה שב"בבל". ואמנם בני אפרים יצאו ממצרים לארץ ישראל למטרת הגדלת מקניהם, למטרות הגדלת צד ה"עפר" שבהם. אולם כפי שהתורה מגלה בפרשיית "מגדל בבל", הקב"ה אינו מניח לאידיאל כזה להישאר בשלווה; והוא מטריד אותו במאבקים בין האומות השונות. והקב"ה הטריד את בני אפרים במאבק עם הפלשתים יושבי הארץ וסופם שנהרגו.
"בני אפרים" שבשאר הדורות
מתרגום יונתן עולה שנבוכדנצר הרשע מלך בבל הקים באותה "בקעה" אנדרטה לכבודו ולכבוד ממלכתו, ודרש שכולם יתמסרו לאידיאל של טובת הממלכה שהוא עומד בראשה (דניאל ג); ורבים מישראל השתחוו והתמסרו לאותו אידיאל (ועיין בתוספות מסכת עבודה זרה דף ג. ד"ה 'שלא השתחוו לצלם').
יחזקאל רואה בחזונו את הגולים של דורו, ואת הגולים של הגלויות העתידות. גולים שהאמונה בבורא העולם אינה חיה בקרבם, ומה שחי בקרבם הוא אידיאולוגיה חלופית. אידיאולוגיה של התמסרות לממלכה שבקרבה הם חיים כעת; מגדל העפר החדש (האנדרטה) של בבל, או של ממלכה אחרת; מגדל שיחרב ויהפוך ל"גל" על ידי בורא העולם, וכבר עתה ניתן לראותו כ"גל של עצמות".
יחזקאל משער של"עצמות" האלו לא תהיה תחייה, וסופן להיאבד בגלות. אולם הקב"ה מצווה עליו להינבא על תחיית העצמות האלו.
חזון העצמות היבשות
בנבואת התחייה (יחזקאל לז ה-י) יש שני שלבים. בשלב הראשון יחזקאל מנבא אל הרוח וזו באה ל"עֲצָמוֹת" המוטלות ללא סדר, וגורמת לכל עצם להתקרב אל העצם המתאימה לה ולהעלות גידים בשר ועור; ונוצרת דמות אנושית אך ללא רוח-חיים! בשלב השני יחזקאל מנבא פעם נוספת אל הרוח וזו מפיחה בהם רוח חיים בעלת קומה - "וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם".
שני השלבים מקבילים לשני שלבי הגאולה המופיעים בפרק הקודם ביחזקאל. השלב הראשון (יחזקאל לו כד): "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". והשלב השני (יחזקאל לו כז): "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם".
השלב הראשון הוא הקמת ממלכה ישראלית בסגנון "מגדל בבל", ממלכה שלא נועדה לפרסם בתבל את האמונה בבורא העולם, אלא לפעול לרווחת הפרטים שחברים בה. והשלב השני הוא ממלכה שתפיץ אמונה בבורא העולם.
ואמנם הרוח שהנביא הפיח ב"גל העצמות" היא שהביאה להצלחת השלב הראשון של סידור העצמות במקומן והעלאת הבשר והגידים והעור; אולם שלב זה דומה באידיאולוגיה שלו ל"מגדל בבל" ולכן הוא נחשב ללא רוח חיים.
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון במדבר תשס"ו