תנ"ך על הפרק - בראשית ד - קין והבל / הרב צבי שוויגר שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית ד

4 / 929
היום

הפרק

קין והבל

וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹצְאֽוֹ׃וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיּיָאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב צבי שוויגר שליט
מאת:

קין והבל

הבל ואחריו שת – פרי, קין – קליפה

וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן... וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל... וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃ ...וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
(בראשית ד א,ב,ה,ח)

הסביר ריה"ל (וראה גם רבינו בחיי בראשית ה ג):

אדם (הראשון) הוא השלם בלי התנאה... וזהו אשר קיבל את הנפש כפי שלמותה, והשכל בתכלית מה שאפשר בתכונות האנושיות, והכח הא-להי אחרי השכל, כלומר הדרגה אשר בה ידבק בה' וברוחניים, וידע האמתיות בלי לימוד, אלא בהתבוננות קלה.
...והוליד בנים רבים ולא היה מהם ראוי להיות חליפי אדם כי אם הבל, לפי שהיה דומה לו, וכאשר הרגו קין אחיו, מקנאתו באותה הדרגה, ניתן לו חליפיו – שת הדומה לאדם – והיה סגולתו וחביבו, וזולתו כקליפות והקשים.
(כוזרי א צה)

דבריו של ריה"ל ניכרים מהכתוב בפרקנו ובתחילת הפרק הבא:

וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃
(בראשית ד כה)
וַֽיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃
(בראשית ה ג)

היוצא מדבריו שהעימות בין קין והבל נוצר מעצם בריאתם.

ויכוח דתי

וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽי-הוָֽה׃
וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן
וַיִּ֣שַׁע יְ-הוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃
וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה...
(בראשית ד ג-ה)

כתב המבי"ט:

ואדם הראשון... והקריב שור... שקרנותיו קודמות לפרסותיו, כלומר של מעשה בראשית, שנבראו בקומתם, ולפיכך קדמו קרנותיו, שהרי עמו נוצרו ויצאו תחילה מן הארץ, והיינו שור פר – ביום שהיה שור, ששור בן יומו קרוי שור – היה גדול כפר. ואת זה הקריב, כי היה אפשר לומר כי היו ביום ההוא גם כן שוורים אחרים, שנתעברו ונולדו באותו יום, כמו אדם הראשון שעלו למיטה שניים וירדו ארבעה, ולא רצה להקריב כי אם מאותם שלא נולדו מזכר ונקבה, אלא שנבראו בקומתן, להורות על הבריאה שברא האל יתברך כל הדברים בשלימותם...
והבל בנו למד ממנו והֵבִיא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן, וַיִּ֣שַׁע יְ-הוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ. כי הבכורות [הם] אותם שנבראו הם עצמם, ולא נולדו מזכר ונקבה, והם שלמי היצירה, כי בקומתם נבראו.
וקַיִן הביא מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה, ממה שצמחה (=שהצמיחה) האדמה אחר כך... ולכך אמר "וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה", כי כמו שמנחתו הייתה גרועה, שלא הייתה ממבחר אותו המין שהוא אותו שנברא ביום המיוחד לו מששת ימי בראשית, כך מחשבתו לא הייתה שלימה, שלא ייחס הבריאה לה' יתברך אלא שעולם כמנהגו נוהג... שהיה ידוע לו לפי קבלת אביו, אדם הראשון, שכל הצמחים עמדו בפתח קרקע, ולא יצאו עד שהתפלל עליהם אדם הראשון, והוא לא האמין לו.
(בית א-להים שער היסודות יח)

כלומר, מלבד ההבדל המהותי בין קין להבל, ישנו גם ויכוח דתי ביניהם.

מדוע הבל רועה צאן וקין עובד אדמה?

...וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן
וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃
(בראשית ד ב)

כתב רש"י:

רֹ֣עֵה צֹ֔אן - לְפִי שֶׁנִּתְקַלְלָה הָאֲדָמָה פֵּרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָתָהּ.
(רש"י בראשית ד ב)

מכלל הסברו של רש"י אודות הבל שנמנע לעבוד את האדמה לאחר שהתקללה, אפשר לומר שְקַיִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה בגלל שלא האמין ביכולתו של הקב"ה ובהשפעתו על הטבע, או שעבד את האדמה בדווקא, כדי לקרוא תיגר על הקב"ה.

הכוונה המשובחת בהקרבת קרבן

וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽי-הוָֽה׃
וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן
וַיִּ֣שַׁע יְ-הוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃
וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה...
(בראשית ד ג-ה)

ראינו למעלה את ביאור המבי"ט שְהֶבֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא, כמו אביו, אדם הראשון, קרבן מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ.

ר' משה אלשיך הסביר את היתור "גַם־ה֛וּא" באופן שונה:

המנחה אשר יובא לה', אין איש יכול להביא דבר ראוי אליו יתברך, כי אם אשר את נפשו ישא... בהקריב קרבן לה' צריך אדם לשים בלבו, כי את נפשו היה ראוי לזבוח... והלואי שירצה בו הוא יתברך כאשר היה חפץ ביצחק. ובכלל הדבר יכוין בזבוח את השור... כאילו את עצמו הוא שוחט... והוא אצלנו מאמר הכתוב "אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם"(ויקרא א ב) – את עצמו – "קָרְבָּ֖ן לַֽי-הוָ֑ה"; כאילו את נפשו הוא מקריב. ואחר כך "מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם"... ומרבה ה"אֶת" כאילו שני קרבנות קרבים יחד – הוא ובהמתו. ונבוא אל העניין: קין הביא מפרי האדמה... ולא... הביא את עצמו כדרך מקריב קרבנו לה'. אך הבל הביא גַם־ה֛וּא, כלומר שלא הביא בעלי חיים בלבד כי אם גַם־ה֛וּא, כלומר גַם את עצמו, כי תחילה העלה בלבו כאילו את עצמו הוא מקריב עם בכורות צאנו... וזהו "וַיִּ֣שַׁע יְ-הוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ".
(אלשיך בראשית ד ג-ד)

הקרבן לא ראוי או שמא המקריב? 

התגובה של קין לדחיית הקרבן שלו הייתה: "וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃"(ה).

לאור ההבדלים החיצוניים בין הקרבנות, היינו אולי מצפים שתשובת הקב"ה תהיה בסגנון: 'אם היית מביא קרבן משובח הייתי שועה אליו'. אך במקום זאת משיב ה' יתברך: "לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃ הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ".

כלומר: הבעיה היא לא חיצונית בקרבן, אלא פנימית בכוונת המקריב, וכפי שהסברנו לעיל את גישתו הגרועה של קין.

קין לא מוכן להשלים עם היותו קליפה

את צערו של קין מסביר הרמב"ן:

  1. כי חשב שלא יהיה לאביו זרע אחר.
  2. גם פחד שלא יהיה עיקר בנינו של עולם מאחיו.
(רמב"ן בראשית ד ח) 

דבריו מתיישבים עם דברי ריה"ל שהבאנו לעיל. קין רצה שהעולם יתקיים ממנו והוא לא יהיה הטפל בבריאה, כקליפה לפרי.

אם כן, נראה שאפשר להסביר את תשובת הקב"ה: "לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ" שאינך בנו היחיד של אביך, "וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃" שאתה טפל לעומת אחיך, "הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙", אם תשפר מעשיך, "שְׂאֵ֔ת", תוכל להתרומם ולקחת חלק מהבריאה [אמנם לא כעיקרה, אלא כקליפה לפרי].

קין לא קיבל את הפיוס והרג את הבל.

