תנ"ך על הפרק - בראשית ד - "הלא אם תיטיב שאת" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית ד

4 / 929
היום

הפרק

קין והבל

וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹצְאֽוֹ׃וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיּיָאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"הלא אם תיטיב שאת"

בתחילת פ"ד נאמר:

א. וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר: קָנִיתִי אִישׁ אֶת ד'.
ב. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל, וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
ג. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַד'.
ד. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
ה. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
ו. וַיֹּאמֶר ד' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.
ז. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

יש לשאול: מה פירוש הפסוק "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ"?

נאמרו מספר פירושים בהסבר הפסוק, ובמאמר זה נתיחס רק לשני פירושים עיקריים, לגווניהם השונים.

א. הסבר רש"י והתרגומים

כתב רש"י:

הלא אם תיטיב - כתרגומו פירושו.
לפתח חטאת רובץ - לפתח קברך חטאך שמור.
ואליך תשוקתו - של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך.
ואתה תמשול בו - אם תרצה תתגבר עליו.

רש"י חילק את הפסוק לארבעה חלקים:

1.  הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת,

2. וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, 

3. וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ

4. וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

כיון שרש"י כתב על החלק הראשון "כתרגומו פירושו", עלינו לעיין בתרגום.

כך תרגם אונקלוס: "הלא אם תוטיב עובדך ישתביק לך, ואם לא תוטיב עובדך ליום דינא חטאך נטיר, עתיד לאתפרעא מנך אם לא תתוב, ואם תתוב ישתביק לך".

תרגום דברי אונקלוס לעברית הוא: "הלא אם תיטיב מעשיך יסלח לך, ואם לא תיטיב מעשיך ליום הדין חטאך שמור, ועתיד להפרע ממך אם לא תשוב, ואם תשוב יסלח לך".

1. האם פירוש רש"י זהה לפירוש אונקלוס בכל הפסוק או רק בחלקו?

יש לשים לב שרש"י כתב רק בתחילת דבריו "כתרגומו פירושו", אבל אחר כך הוא פירש את הפסוק. האם פירושו להמשך הפסוק הוא גם כן כמו תרגום אונקלוס?

נראה שלגבי החלק השלישי והרביעי התשובה היא לא!

אונקלוס פירש את החלק השלישי והרביעי של הפסוק: "ועתיד להפרע ממך אם לא תשוב, ואם תשוב יסלח לך", ואילו רש"י פירש חלקים אלו של הפסוק בצורה אחרת:

ואליך תשוקתו - של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך.
ואתה תמשול בו - אם תרצה תתגבר עליו.

כלומר: לפי אונקלוס החלק השלישי של הפסוק אומר שהחטא יפרע מקין אם הוא לא ישוב, והחלק הרביעי אומר שאם הוא ישוב יסלח לו.

לעומת זאת רש"י הסביר את החלק השלישי של הפסוק "ואליך תשוקתו" - שה"יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך".

ואת החלק הרביעי של הפסוק "ואתה תמשול בו" - אם תרצה תתגבר עליו".

מדוע לא פירש רש"י כמו אונקלוס גם את סוף הפסוק?

נראה שלפי אונקלוס החלק הרביעי של הפסוק חוזר על הנאמר בחלקו הראשון, ולכן לא קיבל רש"י את פירוש אונקלוס.

כעין פירוש רש"י כתב גם הרד"ק:

ואליך תשוקתו - שיהיה שוקק תמיד אליך ומטעה אותך ומתאוה להכשילך, תשוקתו ענין תאוה וחשק וכן: 'ואל אישך תשוקתך' (ג, טז).
ואתה תמשל בו - הוא ימשול בך ויכשילוך אם לא תסירנו מעליך, ואם תרצה אתה תמשול בו ותכניעו לפניך, ובזה הראה לו היכולת הנתינה בבחירה, כמו שאמר משה רבינו ע"ה: 'הנה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים' (דברים לא, טו).

כעין זה כתב גם הרמב"ן: "ואליך תשוקתו - שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה, שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו".

2. האם רש"י הסביר את החלק השני של הפסוק כמו התרגום?

יש לעיין האם רש"י הסביר את החלק השני של הפסוק כמו התרגום, או לא.

מצד אחד רש"י הסביר את החלק השני של הפסוק, ומזה נראה שהוא לא הסביר כמו התרגום, אבל מצד שני אפשר שהוא הסביר כמו התרגום, ורק רצה להראות כיצד המלים של התרגום נכנסות בפסוק.

הפסוק אומר בחלק השני: "ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ" ואונקלוס תרגם: "ליום הדין חטאך שמור". כיצד נכנסות מלים אלו בהסבר הפסוק? כתב על כך רש"י: "לפתח קברך חטאך שמור". כלומר: הפתח הוא פתח הקבר, ואז, כאשר האדם יורד לקבר, הוא נידון בשמים על כל מעשיו!

3. הסבר המדרש אגדה והתרגום ירושלמי ויונתן

יש לציין שכעין הסברו של רש"י כתב גם המדרש אגדה (בובר):

הלא אם תטיב שאת - אם תטיב מעשיך - אשא לך עונך, ואם לא תטיב מעשיך - ליום הדין חטאתיך יהיה שמור.
ואליך תשוקתו - הוי יודע שיצר הרע יהיה מתאוה לחטאתך, ואף על פי כן הוא מסור בידיך, ואין אתה מסור בידו.
ואתה תמשול בו - שאם אין אתה חפץ לשמוע אליו אינו יכול להחטיאך, ולכך אתה מתחייב בעולם.

כן פירשו גם התרגום ירושלמי והתרגום המיוחס ליונתן.

זו לשון התרגום ירושלמי: "הֲלָא אִין תֵּיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא הָדֵין - יִשְׁתְּרֵי וְיִשְׁתְּבֵיק לָךְ לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְאִין לָא תֵיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא הָדֵין - לְיוֹם דִינָא רַבָּא חֶטְאָךְ נְטִיר, וְעַל תְּרַע לִבָּא רְבִיעַ, בְּרַם בִּידָךְ מְסָרִית רְשׁוּתֵיהּ דְיִצְרָא בִישָׁא, וְאַתְּ תֶּהֱוֵי שַׁלִיט בֵּיהּ, בֵּין לְמִזְכֵּי בֵּין לְמֶחֱטֵי".

זו לשון התרגום יונתן: "הֲלָא אִם תֵּיטִיב עוֹבָדָךְ - יִשְׁתְּבֵיק לָךְ חוֹבָךְ, וְאִין לָא תֵיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא הָדֵין - לְיוֹם דִינָא רַבָּא חֶטְאָךְ נְטִיר, וְעַל תַּרְעֵי לִבָּךְ חֶטְאָה רְבִיעַ, וּבִידָךְ מְסָרִית רְשׁוּתֵיהּ דְּיִצְרָא בִּישָׁא, וּלְוָותָךְ יְהֵי מַתְוַיֵהּ, וְאַנְתְּ תְּהֵי שַׁלִיט בֵּיהּ, בֵּין לְמִזְכֵּי בֵּין לְמֶחְטֵי".

הסביר ה"כתר יונתן": "הלא אם תיטיב מעשיך - יסלח לך חטאך, ואם לא תיטיב מעשיך בעולם הזה - ליום הדין הגדול חטאך נשמר, ועל שערי לבך חטא רובץ, ובידך מסרתי רשותו של יצר הרע, ואליך יהיה מתאוה, ואתה תהיה שליט בו, בין לזכות ובין לחטוא".

נראה שהתרגומים הסבירו את המלים "לפתח חטאת רובץ" כאילו הן כתובות פעמיים: גם ביחס לפתח הקבר, כמבואר לעיל, וגם שהחטא רובץ על פתח הלב.

ב. הסבר הראב"ע

פירוש אחר בהסבר המלה "שאת" כתב רבי אברהם אבן עזרא:

פירוש 'שאת' על דעת מפרשים רבים שאת עונך.
והנכון בעיני: שאת פנים, כי כתוב בתחילה: 'ויפלו פניו', וזה דרך בושה, כטעם: 'ואיך אשא פני' (שמואל ב ב, כב), וטעמו: אם עשית טוב - תשא פניך, וכן 'כי אז תשא פניך ממום' (איוב יא, טו).

וכן כתב הראב"ע גם ב"שיטה אחרת" שלו:

יש אומרים כי שאת - סלוח עונו. והנכון בעיני שהוא הפך 'ויפלו פניו'.
אם היטבת דרכיך - תשא פניך. והנה תיטיב מן הפעלים היוצאים, והפעול איננו נזכר, וכמוהו רבים.

כך סיכם הרד"ק את מחלוקת רש"י והראב"ע:

הלא אם תטיב שאת - אם תטיב לבך ומעשיך יהיה לך שאת, פירוש כפרה וסליחה, כמו 'נושא עון' (שמות לד). 
והחכם ר' אברהם בן עזרא פירש: שאת ענין נשיאה, לפי שאמר שנפלו פניו, אמר לו הא-ל: אם תטיב - תשא פניך תמורת מה שנפלו, או אשא פני אליך.

כעין זה כתב גם הרמב"ן:

הלא אם תיטיב שאת - על דעת המפרשים (אונקלוס, רש"י, ורד"ק) שאת עונך.
ועל דעת רבי אברהם שאת פניך, כנגד 'למה נפלו פניך', כי המתבייש כובש פנים למטה. וכן 'ואור פני לא יפילון' (איוב כט, כד), והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה. וזה טעם 'אולי ישא פני' (להלן לב, כא), 'לא תשא פני דל' (ויקרא יט, טו).

סיכום

נמצאנו למדים שבפסוק זה מופיעים יסודות רבים: 

לפי רש"י למדנו על התשובה שמכפרת עוון, העונש הצפוי לחוטא בעולם הבא, הידיעה שהיצר הרע מנסה להכשיל אותנו כל הזמן, היכולת להתגבר על היצר הרע ולבחור בטוב.

לפי הראב"ע למדנו שלא רק שהחטא מביא לעונש בעולם הבא, אלא גם לבושה בעולם הזה, ורק התיקון מסלק את הבושה ומחזיר את נשיאות הפנים.

יהי רצון שלא נחטא, ומה שכבר חטאנו נתקן בתשובה שלמה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך