צדיקים לוקחים אחריות על מעשיהם

כאשר שואל ה' את קין, "אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ"(ט), מתחמק קין מתשובה עניינית וטוען: "לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃"(שם).

אומר המדרש:

כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ"(ט) אָמַר לוֹ: "לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃"(שם), אַתָּה הוּא שׁוֹמֵר כָּל הַבְּרִיּוֹת וְאַתָּה מְבַקְּשׁוֹ מִיָּדִי?
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגַנָּב שֶׁגָּנַב כֵּלִים בַּלַּיְלָה וְלֹא נִתְפַּשׂ. לַבֹּקֶר תְּפָשׂוֹ הַשּׁוֹעֵר. אָמַר לוֹ: לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת הַכֵּלִים? אָמַר לוֹ: אֲנִי גַנָּב וְלֹא הִנַּחְתִּי אֻמָּנוּתִי. אֲבָל אַתָּה אֻמָּנוּתְךָ בַּשַּׁעַר לִשְׁמֹר, לָמָּה הִנַּחְתָּ אֻמָּנוּתְךָ וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי כָּךְ?
וְאַף קַיִן כָּךְ אָמַר, אֲנִי הָרַגְתִּי אוֹתוֹ, בָּרָאתָ בִּי יֵצֶר הָרָע, אַתָּה שׁוֹמֵר אֶת הַכֹּל, וְלִי הִנַּחְתָּ אוֹתוֹ לְהָרְגוֹ, אַף אַתָּה שֶׁהֲרַגְתּוֹ שֶּׁנִּקְרֵאתָ אָנֹֽכִי, שֶׁאִלּוּ קִבַּלְתָּ קָרְבָּנִי כְּמוֹתוֹ, לֹא הָיִיתִי מִתְקַנֵּא בוֹ.
(תנחומא בראשית ט)

קין ניסה לטהר את מעשהו בטענה כי אין אחריות למעשיו; הקב"ה צריך היה לשמור על הבל. מסביר הרב חיים שמואלביץ (שיחות מוסר מאמר אחריות) שהאדם מתאמץ תמיד להסיר מעצמו אחריות למעשיו, לא רק כלפי אחרים, אלא אפילו כלפי עצמו אוהב להצדיק את מעשיו. על כן מוכיח הנביא ירמיה את ישראל, לא עצם החטא, אלא על הסרת האחריות: 

"הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אׇמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃"(ירמיה ב לה, ועיין במלבי"ם שם).

בניגוד להופעת תכונה זו אצל קין, מצאנו צדיקים שלקחו אחריות על מעשיהם ובזכות כך לא נכשלו:

א) לקראת סוף הספר נלמד על יוסף הצדיק, אשר טען באזני אשת פוטיפר כי איננו מוכן להיענות להצעתה. אדוניו מסר הכל לאחריותו, לכן איננו יכול למעול בתפקידו, ואם אמנם יענה לה הרי יחטא גם כלפי שמים. יוסף לא התנער מאחריות.

ב) אסתר הציעה למרדכי לקרוא צום לשלוש יממות ולבטל מצוות הסדר, למרות שלכאורה היה זה תפקיד של מרדכי להחליט על פי ההלכה אם יצומו ישראל בליל פסח אם לאו. אסתר הרגישה אחריות כבדה לגורל עם ישראל.