המאבק בין קין להבל – על ארץ ישראל; לאחר הרצח – קין מגורש מהארץ

עוד כתב ריה"ל:

ועליה (=על ארץ ישראל) היו הקנאה והתחרות בין הבל וקין בראשונה; כאשר רצו לדעת מי מהם מקובל להיות משנה לאדם וסגולה ונבחר, ואז יירש את הארץ מתחבר לדבר הא-להי, ויהיה זולתו כקליפות. ואירע מה שאירע מהריגת הבל. ונשארה המלכות עקרה. ונאמר: "וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְ-הוָ֑ה׃"(טו), כלומר מאותה הארץ אשר היו בה, ואז היה נע ונד בארץ. ואמר הוא "הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר"(יד), וכמו שנאמר "וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְ-הוָ֑ה"(יונה א ג), ולא ברח אלא ממקום הנבואה (מכילתא פרשת בא), והחזירו ה' אליה ממעי הדגה ונבאו בה. 
(כוזרי ב יד). 

וכתב הרמב"ן:

אתה הרגת את אחיך וכסית את דמו באדמה ואני אגזור עליה שתגלה את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה כי תענש בה ובכל אשר תכסה בה כגון הזריעה והנטיעה וזה עונש כל שפיכות דם בארץ [הכוונה דווקא לארץ ישראל, ראה רמב"ן במדבר לה לג], כענין שכתוב "כִּ֣י הַדָּ֔ם ה֥וּא יַחֲנִ֖יף אֶת־הָאָ֑רֶץ וְלָאָ֣רֶץ לֹֽא־יְכֻפַּ֗ר לַדָּם֙ אֲשֶׁ֣ר שֻׁפַּךְ־בָּ֔הּ כִּי־אִ֖ם בְּדַ֥ם שֹׁפְכֽוֹ׃"(במדבר לה לג).
(רמב"ן בראשית ד יא)

ורבינו בחיי כתב:

וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר - יתכן לפרש 'מִפָּנֶיךָ', ממקום שכינתך, כלומר ממקום שמתראים שם את פני האדון ה' א-להי ישראל, וזה יורה כי אדם הראשון נתיישב בהר המוריה ושם היו תולדותיו. ויאמר הכתוב הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פני האדמה הקדושה כדי שאסתר מפניך; שכל מי שנתגרש ממנו נקרא נסתר מפניו, כי הוא ברשות אלהים אחרים. וכן הזכיר דוד המלך עליו השלום "כִּֽי־גֵרְשׁ֣וּנִי הַיּ֗וֹם מֵֽהִסְתַּפֵּ֜חַ בְּנַֽחֲלַ֤ת יְ-הוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃"(שמואל א כו).
(רבינו בחיי בראשית ד יד; והשווה לכלי יקר)

מדוע נענש קין?

לאחר הרצח מתקלל קין ונענש מאת ה':

נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃
(בראשית ד יב)

וכתב הרמב"ן (ומפרשים נוספים כתבו בדומה):

...כי עונש הרוצחים גלות...
(רמב"ן בראשית ד יא)

יש לשאול, מדוע נענש קין, היכן הוזהר על רציחת אדם?

ר' שלמה אפרים מלונטשיץ הסביר שגם קין טען לשאלת הקב"ה, "אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ"(ט) שלא ידע שאסור לרצוח:

והשיב "לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃", רצונו לומר, לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי שיש עוון בדבר ההריגה... לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אם אני מחויב לשמור את ראש אחי שלא יהרג על ידי... כך טען קין כי לא ידע אם הוא מחויב לשמור את ראש אחיו או לא. ואמר לו הקב"ה: איך לא ידעת והרי מצוה זו מן המושכלות, וזה שאמר "ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃", שהשכל מחייב לקיים מצוה זו אף אם לא נצטוית עליה, כי בְבַטֵּלָה איש את רעהו חיים בלעו.
(כלי יקר בראשית ד ט)

"מִן־הָֽאֲדָמָֽה", הכוונה שהיה לקין להבין מעצמו שרצח הינו מעשה פסול; זו מצוה שהשכל מחייב אותה ואין צורך בהדרכה מפורשת משמים.

בדומה לפירוש זה, ביאר הרמב"ן את חטאו של דור המבול, "וַיֹּ֨אמֶר אֱ-לֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃"(בראשית ו יג), "והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא".

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך