פסוק א:והאדם ידע ערש"י ועי' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רכ"ב עוד שאלת ח"ש ר' שלמה והאדם ידע ידע כבר כיון שלא אמר וידע אדם, כי וידע אדם ג"כ הוא לשון עבר כמו והאדם ידע שהרי ו' של וידע כיון שהיא פתוחה הוא ו' ההפוך שמהפכו מעתיד לעבר, ומ"ש שהיא רפה כפה בל' ישמעאל ואמרת שא"כ הוא עבר זה טעות כי כשתסלק הוא"ו ישאר ידע שהוא עתיד כמו וישראל הוא ידע, אבל כוונת רש"י שאלו כ' וידע הי' מתפרש כחבירי' שהוא נמשך לסיפור שלפני' כמו וילך משה וישב אל יתר חותנו אבל כיון שאמר והאדם ידע הוא מתפרש כחבירי' שהוא הספור של מעלה כחו ומשה הי' רועה שהי' קודם הספור שלמעלה בזמן גדול, וזה מדרך סדור הדברים לא מצד הדקדוק, ומ"ש היאך אפשר שביום א' הי' יצירת האדם וחוה ולידת קין כבר אחז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ואמרו אדם וחוה כבני עשרים שנה נוצרו, וד"ז הוא הגון ליציר כפיו של הקב"ה שיהי' נוצר שלם ושיהי' ההריון והלידה ביום א' כן יהי' לעת"ל כמ"ש עתידה אשה שתלד בכל יום שנא' הרה וילדת יחדיו וראי' מתרנגולת. ומ"ש שלא הי' בו יצה"ר קודם שחטא אמת הוא, ותשמיש לקיום העולם מפועלת היצ"ט, וזה מ"ש הרמב"ם בס' המורה פ"ד ואין בהכרחי טוב ורע, וענין מה אהבת הנחש שאמרתי יש לה סיד ואין זה מקימו, ואל תכניס עצמך כי אם בפשוטי דברים ובמה שהרשות התבונן עכ"ל:
פסוק א:ותהר ותלד את קין, ערש"י ורמב"ן והנכון שאמרה הבן הזה יהי' קנין ל"ה וכו' ועי' בס' מיני תרגימא מילת ונראה את הכהן לא מצאתי וצ"ל והראה את הכהן (תזריע י"ג מ"ט) ויגש כו' (שמואל א' ל' כ"א) אולם מ"ש כאשר נמות כו' בסנהדרין ל"ח ואדר"נ פ"א י"ב שעות, ז' נזדווגה חוה, ח' ילדו, ט' נצטוו, י' סרח, י"א נידן הרי בשעה ח' שנולד קין לא חטאו ולא נגזר עדיין מיתה, אך ע' ברמב"ן (ב' י"ז) והשתא לדעת רבותינו שזולת החטא ל"ה מיתה כלל א"כ אי"ל כפי' כאשר נמות וכו' אכן יתכן לכוון דעת רמב"ן דאדם וחוה השיגו דע"פ הטבע מפני היותם מורכבים מעותדים למיתה ולכן קראה קין כאשר נמות כו' אבל בשעה ט' שנצטוו שלא לאכול מעץ הדעת נתבשרו שחפץ ה' ליתן חיים נצחיים, אך ביום אכילה ימות וא"ש ומבואר הא דשבת דנ"ה ב' אמרו חלה"ש מ"מ קנסת כו' וק' וכי לא ידעו מקרא ביום אכלך כו' עוד דלא שאלו מ"ט או למה רק מפני מה, רק דעיקר שאלתם הי' מפ"מ כלו' גם בל"ז הי' מעותד למיתה, וא"כ מ"מ קנסת מיתה דבלא"ה נידן במיתה מפני שהוא מורכב, והשיב ה' מצוה קלה צוויתיו והי' בו להצילו ומפני שעבר נשאר על טבעו, וארשום כנגד אנשי טבע ממחז"ל דבלא חטא ל"ה מיתה בשבת ל"א על ג' עבירות נדה מ"ט. ערש"י היא איבדה חלתו של עולם כו' משמע דאל"כ ל"ה חיתה, וכן בשבת נ"ה ע"ש, וכן מב"ב דע"ה אמר הקב"ה לחירם מלך צור בך נסתכלתי וכו' וקנסתי מיתה ופי' רשב"ם בך נסתכלתי כשבראתי עולמי שאתה עתיד למרוד בי, הרי דלולי הקנס הי' חירם חי לעולם וכן כל אדם, וכ"ה בע"ז ד"ה א' דאי לא חטאו לא מייתי עכ"ל בקיצור:
ובשו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ב' ועל מה ששאלת שמבראשית עד ואלה תולדות אין ה' הנכבד, ומאלה תולדות עד והאדם ידע כ' ה' אלקים ב"פ ומשם והלאה כ' ה' לבד, רק בפ' וארא (ט' ל') מפני ה' אלקים, ויעצתני שלא אשים לב למ"ש בעל העקרים מאמר ראשון פי"א, והאחת שלא הי' ראוי להשיבך, שאם דברי בעהע"ק לא ערבו לחיכך אשר כל דבריו מתוקים כדבש איך יערבו דברי שאין לי דמיון עמו ולפניו אפי' כקוף בפני אדם מ"מ אשוב לך כי כפי האמת הוא מסתרי תורה, מ"מ מה שנא' ע"ד הפשוט חבלי עומק כלל, כי פרש"י בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים שתפו למדה"ר, הד"א ביום עשות ה' אלקים, א"כ מבראשית עד אלה תולדות מדבר מענין הבריאה עד שבא אדם ונצטוו כ"ז הי' במחשבה וכיון שראה חכמתו ית' שאדם מוכן לחטוא וא"כ א"א לעולם להתקיים במדה"ד כיון שהכל נברא בשבילו, אם יחטא הדין מחייב לחזור עולם תהו שתף מדה"ר ואמר ביום עשות ה' אלקים, ויהי' פי' עשות כמו ויעש אלקים את הרקיע תקנו על עמדו וח"ש ב"פ לא אוכל לפרש, אבל מ"ש בפ' וארא טרם תראון מפני ה' אלקים הוא מרגליות טובה בעיני כי במכה ההוא אע"פ שהוא במדה"ד אליהם נהג עמהם במדה"ר גדולים והוא כי שהפשתה והשעורה שאינם כ"כ צריכים לחיי העולם נכתה, אבל חטים וכוסמין שהוא מין חיטים וחיי אדם תלוין בהם לא נכו הוי שנהג עמהם במדה"ר לכן נכתב שם ה' אלקים עכ"ל:
פסוק א:קניתי וגו' את הבל. ולא אמרה טעם לחה קראה הבל ע' במפו' וראיתי ע"פ גמ' סנהדרין ל"ח בראשונה צבר עפרו בח' עלו למטה ב' וירדו ד', וכ' תוס' קין ותיומת ע"ש, בס' נצטוה בי' סרח, נמצא דהבל נולד אחר החטא וקראה קין דקודם החטא קניתי איש את ה' שיהי' נצחי כביכול אבל אחיו נוצר אחרי החטא ובא מיתה לעולם וקראה הבל כלו' אדם להבל דמה:
פסוק ב:ויהי הבל בס' דודאי מהרא"י הביא הא דהקדים הבל לקין הלא קין הבכור, דעיקר הפסק של מרעה הצאן הי' לטובת הצאן להציל בחורף מקור וקיץ מחורב ולתת להם לאכול ולשתות וגם מה שחולבין מהם לטובתם דאל"כ יחלו מרוב חלבם, וגיזת הצאן ג"כ לתועלתם כי כבד עליהם מנשא, רק שע"י טובות אלו נחשך ג"כ תועלת הרבה להיטיב להן. וא"כ עיקר הפעולה טובות אחרים, משא"כ עבודת אדמה אינו לארץ שום תועלת רק העובד תועלתו מבקש וחפני שהבל הי' בו מדה טובה כזו להשתדל בטובת אחרים ואפי' בע"ח בהמיי ומכ"ש שהי' בו החדה לעשות טוב לרעהו לכן הקדיחו התורה לתת לו יתר שאת על אחיו שלא הי' לו מדה זו רק לתועלת עצמו, ועי' מהרש"א סוטה ד"ט ב' בשם פדר"א, וע"ע ביבמות ס"ב, ובכתבי הגה"ק מאסטראווצי ז"ל ראיתי וקין הי' עובד אדמה מילוי קין כזה וף ודן עולה "היה עובד אדמה" מאה וארבעים וששה:
פסוק ג:ויהי מקץ עי' בינה לעתים דרוש ד' ונ"ו דקין הביא מקץ הימים אחר זמן רב שכבר נתרבו הפירות על פני חוצות עד שקץ בהם ומפרי האדמה מחה שנזדמן לו, אבל הבל הביא מבכורות הפרי הראשון והטובים וזה טעם חלה ראשית עריסותיכם וכן פטר חמור ופדיון הבן ע"ש דרושים יקרים וע"ע בשו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' פ"ד ע"ש במד"ר התחו' מאד:
פסוק ד:וישע עמד"ר בפ' אמור פכ"ז סי' ה' אלקים יבקש את הנרדף דשעה אל הבל ולא לקין, ועמ"ש ביפ"ת ועי' בס' ישועות מלכו בליקוטים דף ע"ו הא דכ' יבקש והי' צ"ל יעזור את הנרדף ורק כי לפעמים האדם חושב שנרדף הנהו משונאיו ובכ"ז לא יבקשו ה' להצילו, אבל באמת אינו נרדף כלל רק הוא הרודף רק שונאי' אינם מניחים א"ע ממנו ומתקוממים כנגדו. וזה אלקים יבקש הנרדף מי הוא באמת הנרדף ומי הרודף:
פסוק ו:אם תטיב שאת ערש"י ותרגום, ועי' המקנה קידושין דס"א ב' בגמ' ד"ה בשלמא:
פסוק ח:ויאמר קין וגו' ולא פירש מה אמר וע' רש"י ומד', ובספר ארץ צבי. עיר חברון בית ב', כ' ע"פ ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, ר"ל שדוד התפלל רק נגד אנשים שנראים לו כאוהבים ובקרבם טמון שנאה והמה אויבים, אבל נגד אלו שהם שונאים בפרהסיא א"צ שמירה כי גם דוד לא הי' יתום קטן כי הכה את הארי ואת הדוב וגלית הפלשתי, וז"ש ה' לי בעוזרי נגד הנראים לי כעוזרי ובשונאי אני אראה בעצמי, והנה הבל הי' בודאי גבור כמו קין אך קין הסתיר שנאתו וז"ש ויאמר קין אל הבל אחיו ר"ל שהי' אומר לו שהוא אחיו באחוה ופי"ז לא הי' נשמר ממנו לכן ויהרגהו פ"ש. הנה בפירוש הזה אל הבל אחיו באחוה קדמו הגאון מווילנא, והובא בס' קול אלי', והביא מד"ר פכ"ב דהבל הי' יותר גבור מקין עי"ש. ובפשט ה' לי בעוזרי ראיתי בתהלים הנדפס כעת עם פי' עץ הדעת טוב מהקדוש ר' חיים ויטאל ז"ל קפיטל קי"ח שכ' כן ועמ"ש בפ' ויחי ז' ט"ו ושם בפי' שפת אמת כ' עפמ"ש חז"ל כי מי שאינו ניצל בשביל עצמו רק בשביל אחרים אינו ראוי לראות במפלת שונאיו וראי' מאשת לוט דהביטה מאחרי' ונעשית נציב מלח, וזה"פ ה' לי בעזרי אם ה' יהי' בעוזרי בזכות עצמי ולא בזכות אחרים אז ואני אראה בשונאי אהי' ראוי לראות מפלתם ודפח"ח. ובהגדה ריח דודאים מזקיני הגאון המפורסם האבד"ק לאסק ז"ל, בהלל, כ' כי הקנאה על ישראל הוא תמוה כי איך יתקנאו אוה"ע על ישראל הלא להם כל חמדת עוה"ז וישראל הם בשפל המצב ואיך יתקנאו עשיר בעני ואביון, וזה מורה כי באמת ישראל עליונים במעלה וסופם לעלות מעלה מעלה ואע"ג דאינהו לא חזי מזליי' חזי, והשר שלהם יודע מעלת ישראל ולכן מקנא בהם. ומשו"ה גם בלב האומות יפול קנאה, וז"ש דהמע"ה ה' לי בעוזרי ואני אראה זאת בשונאי' במה שיש לי שונאים אף שאני שפל ונבזה ועכ"ז ישנאוני, מזה מוכח כי ד' לי בעוזרי, וזה נכון מאד:
