ונתתי רוחי בכם וחייתם
חזון העצמות היבשות מספר על נס תחיית המתים. חכמים חלקו אם החזון היה במציאות או משל היה, אך בין כך ובין כך משמשת הנבואה תזכורת חיה לאחת מאמונות היסוד של דת ישראל, הלא היא תחיית המתים. ברכת גבורות נאמרת שלוש פעמים ביום בתפילת עמידה כדי להשריש את האמונה ב"מחיה המתים". הרמב"ם מנה את תחיית המתים בסוף י"ג האמונות הנחשבות כשלושה עשר עיקרי האמונה. להלן נעיין בסוגיה זו, וגם אם נסיר במקצת את הלוט המכסה עיקר גדול זה באמונה, עדיין יישארו הדברים סתומים. דברי הרמב"ם שנאמרו על ימות המשיח, "וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יוודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן"(משנה תורה הל' מלכים יב א), יפים גם על סוגיות עולם הבא ותחיית המתים, שבהם נעיין הפעם.
אכן קודם שנעיין במהות תחיית המתים, שומה עלינו לבאר בקצרה את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בסוגיית עולם הבא. נביא רק תמצית מראשי הפרקים של המחלוקת, ואידך זיל גמור. המחלוקת בעניין עולם הבא גוררת גם הבנה שונה על מקומה וערכה של תחיית המתים כפי שנראה.
לדעת הרמב"ם "עולם הבא" הוא העולם הרוחני של הצדיקים לאחר המוות:
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מוות עמהן והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים". מפי השמועה למדנו "למען ייטב לך" - לעולם שכולו טוב; "והארכת ימים" - לעולם שכולו ארוך, וזהו העולם הבא... העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גוויות אין בו לא אכילה ולא שתיה... ומהו זה שאמרו נהנין מזיו השכינה? שיודעים ומשיגים מאמיתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.
(משנה תורה הל' תשובה ח א-ב)
ועוד הוסיף:
זה שקראו אותם חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה... אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר "אשר צפנת ליראיך", ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באים לו לאדם אחר חיי העולם הזה.
(משנה תורה הל' תשובה ח ח)
בשתי נקודות מרכזיות הקשורות זו בזו חולק הרמב"ן על הרמב"ם: לדעתו, עולם הבא אינו קיים עכשיו, הוא יתקיים רק לאחר תחיית המתים; ומכאן מחלוקת נוספת: לדעת הרמב"ן יהיו בעולם הבא גופות גשמיים. דעת הרמב"ן מבוארת באריכות בשער הגמול בספרו תורת האדם. הרמב"ן מביא את דעת הרמב"ם וחולק עליו תוך כדי ציטוט מקורות חז"ל. נביא ציטוט קטן מדבריו: "העיקר הגדול הוא חיי העולם הבא, אבל השכר הקודם והוא מה שיגיע לאדם אחר המוות הוא גן עדן... כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחיה בתחית המתים, ואינו על עולם הנשמות שקראנו אותו גן עדן, אלא עולם התחיה הוא... כל אלו דברים ברורים שעולם הבא האמור בבל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחר המיתה, אלא עולם הוא שעתיד הקב"ה לחדשו לאחר ימות המשיח ותחית המתים.
בדברי הרמב"ן מצאנו שני מושגים חדשים "עולם הנשמות" ו"עולם התחיה", המבהירים שלמעשה אין [כמעט] מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן מה קורה לנשמה לאחר פטירתו של אדם. לדעת שניהם הנשמה עולה לעולם הנשמות, לעולם רוחני מוחלט [ללא גוף, שהרי הגוף בקבר] לקבל את עונשה בגהינום ואת שברה בגן עדן. לדעת הרמב"ם עולם הנשמות הזה הוא עולם נצחי, והוא נקרא עולם הבא. לדעת הרמב"ן זהו עולם זמני, אף שיש בו שכר ועונש, אבל אין הוא העיקר, והוא נקרא עולם הנשמות. עולם זה יתקיים עד תחיית המתים, עת ייקח הקב"ה את הנשמות מעולם הנשמות ואת הגופות מקבריהן, יזווג נשמה לגוף כמתואר בהפטרה, ואז יחל להתקיים עולם התחייה הוא עולם הבא.
מכאן באים אנו לדון בעניין תחיית המתים. לשיטת הרמב"ן תחיית המתים היא מאורע אדיר ומרשים, שיאו של הגמול, באשר היא פותחת את שערי העידן הנצחי של העולם הבא. ברם לדעת הרמב"ם תחיית המתים אין לה זיקה כלל לעולם הבא, שהרי לדעתו עולם הבא הוא עולם רוחני מוחלט. תחיית המתים גם לא מזוהה עם ימות המשיח, שכן הרמב"ם פוסק כדעת שמואל ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"(ברכות לד:). הרמב"ם קובע נחרצות: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית"(משנה תורה הל' מלכים יב א). מהי בכל זאת תחיית המתים? נס חד פעמי שיעשה ה' בזמן מן הזמנים להראות גבורתו. הנס יהיה מוגבל בהיקף האנשים ובזמן ולאחריו יחזור העולם למתכונתו הנוכחית. אבל תחיית המתים "היא יסוד מיסודי תורת משה רבינו עליו השלום, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין בזה - אבל הוא רק לצדיקים"(הקדמת הרמב"ם לפרק חלק).
כאן מתחיל הפרק "העגום" של הפרשנות של תפישת הרמב"ם את מושג תחיית המתים. כיוון שלדעתו תחיית המתים תופסת מקום משני בגמולי העתיד ועל כל פנים אינה חלק מתהליך גדול כמו לדעת הרמב"ן, יצא קול כאילו חס ושלום אין הרמב"ם מאמין בתחיית המתים. שמועה זו נתחזקה בשל העובדה שבהקדמה לפרק חלק מציג הרמב"ם את שלושה עשר העיקרים ומסביר כל אחד מהם בהסבר מתאים, ורק את העיקר האחרון הוא פטר בשתי מילים: "תחיית המתים - וכבר ביארנוה". ברור שכוונתו לדברים שהובאו לעיל, אף שגם הם נשנו בקצירת האומר. הרמב"ם הסתפק בזה וגם בספרו מורה נבוכים לא התייחס לתחיית המתים.
יהי רצון שנזכה לתחיית המתים במהרה בימינו אמן, אם כדברי מר ואם כדברי מר.