פסוק ב:את אחיו וגו'. את אחיו את הבל – הבל ואחותו, קין ואחותו .
(יבמות ס"ב א')
פסוק ד:ומחלבהן. מהו מחלבהן – משמניהון דידהו .
(זבחים קט"ז א')
פסוק ז:אם תיטיב וגו. תניא, איסי בן יהודה אומר, זה א' מן המקראות שאין להם הכרע (יומא נ"ב ב') אם תיטיב וגו'. תניא, אמר הקב"ה לישראל, בראתי יצה"ר ובראתי לו תבלין, אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר הלוא אם תיטיב שאת ואם לאו אתם נמסרים בידו, שנאמר לפתח חטאת רובץ , ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו .
(קידושין ל' ב')
פסוק ז:ואם לא תיטיב. רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בגי גד ובני ראובן אינו תנאי, והיינו דכתיב אם תיטיב ואם לא תיטיב [שם ס"א ב']
פסוק ז:לפתח חטאת רובץ. אמר רב, יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנא' זבובי מות וגו', ושמואל אמר, דומה לחטה, שנאמר לפתח חטאת רובץ .
(ברכות ס"א א')
פסוק ז:לפתח חטאת רובץ. אמר לי' אליהו לרב יהודה, אמריתו אמאי לא אתא משיח, והא האידנא יומא דכפורי הוא ואבעול כמה בתולתי בנהרדעא, אמר לי', הקב"ה מאי אמר, אמר לי', לפתח חטאת רובץ .
(יומא י"ט ב')
פסוק ז:לפתח חטאת רובץ. אמר רבי, דבר זה למדני אנטונינוס. יצר הרע שולט באדם משעת יציאה לעולם, שנאמר לפתח חטאת רובץ .
(סנהדרין צ"א ב')
פסוק ז:לפתח חטאת רובץ. דרש רבי שמלאי, [בשעה שהולד במעי אמו] מלמדים אותו כל התורה, וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ .
(נדה ל' ב')
פסוק י:קול דמי אחיך. דם אחיך לא נאמר אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעותיו, מכאן שלא כדיני ממונות דיני נפשות, דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו, אבל דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם .
(סנהדרין ל"ז א')
פסוק י:קול דמי אחיך. דם אחיך לא נאמר אלא דמי אחיך, מלמד שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים .
(שם שם)
פסוק י:קול דמי אחיך. אמר רב יהודה ברי' דרב חייא, [דם אחיך לא נאמר אלא דמי אחיך] מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פצעים פצעים שלא הי' יודע מהיכן נשמה יוצאת עד שהגיע לצוארו .
(שם שם)
פסוק יג:גדול עוני מנשוא. ת"ר, קין בא בעלילה לפני הקב"ה, דכתיב גדול עוני מנשוא, אמר לפניו, רבש"ע, כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידים לחטוא לפניך ואתה סולח להם .
(שם ק"א ב')
פסוק יג:גדול עוני מנשוא. תניא, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא, ובלשון הרע כתיב (תהילים י״ב:ד׳) לשון מדברת גדולות, ללמדך שכל המספר לשה"ר מגדיל עונו כנגד עון שפיכות דמים .
(ערכין ט"ו ב')
פסוק יג:גדול עוני מנשוא. מלמד ששפיכות דמים הוא אחד מן הדברים שנפרעין מן האדם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, דכתיב ויאמר קין גדול עוני מנשוא .
(ירושלמי סאה פ"א ה"א)
פסוק יד:כל מצאי יהרגני. אמר רבי אלכסנדרי, כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלים בו, שנאמר והיה כל מצאי יהרגנו .
(נדרים ס"א א')
פסוק טז:וישב בארץ נוד. א"ר יהודה בריה דרב חייא, גלות מכפרת עון מחצה, מעיקרא כתיב והייתי נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד .
(סנהדרין ל"ז ב')
פסוק יט:עדה וצלה. עדה – שהיה מתעדן בגופה, וצלה – שהיה יושב בצלה של בנים .
(ירושלמי יבמות פ"ו ה"ה)
פסוק כג:נשי למך. נשי מבעי לי', אלא משתעי קרא הכי, ודכותה (פ' וירא) וה' המטיר על סדום ועל עמודה גפרית ואש מאת ה', מאתו מבעי לי', אלא משתעי קרא הכי .
(סנהדרין ל"ח ב')
פסוק כה:וידע אדם. כשמת בנו של ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו, אמר לי' ר"א, אדה"ר היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין שנאמר וידע אדם עוד את אשתו, אף אתה קבל תנחומין [אדר"נ פ' י"ד]