פסוק י:קול דחי אחיך ערש"י ועי' מהרש"א סנהדרין דל"ז ב' ח"ש בזה:
פסוק יא:ארור אתה מן האדמה פרש"י ועי' ספר תולדות נח דרוש ה' בזה, ועי' בלבוש האורה שתמה על רש"י שכ' דאדמה הוסיפה לחטא דמה חטא שייך לארץ שהרי ה' שם זה בטבעה מתחלת הבריאה שתבלע כל הליחות ואיך לא תבלע דמו של הבל, ואם לא תבלע הי' נגד הטבע והניח בצ"ע, ועי' ס' באר שבע בסוף התשובות כ' דאשתמיטתי' לי' מ"ש תוס' סנהדרין ל"ז ב' גבי מיום שפתחה אדמה את פיה וקיבלה לדמו של הבל שוב לא פתחה. וז"ל כל דם אם נבלע רישומן ניכר ושל הבל לא ניכר כלל, נר' שגם הם הרגישו בקו' הנ"ל ולכך תי' כנ"ל ול"נ שלק"מ לפי שלא עלה ע"ד רש"י שחטאה ארץ במה שבלעה כקו' הנ"ל ועו"ק יותר דא"כ הו"ל להפסוק לקצר ארור אתה מן האדמה אשר לקחה דמי אחיך מידך אע"כ כיון שהאריך אשר פצתה את פיה משמע שחטאה במה שפצתה את פיה כי זה היה נגד טבעה שהרי בקרח כ' ואם בריאה יברא ה' ופצתה, וא"א לחלק שאינו דומה פציעה כאן לשם מדפריך גמ' אהא מיום שפתחה וקבלה לדמה של הבל שוב לא פתחה והא כ' בקרח ותפתח ומשני לרעה פצתה לטובה לא פצתה, ואם איתא ל"ה צריך לשנוי' דחיקא כלל אלא הול"ל שא"ד האי פציעה לשם, וכן דיוק ל' הגמ' שלא נענשה הארץ אלא על שפתחה הי' נגד טבעה מדקאמר מיום שפתחה פיה כו' ול"א בקיצור מיום שקבלה ארץ לדמו של הבל ויכול להיות שגם תוס' נתכוונו לכך רק שקצרו כמנהגם, ומה שפי' כל דמים נבלעו בארץ לאו משום שהרגישו כקו' לבוש אלא באו ליתן טעם לשבח למה פצתה פיה נגד טבעה ולמה לא בלעה כחו כל בליעות לחיות, וחי' כדי שלא ישאיר רושם ניכר כלל כדי לכסות מעשים רעים של קין ואם לא נתכוון תוס' לכך מקום הניחו לי להתגדר. ועוד הק' בלבוש וכי בר דעת הארץ שתיענש, ואין להשיב מקללה ראשונה דשא"ה כיון דהיתה בא ציזוי של עץ פרי ויהי' המצווה מי שיהי' של עץ פרי היתה ג"כ בר עונש משא"כ כאן וצ"ע ול"נ שלק"מ שגם רש"י הרגיש מדקאמר הפ' האדמה בה"א הידוע אלמא שרמז הפ' על האדמה הנז' למעלה בהקללה הראשונה ולכן יפה דקדק ויפה כוון רש"י שפי' מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעוונה ומ"ש רמב"ן ואינו נכון כי בכאן לא אירר האדמה בעבורו כאשר באביו אבל אחר שיהי' הוא ארור ממנה כו' יש להעיר תשובה נוצחת מגמ' הנ"ל מדקאמר מיום שפתחה הארץ פיה שוב ל"פ לטובה משמע בהדיא שהאדמה בעצמה נתקללת ונענשה שלא תפתח עוד פיה לטובה וזה סיוע גדול לרש"י ז"ל עכ"ל:
פסוק יג:גדול עוני מנשוא פרש"י בתמי' עי' ספר שארית יוסף על כללי תלמוד נתיב המשנה כלל י"ג הביא המקומות שרש"י כ' בתורה בתמי' עי' רא"ם כאן דלא יתכן לפרש בניחותא ופי' מנשוא על עצמו שא"כ הי' מגדיל החטא, וזה לא יתכן דא"כ מה הן גרשת אותי וגו' הרי הודה גודל עונו וראוי לכ"ז, אם לא שנפרש עוני ענשי כמ"ש ראב"ע, והרב ימאן כי בכ"מ עון חטא ולא עונש, ופי' כי לא שלם עון אמורי הנה לא נגמר עדיין חטאו להיות מגורש מארצו עד אותו זמן ולא נחמלא סאתה ע"כ ומן (נח י"א ו') ועתה לא יבצר מהם דפרש"י בתמי' כ' וז"ל וכי לא נמנע מהם זאת המחשבה והלא אנחנו נרד ונבלבל ובהכרח תמנע מחשבתם. אבל אאפ"ל בניחותא שהרי נמנע מהם אם לא שנפרש מהם מעצמם כלו' לא תהי' המניעה מעצמה ולכן אנחנו נרד ונבלבל וזה א"א דא"כ מהם לא יבצר מבעי' לי' וכן בהכי קרא שמו יעקב (תולדות כ"ז ל"ו) כ' רש"י ל' בתמי' כמו כו' שהוא מבואר ממ"ש ועבדתני חנם שאל"כ יהי' ועבדתני חנם שמבקש ממנו זאת ואינו שהרי מיד אמר נקבה שכרך עלי. מכ"ז נר' מרש"י לשון בתמי' שולל ניחותא, ומצינו בקצת אלו מקומות שישבו רמב"ן וראב"ע הל' בניחותא ורמב"ן כ' גדול עוני מנשוא ר"ל מסלוח והרבית עלי עונש כי הן גרשתי אותי כו' אבל שמרוני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי כי בעבור שאהי' נע ונד כל מוצאי יהרגוני, ובלא יבצר מהם פי' ראב"ע אם אעזבם יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם וכן בהכי קרא שמו יעקב פי' ראב"ע הכי כמו אמת וכן הכי אחי אתה, הרי דנתעצמו ליישב הכתובים בל' ניחותא כי נר' להם זר בפסוק ל' בתמי' דאפשר במקומות נפיק חורבא מיני' עכ"ל:
פסוק יד:נע ונד עי' בשל"ה בווי העמודים פרק יו"ד מ"ש בזה, ומכל ענין חטא קין ע"ש אריכות:
פסוק טו:לכן כל הורג קין רש"י מקרא קצר ולא פירש עונשו עי' קובץ דרושים ח"ב סי' ל"ב מה שפי' שארי הגאבד"ק מאנקאטוב שליט"א דזה יהי' עונשו כל הורג יקרא קין. וישאר שם קין לשמצה ולדראון עולם ע"ש:
פסוק טו:לקין אות ערש"י ושפ"ח ועי' בס' הפלאה על כתובות דע"ז ב' שהביא מד' דכ' לו וי"ו במצחו, וכ' דאי' בכתבים דד' מיתות הם נגד ד' אותיות של שם הוי' סקילה נגד י' שריפה נגד ה' הרג נגד ו' וחנק נגד ה'. נמצא כשנתחייב הרג פגם ונחסר מהשם ו', וז"ש ומפניך אסתר לכן כ' שם במצחו עש"ה. וכן הביא בשמו בנו הגאון בס' לחמי תודה דס"ה. וע"ע בס' תולדות גד דרוש י"ח דק' מה צורך לאות, וכי ה' ל"ה יכול להצילו בלי אות, גם לא פירש מה אות שם לו, ונראה שהכתוב בעצמו מפרש האות. דיש לדקדק במ"ש לכן כל הורג קין דאינו אלא גערה לבע"ח א"כ מה זה שאמר ויאמר לו ה' הול"ל ויאמר ה' לכן כל הורג קין, ואם רצון ה' הי' להודיע לקין הול"ל לכן כל הורגך בל' נוכח. לכ"נ שמפני שאמר הן גרשת ומפניך אסתר הרי שהי' ירא שה' יסתיר פניו ממנו ויהי' הפקר ובא ה' להראותו שאע"פ שחטא עדיין השגחתו עליו והראה לו זאת במה שהסב השי"ת פניו נגד קין לאמר הדבור הזה, וז"ש ויאמר ה' ר"ל נוכחו ממש הי' מדבר, ומ"מ לא זכה שגם המאמר עצמו יהי' כאומר לנוכח רק שאמר לכן כל הורג קין כגוער באחרים ובמה שראה קין שאע"פ שחטא מ"מ בא המאמר בל' נוכח הנה בזה שם ה' לקין אות שיהי' בטוח כי עיני ה' לא נסתרו ממנו כ"ש דרוש נחמד. וע"ע בקובץ אהל תורה היו"ל בדוקלא סי' י"ז מ"ש בזה. ועמ"ש לקמן בפ' יתרו (י"ח א') בזה, ובקובץ אהל מועד ח"ב דף ד' כ' בכוונת מד' רב אמר כלב מסר לו עפמ"ש בירושלמי פ"ח דתרומות ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו רמ"א זה הכלב, וזה כוונת המד' אות זה הכלב מסר לו לאות דאם הכלב ישלים אתו ידע כי נרצה ה' לכפר לו, ובס' דברי שאול כ' דחז"ל אמרו דכלב מכיר את קונו, ולכן מסר לו מדת כלב שיהי' מכיר את קונו:
פסוק טז:ויצא קין מלפני ה' ערש"י ובמד"ר פכ"ב מהיכן יצא, יצא שמח פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי כו' אמר כל כך כחה של תשובה עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת וכ"ה בתרגום שה"ש (א' א') וכל המפו' פירשו באופנים שוני ואף אני אענה. את חלקי מה שראיתי בספרים עם הוספת נופך משלי. דבמכות דכ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת אמונה שנא' וצדיק באמונתו יחיה, וע"ש במהרש"א דו"פ בתהלים קי"ט כל מצותיך אמונה, ואמונת חכמים ג"כ בכלל זה כמ"ש בפסחים כ"ד. קידושין נ"ז וב"ק מ"א. ר"ש העמסוני הי' דורש כל אתין ובאת ה' אלקיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"פ ודרש לרבות ת"ח, וק' למה דוקא ר"פ דרש זאת, וי"ל דאיתא בברכות דל"ד ב', במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, והטעם דאי' ביומא דפ"ו דתשובה מיראה זדונות נפשו שגגות ומאהבה עונות זכיות, וא"כ בפ"ת גדול מצ"ג דמעונותיו נעשו מצות. והא דתשובה מועיל דעשה דתשובה דוחה ל"ת דעבירה, ואף דבל"ת שבכרת ומיתת ב"ד אין עדל"ת ועוד דבפשיעה אעדל"ת כמ"ש תוס' עירובין ד"ק. ורק התירוץ דמחשבה של מצוה כמצוה אבל מחשבת עבירה לא חשיב עבירה בקידושין ד"מ, ומהני תשובה דבמחשבה ומעשה, ועבירה רק במעשה, וע"ש באור חדש. ואי"ל דעל מחשבות פ"ז ג"כ מענשין והדק"ל למה מועיל תשובה על ע"ז דל"ש עדל"ת דעל ל"ת שבמיתה אין עדל"ת. ונ' לפמ"ש בר"ה די"ז, ה' ה' וגו' אחד קודם שיחטא, וא' לאחר שיחטא, והק' הרא"ש למה צריך לרחמים קודם שיחטא, ותי' בע"ז, ואף שמחשבות ע"ז כמעשה זה רק כשעושה מעשה נענש גם על המחשבה אבל בלא מעשה אין נענש על המחשבה, ומ"ש בק"נ, וא"ש דמועיל תשובה גם על ע"ז דעל המעשה מועיל תשובה דעדל"ת כנ"ל דתשובה הוא במחשבה ומעשה ובמצוה מצרפין, ורק נשאר מחשבות ע"ז. ועל זה מועיל מדת רחמים ה' לכפר על מחשבה ודו"ק. וזה י"ל בפ' ישעי' נ"ט ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה', דאי' בילקוט שובה ישראל עד ה' אלקיך אפי' בע"ז מועיל תשובה, וכ"ה בספרים תשב אנוש עד דכ"א ר"ת דם כפירה אשת איש דאף על ע"ז ג"ע ושפ"ד מועיל תשובה, ועי' בכת"א פ' וילך, וזה רק אי אמרינן עד ועד בכלל, ובחו"מ סי' מ"ג סכ"ח בנשבע לפרוע עד פסח צריך לפרוע קודם פסח דבלשון בנ"א עד ולא עד בכלל וכן בנדרים, וי"ת ולשבי פשע ביעקב אף בע"ז כמבואר שם וק' מנ"ל וצ"ל דדרשינן מעד ה' אלקיך אי תשב אנוש עד דכא כנ"ל וק' הא בלשון בנ"א עד ולא עד בכלל, לזה אמר נאם ה', זה לשון ה' ולא לשון בנ"א ובלשון התורה פד ועד בכלל ועי' בחות יאיר בדרושים:
ואיתא בשם הבעש"ט ז"ל עה"פ תהלים צ"ד אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, משל למלך שנסע בכפר ותעה בדרך וכפרי אחד הוביל אותו לביתו אבל לא כיבד אותו כיאות למלך, ונתייעצו מה לעשות לו הא הצילו ממות, אבל אין מגיע לו כיבוד. דהא לא כיבדו בכיבוד הראוי למלך והחליטו להביאהו לבית המלך, וכשבא שמה הראוהו האוצרות וגנזי המלך ובראותו זאת התחרט כי לא כיבד למלך גדול כזה, והצער הזה היה עונשו, וגם בחוטא ועושה תשובה הקב"ה יופיע לו דעת ותבונה להשיג מה שפגם בחטאיו וזה הוא עונשו, וז"פ אל נקמות ה' א"נ הופיע ע"י ההופעה הוא נקמתו ופח"ח. וזה"פ במקום שבפ"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שמראין לו כל היכלי מעלה שפגם יותר מצדיק וכנ"ל וז"פ גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שם ביומא. ובפסחים דמ"ט ר"ע אמר כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וכשנעשה ת"ח עשה תשובה ע"ז, וכפי הנ"ל בשם בעש"ט עונשו שישיג השגות גדולות מאוד ומעלת ת"ח כדי שיצער בזכרו שנאתו לת"ח בהיותו פ"ה, ושפיר ר"ש העמסוני לא הי' יכול להשיג מעלת ת"ח עד שבא ר"ע, וע' בספר פ' פנים לתורה בקונ' שב דנחמתא אות ג' מזה:
עוי"ל פ"ד הצאות למה דוקא ר"פ דרש ולא אחר כי כתיב ג"כ כנד את ה' מהונך, והיה ירא ר"ש העמסוני לדרוש את ה' אלקיך תירא שיחבו שלכבוד עצמו דורש. הוא דורש "את" כדי שיוכל ג"כ לדרוש כבד "את" ה' מהונך שיתנו לו מתנות דאת ריבוי על ת"ח ויאמרו שלכבוד עצמו דורש עד "שבא" ר"ע. שבא ממקום רחוק עם כ"ד אלפים תלמידים ואותו הפשיר התיר נדרו שנדוהו מנכסיו כמ"ש בכתוכות דס"ב ונדרים ד"נ פ"א והי' ר"פ עשיר גדול ולא הי' ירא שיחשדוהו שלכבוד עצמו דורש כי אין צריך משלהם. כי יש לו רב ומשו"ה רק הוא דרש את ה"א תירא לרבות תלמידי חכמים:
וזה י"ל יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו דבשבת דכ"ג א' אמר רבא האי מאן דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן. דמוקיר רבנן הו"ל חתנין רבנן דדחיל מרבנן הוא גופא יהי' צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמעין מילי' כצ"מ ע"ש והנה שכר דרחים ומוקיר לא יוכל להיות בכל אדם, דמי שאין לו בנים או חתנים ל"ש אצלו השכר, אבל דדחיל השכר יוכל להיות בכל אדם וכמובן, וז"פ יראו את ה' היינו הת"ח כי אין מחסור השכר ליראיו ושכרו לכל אדם יוכל להיות וכמ"ש, וז"פ בסוף קהלת סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו' כי זה כל האדם ת"ח שנתרבה מן את האלקים, וזה שייך בכל האדם:
העולה ממ"ש דתשובה מועיל אף לשפיכת דמים וכנ"ל, וזהו הפירוש עשיתי תשובה ונתפשרתי ופשרה היינו תשובה מיראה דזדונות נעשו שגגות והוי פשרה דחטא נתמעט, ונמחל גזירת נע ונשאר רק נד שיהיה בגלות וכוין הורג נפש בשגגה דגולה. ולכאורה עדיין קשה לפמ"ש רש"י במכות דף ט' ע"א דב"נ נהרג אף על שוגג ע"ש ולמה יועיל תשובה מיראה דל"ש דנעשה שוגג הא בב"נ שוגג כמזיד, ויהי' ראיה מזה דקודם מתן תורה הי' לאבות דין ישראל ושפיר בשוגג רק גלות. והנה ב"נ ששבת חייב מיתה בסנהדרין דנ"ח ב'. וז"פ כשפגע בקין כו' עשיתי תשובה ונתפשרתי תשובה מיראה ונעשה שוגג ולכן נד בגלות, וראי' דיש לו דין ישראל וא"כ יוכל לשבות פתח מ"ש ליום השבת. וזה נכון מאוד לפע"ד לתרץ מדרש התמוה:
עוי"ל דבמד' תנחומא צו והאזינו כ' דבעכו"ם לא מהני תשובה (ועי' בזה בערבי נחל שבת שובה תקנ"ב. ובני יששכר סיון מאמר ב' אות ה', ולימודי ה' בסופו בדרוש לתשובה) והטעם דישראל נקראו בנים כדכ' בנים אתם ואב שמחל על כבודו כבודו מחול, משא"כ עכו"ם נקראו עבדים וה' מלך דכ' מלך אלקים על גוים, ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול וע"ש עוד טעמים, וכיון דקין עשה תשובה ונתקבל ראי' דיש לו דין ישראל ואמר מ"ש ליום השבת דישראל יכול לשבות:
עוי"ל דחטא ומחטיא רבים ל"מ תשובה, ופי' בעש"ט דאין מסייעין לו משמים ובעי שיעורר מעצמו, והה"ק מראדזימין ז"ל פי' המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו, ואם יחטיא את הרבים וירצה לעשות תשובה אין לו עצה רק לקיים ולענג השבת ויתנו לו משאלות לבו. והנה ע"י עצה"ד נברא יצה"ר. ואדה"ר הוה כמחטיא הרבים ול"מ תשובה ורק עצה לשמור שבת וזה כששמע שקין עשה תשובה ונתקבלה אמר מ"ש ליום השבת ונותנים לו משאלות לבו ויוכל לעשות תשובה אף דהחטיא רבים וכנ"ל. ובחי' אגדה שלי כתבתי בזה הרבה ואכ"מ:
ובכתבי דו"ז הרב הגאון ר' צבי הירש הכהן ז"ל האבד"ק זגיערזש בן הגה"ק ר' אלעזר מסאכאטשוב ז"ל ראיתי דאיתא בתיקונים הא דשטן שאל תורה היכן הוא, וכי לא שמע הא ארץ רעשה ותי' דשבת שטן בתהומא רבא בחושך ידום ותורה ניתנה בשבת משו"ה לא ידע ע"ש וידוע דשטן מקטרג על תשובה יותר מכל עבירות שעשה ומשום דאין נגאלים רק בתשובה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב ויתבלע השטן הוא המה"מ ויבולע המות לנצח. ותשובה צ"ל באותו מקום ובאותו זמן כמ"ש בגמ' וחטא הי' בע"ש שעה עשירית עי' מד"ר וסנהדרין דל"ח וא"כ תיקון חטא ג"כ צ"ל באותו זמן משו"ה קיבל תוספות שבת ב' שעות קודם לילה, לכן פתח מ"ש ליום השבת שיקבל שבת ולא יהי' זמן לשטן לקטרג דבשבת תהומות יכסומו (ועי' בשבת ד"ל בא' שבא להקניט להלל הי' ע"ש וכ' המהרש"א בכוונה הי' בע"ש בזמן שלא יהי' לו פנאי להשיב ע"ש, ומשו"ה שטן מקטרג ביותר ומשום זה פתח מ"ש ליום השבת כדי שלא יוכל לקטרג ויקבל תשובתו) ובקובץ דרושים ח"א סי' מ"ח כ' עפ"י הט"ז סי' רמ"ב הא דכל השומר שבת כהלכתו אפי' עפ"ז מוחלין לו רק אם עשה תשובה, ובלא שבת בעבירות חמורות תשובה רק עם יוה"כ או יסורים מכפר. ושמירות שבת מהני שמועיל תשובה לבדה ע"ש. ובב"מ דמ"ב ב' ברש"י ד"ה ומשלם כ' דפשרה הוא שמרויח שליש ומשלם שני שלישים ע"ש וחטא קין הי' מהחמורות שפכ"ד והשיב נתפשרתי היינו שהרויח שליש ונצרך לו עוד ב' שלישים למחיקת החטא היינו יו"כ ויסורים לכן פתח מ"ש ליום השבת כלו' יש לך עצה לשמור שבת ויומחל לך גם הב' שלישים, וע"ע שם בח"ב סי' כ"ז אות ה' מ"ש בשם אא"ז הגאבד"ק פיעטרקוב ז"ל דומה לתירוץ הנ"ל. וע"ע בקו"ד חוברת יו"ד סי' י"ז י"ח:
פסוק יח:ועירד ילד ערש"י וח"ש בזה בתוס' יו"ט פ"ו משנה י"א דנדה ד"ה עד שיקיף:
פסוק יח:למך במאסף אהל מועד שנה ב' סי' קצ"ב הביא מהאר"י ז"ל בליקוטי תורה, וסה"ד בשם ס' הגלגולים כי שאול מלך ראשון הי' גלגול למך אותיות מלך בהיפך כי הוא היה המלך הראשון, והנה מלמך פד שאול ע"ז דורות ואז נהרג שאול ע"י עצמו כי הי' חייב מיתה מזמן למך שהרג את הנפש את קין וזה ולמך שבעים ושבעה שלמך יוקם אחר ע"ז דורות בימי שאול. וכ' שם שקשה לכוון החשבון הלא יו"ד דורות מאדם עד נח נמצא שמלמך אבי נח נשאר אחד ויו"ד דורות מנח פד אברהם הרי י"א ומאברהם עד שלמה ט"ו דורות הרי בס"ה עד דוד אבי שלמה, שהי' בימי שאול רק כ"ה דורות. ובתרגום שני על אסתר חונה משאול עד יעקב ל' דורות ויהיו בס"ה מ"ב דורות, ומצוה ליישב דברי האר"י שלא יהי' סתירה מהמקראות. ויותר תמוה על סה"ד שמביא האר"י ז"ל מס' הגלגולים ולא העיר כלום וצ"ע:
