תנ"ך על הפרק - יחזקאל לז - ונתתי רוחי בכם וחייתם / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

יחזקאל לז

489 / 929
היום

הפרק

הָיְתָ֣ה עָלַי֮ יַד־יְהוָה֒ וַיּוֹצִאֵ֤נִי בְר֙וּחַ֙ יְהוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת׃וְהֶעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֤וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִחְיֶ֖ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם׃וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּדִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וְנִבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֤וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל־עַצְמֽוֹ׃וְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּֽה־עֲלֵיהֶ֤ם גִּדִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ׃וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד׃וַיֹּאמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי׃וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּי־אֲנִ֧י יְהוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם קַח־לְךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖לחברוחֲבֵרָ֑יווּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖לחברוחֲבֵרָֽיו׃וְקָרַ֨ב אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל־אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַאֲחָדִ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃וְכַֽאֲשֶׁר֙ יֹאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא־תַגִּ֥יד לָ֖נוּ מָה־אֵ֥לֶּה לָּֽךְ׃דַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖לחברוחֲבֵרָ֑יווְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי׃וְהָי֨וּ הָעֵצִ֜ים אֲ‍ֽשֶׁר־תִּכְתֹּ֧ב עֲלֵיהֶ֛ם בְּיָדְךָ֖ לְעֵינֵיהֶֽם׃וְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֤י לֹקֵ֙חַ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ־שָׁ֑ם וְקִבַּצְתִּ֤י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל־אַדְמָתָֽם׃וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֤ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֤איהיה־יִֽהְיוּ־עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד׃וְלֹ֧א יִֽטַמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֤ל מוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִהַרְתִּ֤י אוֹתָם֙ וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃וְעַבְדִּ֤י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃וְיָשְׁב֣וּ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ־בָ֖הּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֤י בְנֵיהֶם֙ עַד־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃וְהָיָ֤ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

ונתתי רוחי בכם וחייתם

חזון העצמות היבשות מספר על נס תחיית המתים. חכמים חלקו אם החזון היה במציאות או משל היה, אך בין כך ובין כך משמשת הנבואה תזכורת חיה לאחת מאמונות היסוד של דת ישראל, הלא היא תחיית המתים. ברכת גבורות נאמרת שלוש פעמים ביום בתפילת עמידה כדי להשריש את האמונה ב"מחיה המתים". הרמב"ם מנה את תחיית המתים בסוף י"ג האמונות הנחשבות כשלושה עשר עיקרי האמונה. להלן נעיין בסוגיה זו, וגם אם נסיר במקצת את הלוט המכסה עיקר גדול זה באמונה, עדיין יישארו הדברים סתומים. דברי הרמב"ם שנאמרו על ימות המשיח, "וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יוודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן"(משנה תורה הל' מלכים יב א), יפים גם על סוגיות עולם הבא ותחיית המתים, שבהם נעיין הפעם.

אכן קודם שנעיין במהות תחיית המתים, שומה עלינו לבאר בקצרה את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בסוגיית עולם הבא. נביא רק תמצית מראשי הפרקים של המחלוקת, ואידך זיל גמור. המחלוקת בעניין עולם הבא גוררת גם הבנה שונה על מקומה וערכה של תחיית המתים כפי שנראה.

לדעת הרמב"ם "עולם הבא" הוא העולם הרוחני של הצדיקים לאחר המוות:

הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מוות עמהן והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים". מפי השמועה למדנו "למען ייטב לך" - לעולם שכולו טוב; "והארכת ימים" - לעולם שכולו ארוך, וזהו העולם הבא... העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גוויות אין בו לא אכילה ולא שתיה... ומהו זה שאמרו נהנין מזיו השכינה? שיודעים ומשיגים מאמיתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.
(משנה תורה הל' תשובה ח א-ב)

ועוד הוסיף:

זה שקראו אותם חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה... אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר "אשר צפנת ליראיך", ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באים לו לאדם אחר חיי העולם הזה.
(משנה תורה הל' תשובה ח ח)

בשתי נקודות מרכזיות הקשורות זו בזו חולק הרמב"ן על הרמב"ם: לדעתו, עולם הבא אינו קיים עכשיו, הוא יתקיים רק לאחר תחיית המתים; ומכאן מחלוקת נוספת: לדעת הרמב"ן יהיו בעולם הבא גופות גשמיים. דעת הרמב"ן מבוארת באריכות בשער הגמול בספרו תורת האדם. הרמב"ן מביא את דעת הרמב"ם וחולק עליו תוך כדי ציטוט מקורות חז"ל. נביא ציטוט קטן מדבריו: "העיקר הגדול הוא חיי העולם הבא, אבל השכר הקודם והוא מה שיגיע לאדם אחר המוות הוא גן עדן... כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחיה בתחית המתים, ואינו על עולם הנשמות שקראנו אותו גן עדן, אלא עולם התחיה הוא... כל אלו דברים ברורים שעולם הבא האמור בבל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחר המיתה, אלא עולם הוא שעתיד הקב"ה לחדשו לאחר ימות המשיח ותחית המתים.

בדברי הרמב"ן מצאנו שני מושגים חדשים "עולם הנשמות" ו"עולם התחיה", המבהירים שלמעשה אין [כמעט] מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן מה קורה לנשמה לאחר פטירתו של אדם. לדעת שניהם הנשמה עולה לעולם הנשמות, לעולם רוחני מוחלט [ללא גוף, שהרי הגוף בקבר] לקבל את עונשה בגהינום ואת שברה בגן עדן. לדעת הרמב"ם עולם הנשמות הזה הוא עולם נצחי, והוא נקרא עולם הבא. לדעת הרמב"ן זהו עולם זמני, אף שיש בו שכר ועונש, אבל אין הוא העיקר, והוא נקרא עולם הנשמות. עולם זה יתקיים עד תחיית המתים, עת ייקח הקב"ה את הנשמות מעולם הנשמות ואת הגופות מקבריהן, יזווג נשמה לגוף כמתואר בהפטרה, ואז יחל להתקיים עולם התחייה הוא עולם הבא.

מכאן באים אנו לדון בעניין תחיית המתים. לשיטת הרמב"ן תחיית המתים היא מאורע אדיר ומרשים, שיאו של הגמול, באשר היא פותחת את שערי העידן הנצחי של העולם הבא. ברם לדעת הרמב"ם תחיית המתים אין לה זיקה כלל לעולם הבא, שהרי לדעתו עולם הבא הוא עולם רוחני מוחלט. תחיית המתים גם לא מזוהה עם ימות המשיח, שכן הרמב"ם פוסק כדעת שמואל ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"(ברכות לד:). הרמב"ם קובע נחרצות: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית"(משנה תורה הל' מלכים יב א). מהי בכל זאת תחיית המתים? נס חד פעמי שיעשה ה' בזמן מן הזמנים להראות גבורתו. הנס יהיה מוגבל בהיקף האנשים ובזמן ולאחריו יחזור העולם למתכונתו הנוכחית. אבל תחיית המתים "היא יסוד מיסודי תורת משה רבינו עליו השלום, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין בזה - אבל הוא רק לצדיקים"(הקדמת הרמב"ם לפרק חלק).

כאן מתחיל הפרק "העגום" של הפרשנות של תפישת הרמב"ם את מושג תחיית המתים. כיוון שלדעתו תחיית המתים תופסת מקום משני בגמולי העתיד ועל כל פנים אינה חלק מתהליך גדול כמו לדעת הרמב"ן, יצא קול כאילו חס ושלום אין הרמב"ם מאמין בתחיית המתים. שמועה זו נתחזקה בשל העובדה שבהקדמה לפרק חלק מציג הרמב"ם את שלושה עשר העיקרים ומסביר כל אחד מהם בהסבר מתאים, ורק את העיקר האחרון הוא פטר בשתי מילים: "תחיית המתים - וכבר ביארנוה". ברור שכוונתו לדברים שהובאו לעיל, אף שגם הם נשנו בקצירת האומר. הרמב"ם הסתפק בזה וגם בספרו מורה נבוכים לא התייחס לתחיית המתים.

יהי רצון שנזכה לתחיית המתים במהרה בימינו אמן, אם כדברי מר ואם כדברי מר.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך