פסוק א:וירא יעקב כי יש שבר שמע כי יש שבר במצרים כמו שכתוב בסמוך הנה שמעתי כי יש שבר במצרים דוגמא וכל העם רואים את הקולות.
פסוק א:למה תתראו פרש״י אל תראו עצמכם וכן פירש בתענית היו להם חטין הרבה ולא הלכו אלא בשביל דבר זה שלא להתראות בפני ישמעאל ועשו שהם צעורים ורעבים. ועוד פרש״י מפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה למה תהיו כחושים ברעב ודומה לו ומרוה גם הוא יורא. כלומר תיבת תתראו ותיבת יורא תרוייהו באלף כתיבי והיינו הדמיון אעפ״י שזה לשון כיחוש וזה לשון שובע מצינו תיבות הרבה שאותיות יסוד שלהם שוות ופי׳ זה למפרע מזה כגון דשן לדשנו שרש תשרש מחלצות ואחלצה לשבור אל יוסף ויוסף הוא המשביר ועוד הרבה.
פסוק ה:בתוך הבאים הטמינו עצמן שלא יכירו בהן כמו שצוה להם אביהם למה תתראו.
פסוק ו:ויוסף הוא השליט על הארץ ואעפ״כ הוא המשביר לכל עם הארץ שהוא בעצמו מקבל את הכסף מכל הבאים כדי שאם יבואו אחיו יבואו לפניו ואם אחרים יקבלו את הכסף לא ידע כשיבואו אחיו.
פסוק ז:ויתנכר אמר אם אגלה עצמי להם יאמרו אף אתה מושבע ועומד שלא תגלה אותנו או שמא יברחו מיראתי ויצטער אבא מוטב שיבואו מתוך דוחק הרעב ואדחק אותם להביא בנימין ואעכבנו וע״י כן יודע הדבר. [ויתנכר אליהם דרכו של אדם כשאינו רוצה לגמול חסד עם קרוביו עושה עצמו כאילו אינו מכירו].
פסוק ח:ויכר יוסף את אחיו לפי שהיו קוראין זה את זה בשמם והיה מכיר לשונם ושמם.
פסוק ח:והם לא הכרהו שהיה בחתימת זקן ושמו נשתנה לצפנת פענח ומדבר לשון מצרית זה שנאמר כי המליץ בינותם.
פסוק יב:כי ערות הארץ באתם לראות פרש״י שהרי נכנסתם בעשר שערי העיר, וא״ת מנא ידע, אלא בתנחומא מפרש שלש גזירות גזר יוסף אחת שלא יהא עבד נכנס למצרים לוקח בר, ואחת שלא ילך אדם אחד אחר שני חמורים ואחד שלא יהא אדם נכנס עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו מה עשה יוסף צוה שיביאו לו שמות בני אדם שהיו כתובים בכל יום ויום כיון שירדו אחי יוסף נכנסו עשרה בעשרה שערים כמו שצוה להם אביהם למה תתראו, היה בעל השער אומר להם מה שמך והוא משיב ראובן בן יעקב בן יצחק וכן כולם הביאו השוערים את הכתבים אל יוסף כיון שקרא אותם ידע שהיו אחיו.
פסוק כ:ויעשו כן אמרו לעשות כן.
פסוק כא:[בהתחננו אלינו בהתמלא תחנונים אלינו].
פסוק כב:ויען ראובן מתחלתו היה בדעתו של יוסף לקחת ראובן שהיה גדול שבאחים כי הדין נותן כשרבים חוטאים הגדול נענש וכששמע מתוך דבריהם שראובן אמר אל תחטאו בילד לא רצה לצערו ולקח שמעון שהיה גדול אחריו.
פסוק כח:מה זאת עשה אלקים לנו אם נאסר אחינו דין הוא בשביל יוסף אחינו אשר ראינו צרת נפשו, מדותיו של הקב״ה אדם נכשל כיוצא בעון אבל אין מדותיו של הקב״ה לזמן כסף לשום אדם באמתחתו, א״כ מצינו חוטא נשכר.
פסוק לד:ואת הארץ תסחרו יוסף לא אמר להם כן אלא כל זה היו אומרים מעצמם כדי שישלח אתם את בנימין.
פסוק לה:את צררות כספיהם לא מצינו במקום אחר כסף וזהב בלשון רבים.
פסוק לח:וקראהו אסון הוא״ו בשורק [גדול] והקו״ף בשו״א.