פסוק כג:למך רש"י והלא שוגג אני כו' ועי' בפכ"ה, הנה בספר יעיר אוזן בקונטרס עין זוכר להאזולאי ז"ל במערכת ס' הביא בשם ס' המכריע סי' פ"ח דהא דפטור לר"י סומא ממצות אפי' מלאווין, ותמה איך יהי' חותר לחלל שבת וחמץ בפסח וג"ע ושפ"ד וכ' הכוונה דפטור מכל חצות לבד ז' חצות דב"נ ע"ש. והנה אי ניחא כן דפטור אפילו מלאווין ומז' מצות א"כ לא חטא למך שהי' סומא, ועדיפא הול"ל להו שהרי סומא היה מיהו מדרשות חלוקות הן, וע"ש ברש"י פכ"ד בשם מד"ר. ועי' במקנה קידושין דל"א בתד"ה דלא מפקידנא שכ' בפשיטות דלר"י סומא פטור אף מל"ת דילפי' מקרא אלה העדות והחוקים והמשפטים ע"ש וע' בס' אמרי הצבי פ' החובל דפ"ו באות י"ד באריכות, ובלוית חן כאן, ובמה שכתבתי בזה בפ' תולדות (כ"ז ג') ע"ש:
פסוק כד:שבעתים יוקם ערש"י עי' נודע ביהודה מהדו"ק חו"מ סי' ל"ח שנשאל על מי שהניח קרן קיימת ופירות ללומדי תורה עד דור רביעי אם מתחילין לספור הדורות מהמצווה או מבנו ע"ש ובפ' לך (ט"ו ט"ז) ועי' באהל מועד שנה ב' חוב' ה' סי' קכ"ה דהק' דלמה לא פשט מהפסוק שבעתים יוקם דפרש"י וכן בתרגום שהבטיחו הקב"ה להמתין לו ז' דורות ובדור השביעי יוקם, וכשתעמוד על החשבון הדורות עד תובל קין תמצא שרק עם קין הי' ז' דורות, ואפשר לחלק דנפק"מ בין אם האדם עצמו מזכיר דורות שלו אין המדבר בכלל אבל אם אחר מדבר אליו אז גם הוא בכלל אבל מדברי הנוב"י מבואר, בהדיא שמשוה אדם עצמו המזכיר דורות שלו לאיש אחר המדבר אליו ומזכיר דורות שלו. ורק אם איש מדבר עם אחר ע"ד דורות של איש שלישי חלק בענין זה וצע"ג (א):
פסוק כה:וידע רש"י אדה"ר פרוש מאשתו עי' הפלאה כתובות דס"א א' הטעם שבתחלה הי' מצווה שלא לפרוש שאמר ה' פו"ר ומלאו הארץ, ואף דקיי"ל אפי' קיים פו"ר מצוה לישא ולהוליד בנים יבמות ס"ב ואה"ע סי' ז' ז"א רק בישראל ולא בב"נ כיון שקיים בבן ובת אינו מצוה. מ"ח באדה"ר שאני דאיתא בסנהדרין דנ"ח ב' שמה שנשא קין אחותו הוא דקאמר קרא חסד הוא חפני קיום העולם אך נראה דזה לאחר שנגזר מיתה על האדם. אבל קודם לזה הי' קין אסור באחותו דאדם וחוה היו יכולים למלאות העולם דהי' חיים לעולם לכך לא הי' רשאי לפרוש אבל כשנקנסה מיתה ע"כ הוכרח להתיר לקין לישא אחותו, דאל"ה יוחרב העולם וכיון שהותר לקין שוב אינה מצוה על אדה"ר כיון שכבר קיים פו"ר ויכול העולם להתקיים ע"י קין ודורות שלאחריהם לכך פירש מאשתו, וע"ע ברש"י ש"ב (ז' י"ד) שאדם פירש מאשתו במות הבל, וע' בקובץ דרושים חוב' יו"ד סי' כ':
פסוק כה:כי שת לי זרע אחר עי' הגהות יד שאול יו"ד סי' רי"ז סמ"ו נדר מבניו. עי' יש"ש יבמות פ"א סי' י' בנדר שלא לשתות יין עד שיהי' לו בן אף שעדיין לא נולד מקרי בן כמ"ש ויתרוצצו הבנים בקרבה, אבל זרע לא מקרי עד שנולד כמ"ש כי שת לי אלקים זרע אחר, וכן יראה זרע יאריך ימים. והנה מ"ש לענין בן הי' להביא מקרא מפורש העוד לי בנים במעי, וכ"כ הן בן נולד לבית דוד יאשי' שמו (ב), ועי' נדרים מ"ד. ב"ב קכ"ז. ומשם אין ראי' ולא סתירה דשם מיירי מזמן לידה על אח"כ ולא על קודם הלידה, והנה מ"ש לענין זרע דל"מ קודם שנולד אין ראייתו ראי' לשלול דקודם לא נקרא זרע, אך בסנהדרין דק"י ראי' לא כרש"ל בהא דקטן מאימתי בא לעוה"ב כו' משעה שנזרע כמ"ש זרע יעבדנו וע"ש ברש"י ועי' סוטה כ"ב, לט' חדשים שנא' ונקתה ונזרעה זרע, ועי' ברביד הזהב מ"ש הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה (תולדות כ"ה כ"ד), ועי' יבמות ל"ה מדכ' ובן אין לו דמעוברת הוי אין לו ע"ש:
פסוק כה:שת עי' בתשו' אדני פז סי' כ"ה ול"ד והובא בפת"ת יו"ד סי' קט"ז סק"ו דיכול לקרות שני בניו בשם אחד בין מת אחד או שניהם חיים, ושם בהשמטות כ' דמ"מ יש לחוש משום עין הרע, ובאם מת אחד אין לקרות להשני בשם הראשון משום רוע מזלא. ועשו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ג סי' ט"ו הביא ראי' מדה"י א' קפיטל ג' דלדהמע"ה הי' שני בנים אליפלט. וכ' שם רש"י דאליפלט בנו מת ונולד לו בן אחר לאח"כ ונקרא שמו ג"כ אליפלט. ע"ש מבואר דמותר לקרות ע"ש המת. ולא ראה שבאדני פז בעצמו הביא ראי' מדה"י, וע"פ בשו"ת הרמ"ץ יו"ד סי' פ"ז שנשאל בזה והשיב להתיר וג"כ הביא רש"י הנ"ל וכ"ה בתשו' תורת נתנאל מבעל הקרבן נתנאל סי' כ' ע"ש, ואף דבס' חסידים סי' רמ"ד נראה דיש איזה חשש איסור מ"מ אין להחמיר נגד המפורש בקרא דה"י, ורוח ה' דיבר בדהע"ה עי' פסחים פ"ו, וכבר כ' הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ה ויו"ד סי' קי"ז וחו"מ סי' א' דאין כח ביד חז"ל נגד המפורש בתורה, וכן הביא האדני פז ראי' מרש"י כתובות דפ"ט ב' במר קשישא ומר ינוקי דשני בנים הי' לרב חסדא ושם בניהם שווין אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר מר ינוקא עכ"ל הרי מפורש הדבר להיתר. וגם יש להביא ראי' מכאן כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל, וקשה כיון דעיקר כוונתה הי' כדי להעמיד זכרון לבנה הבל המת א"כ מדוע לא קראה אותו הבל הכם של אחיו המת ומוכח מזה שלא לקרות שם אחד לשני בנים, וע"ע בתקוני זהר חדש דמ"ד. ובס' עליות אלי' מהגר"א מווילנא בהגהות אות נ"א ובלקוטים שלו דמי שבנים לא יחזיקו אצלו ר"ל יתן שם להבן הנולד אחר שם בנו המת ועוד שם אחר ורק שם החדש יהי' הראשון ושם של אחיו יהי' באחרונה ועי"כ יחזיקו הבנים. ורמז בפ' ויחי (מ"ח ו') ומולדתך אשר הולדת אחריהם שלך יהי' ר"ל שיחיו ועי' תקוני ז"ח דמ"ד:
והנה בביתי הי' מעשה וקרא אחד לבנו על שם בנו הראשון שמת, וכתבתי בזה תשובה ארוכה למרן הרב הגאון הצדיק מו"ה מנחם מענדיל אלטר שליט"א האב"ד דפה פאביאניץ, והשיב לי בזה תשובה ובו הראה רב חילו וגודל בקיאותו בכל המקצעות וציין לשי"ת פרי השדה ח"ג סי' ז' שהאריך בזה ואינו תח"י, והביא דמעשה רב אצל גדולי ישראל הרה"ג ר' שאול קאצענעלינבוגין אבד"ק חעלמא הי' לו בן מאשתו הראשונה שמו ה"ר משה, ואחרי פטירתו הוליד הגר"ש בן מאשתו הב' וקראו ע"ש אחיו הנפטר והאריך ימים, והוא הג' המפורסם אבד"ק אואבך, כן הג' הרא"מ וואהל ק"ב אבד"ק בריסק הי' לו בן נקרא ר' יהודא חתן הג"ר זלמן שור מבריסק ונפטר בחיי אביו ואח"כ הוליד אביו בן וקראו יהודה ע"ש אחיו וגדל בימים ושם טוב והי' גיסו של הש"ך ז"ל. גם בהקדמת שו"ת כתר כהונה להג"מ יצחק אברהם אבד"ק פינטשוב הביא את אחיו ורבו הג"מ יצחק ז"ל, ובס' העמק שאלה פ' שמות סי' מ' כ' שכן עשה ר"א הגדול שהי' לו בן נקרא הורקנוס ונפטר וקרא אח"כ כן שם בני השני, ובס' שמו אברהם ערך עקדה הביא מד' המפ' בטענת אברהם אתמול אמרת כו' שהי' עוד אפשרות ביצחק אחר כו' הרי שיכולים לקרות ע"ש אח המת וכו' ע"ש, ועוד האריך בזה ובענין חתן וחמי' אך אין מקומו כאן, ומצאתי עוד בשו"ת נטע שורק יו"ד סי' כ' תשובה בענין זה ע"ש:
פסוק כו:אז הוחל לקרות בשם ה', אי' בפ' חלק דור אנוש אין להם חלק לעוה"ב. הנה תוה"ק לא הזכירה בפירוש חטאם של דור אנוש אבל אנו רואים בחוץ לארץ בפתח ביהכ"נ יש שילם "תורת משה" "שומרי שבת" ועוד וכמו כן במקולין "בשר כשר" "חלב כשר" ועוד. אם תקשה לך למה הודיעו שבכאן מוכרים בשר כשר וכי ס"ד שבחנות יהודי ימכרו טרפות, אבל מפרסומם של אלו ראי' להריסת הדת, רק יחידי סגולה מוכרים כשר ורובא טרפות, וכן כשפרסמו לקרוא בשם ה' ש"מ שהדור הי' מקולקל מאד ומעט הכשרים הוצרכו לפרסם כשרותם. וכן מפרשים על הא בפ' וירא (י"ח ו') הוא אמר קמח והיא סלת מכאן שאשה עיניה צרה באורחים, ותמוה אדרבה היא אמרה יותר ממנו. והובא משל לילד ארי שיצא לעולם וראה שילד על הכותל ששמשון הגבור גבר על הארי, ואמר לאביו, אתה אמרתי לי שהארי גבור מכולם, והנה ראיתי היום שאדם החלש נצחו, וא"ל אביו מכאן ראי' שהארי גבור גדול, שאל"כ לא הי' מביטים עליו לנפלאות, וכן משאמרה תורה בשרה שאמרה סלת לדבר נפלא, ש"מ ששאר נשים צרים באורחים ועמ"ש בפ' וירא: