פסוק א:הָֽיְתָה עָלַי יַד־ה', נחה עלי נבואה, וַיּֽוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', במראה הנבואה, ולאו דווקא יציאה פיזית. וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, מישור כלשהו, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמֽוֹת של אדם.
פסוק ב:וְהֶֽעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְהִנֵּה מדובר בעצמות רַבּוֹת מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה הן יְבֵשׁוֹת מְאֹֽד. אלה עצמות ישנות, לא של אנשים שמתו זה עתה.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, הֲתִֽחְיֶינָה הָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? האם הן יכולות לחיות? יחזקאל עונה כדרך שצריך נביא לענות – וָֽאֹמַר: ה' אֱלוֹהִים, אַתָּה יָדָֽעְתָּ. אני יכול לומר שמבחינה פיזית אינני יודע להחיות אותן, אבל מה שיהיה בפועל – תלוי בכוחך האינסופי.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא עַל־הָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָֽעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר־ה'.
פסוק ה:כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים לָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ, אחזיר לכם את רוח החיים וִֽחְיִיתֶֽם,
פסוק ו:כך יהיה התהליך – וְנָֽתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְֽהַֽעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָֽרַמְתִּי עֲלֵיכֶם, אכסה אתכם בעוֹר, וְנָֽתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִֽחְיִיתֶם כאנשים חיים, וִֽידַעְתֶּם כִּֽי־אֲנִי ה'.
פסוק ז:וְנִבֵּאתִי כַּֽאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, אמרתי את אשר הצטוויתי לומר, או בצעקה או בדרך אחרת שעושה הנביא, וַֽיְהִי־קוֹל רחש כְּהִנָּֽבְאִי, וְהִנֵּה רַעַשׁ, קול חזק, המולה או זעזוע, וַתִּקְרְבוּ, התקרבו העֲצָמוֹת כל עֶצֶם אֶל־עַצְמֽוֹ, אל העצם התואמת של אותו הגוף. בין אם היו אלה אנשים שמתו כדרכם, ובוודאי אם הם נהרגו או נפצעו – חלק מהעצמות מתפזרות עם הזמן. כעת חוזרות העצמות המפוזרות על פני הבקעה ומתאחות, ונוצרים מהן שלדים.
פסוק ח:וְרָאִיתִי וְהִנֵּֽה צומחים עֲלֵיהֶם גִּדִים, כעין מיתרים המחברים בין העצם לשריר, וּבָשָׂר עָלָה, צמח, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה. במקום עצמות יש עכשיו גופות מתות, וְעדיין רוּחַ חיים אֵין בָּהֶֽם.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ, הִנָּבֵא, בֶן־אָדָם, וְאָֽמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ: כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: מֵֽאַרְבַּע רוּחוֹת, עברים, מארבעה כיוונים בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי, הינשבי בַּֽהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִֽחְיֽוּ.
פסוק י:וְהִנַּבֵּאתִי שוב כַּֽאֲשֶׁר צִוָּנִי, ואז – וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּֽחְיוּ וַיַּֽעַמְדוּ ההרוגים עַל־רַגְלֵיהֶם, והנה הם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹֽד, צבא רב של אנשים.
פסוק יא:עתה מפנה הנבואה את החזון הפרטי אל המדד הכללי –וַיֹּאמֶר אֵלַי ה': בֶּן־אָדָם, הָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה שאינן אלא פינה של מציאות – כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה בני ישראל אֹֽמְרִים: יָֽבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָֽבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָֽנוּ – נחתכנו מן העולם.
פסוק יב:לָכֵן הִנָּבֵא וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶם וְהַֽעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶם, עַמִּי, וְהֵֽבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵֽל.
פסוק יג:וִֽידַעְתֶּם כִּֽי־אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶם, וּבְהַֽעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶם, עַמִּֽי.
פסוק יד:וְנָֽתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִֽחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם, וִֽידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוא ה' שדִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. נְאֻֽם־ה'.
פסוק טו:טו וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹֽר׃
פסוק טז:וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, קַח־לְךָ חתיכת עֵץ אֶחָד, גדולה או קטנה, וּכְתֹב עָלָיו: לִֽיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו, השבטים הנלווים ליהודה: בנימין, שמעון ולוי. וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו: לְיוֹסֵף, עֵץ אֶפְרַיִם, שהוא השבט הראשי של יוסף, וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָֽו, כל שאר השבטים החוברים לו. שני העצים מסמלים אפוא את ממלכות יהודה וישראל.
פסוק יז:וְקָרַב, קרֵב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד להיות לְךָ שני העצים לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ לַֽאֲחָדִים, כמו אחד בְּיָדֶֽךָ.
פסוק יח:וְכַֽאֲשֶׁר יֹֽאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ הרואים שבידיך עצים, לֵאמֹר: "הֲלֽוֹא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּֽךְ? מה עניינם של שני העצים שאתה מחזיק?"
פסוק יט:דַּבֵּר אֲלֵהֶם: כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד, ברשות אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו, וְנָֽתַתִּי אוֹתָם, את השבטים הללו עָלָיו, עם עץ יוסף, אֶת, עם, או: אל עֵץ יְהוּדָה, השבטים יבואו אל יהודה וַֽעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד. שני העצים הללו יתאחדו וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִֽי.
פסוק כ:וְהָיוּ הָֽעֵצִים אֲֽשֶׁר־תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵֽינֵיהֶֽם, כחלק מנבואתך, החזק את העצים והראה אותם,
פסוק כא:וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָֽלְכוּ־שָׁם, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, מכל צד וְהֵֽבֵאתִי אוֹתָם אֶל־אַדְמָתָֽם. בני ישראל ישובו מן הגולה.
פסוק כב:וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי, לעם אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִֽהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ, וְלֹא יִֽהְיוּ־עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עֽוֹד. יחזקאל חי לאחר תקופה ארוכה שבה ממלכות יהודה וישראל היו מנותקות זו מזו וידעו עליות וירידות במשך הדורות, ולפעמים אף נלחמו זו בזו. כאן הוא מנבא שישראל יחזרו לארץ ויהפכו לממלכה אחת.
פסוק כג:האחדות וההתחדשות יהיו גם במישור הרוחני. וְלֹא יִֽטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם, וְהֽוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מה שדבק בהם במֽוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם אֲשֶׁר חָֽטְאוּ בָהֶם, וְטִֽהַרְתִּי אוֹתָם, וְהָֽיוּ־לִי לְעָם וַֽאֲנִי אֶֽהְיֶה לָהֶם לֵֽאלֹהִֽים.
פסוק כד:ומבחינת ההנהגה: וְעַבְדִּי דָוִד, הוא עצמו או אחד מצאצאיו יהיה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה, ומדריך אֶחָד יִֽהְיֶה הוא לְכֻלָּם – וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָֽם.
פסוק כה:וְיָֽשְׁבוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַֽעֲקֹב, אֲשֶׁר יָֽשְׁבוּ־בָהּ אֲבֽוֹתֵיכֶם, וְיָֽשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד־עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא, האיש המנושא ביותר בעם, כינוי מקביל למלך, לָהֶם לְעוֹלָֽם.
פסוק כו:וְכָֽרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִֽהְיֶה אוֹתָם, אִתם, וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָֽתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָֽם. לא יהיה עוד חורבן.
פסוק כז:וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵֽאלֹהִים, וְהֵמָּה יִֽהְיוּ־לִי לְעָֽם.
פסוק כח:וְיָֽדְעוּ גם הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' המְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל, בִּֽהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָֽם. ישראל יהיו מאוחדים, ובראשם יעמוד מלך אחד שינהיג את מלכות השמים על הארץ.
