וידעו הגויים כי אני מקדש את ישראל
בפסוק האחרון בפרק אומר הנביא יחזקאל:
וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃
(יחזקאל לז כח)
כל גזרותיהם של היוונים לא באו אלא לבטל את ההבדל והייחוד בין ישראל לאומות העולם. היוונים גזרו גזירותיהם במיוחד על מצוות מסויימות שאותם ראו לנכון לבטל מכלל ישראל. איתא(=מובא) במדרש שגזרו על שבת, חודש ומילה (מגילת אנטיוכוס מובא במעשה רוקח על הרמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"א). וכן גזרו על לימוד התורה (רמב"ם ריש הל' חנוכה). כי המצוות הללו הם 'אות' על קדושת ישראל ויחודם:
שבת – כדכתיב(=כמו שכתוב): "כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם" (שמות לא)
חודש - שהוא לקביעת המועדים שגם הם אות על קדושת ישראל כדאיתא(=כשם שמובא): "יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אותות" (מנחות לו:, ולכן לא מניחים בהם תפילין)
מילה – "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך"(בראשית יז י), אות ברית קודש בין הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום ובניו אחריו.
לימוד התורה - שהיא ספר הברית, "כי על פי הדברים האלו כרתי אתך ברית ואת ישראל"(שמות לד כז).
ועוד מובא (ראה ב"ח או"ח תרע) שגזרו על עבודת המקדש, שגם הוא אות מרכזית לעיני האומות על קדושת ישראל כמו שאומר הנביא בפרקנו: "וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם"(יחזקאל לז כח). והוא הענין שפרצו שלושים ושלום פרצות בסורג, כי הוא הגבול המבדיל שממנו והלאה אסור לנכרי להכנס לשם (כלים א ח).