לפרק ד'

עם הגירוש מגן־עדן מתפתח צביונו החדש של האדם בלידתם של קין והבל. שני הבנים ממלאים את שליחות אביהם בעבודת האדמה וברעיית הצאן. חטאם של אדם וחוה הביא לתערובת קשה של רע בתוך הנשמות החדשות, כשבחלקו של קין מתגלה תוקף הרע (מצד חטאה של חוה, שפגמה ב"וּלְשָׁמְרָֽהּ׃") ובחלקו של הבל מתגלה חולשתו של הטוב(מצד חטאו של אדם, שפגם ב"לְעָבְדָ֖הּ").

הכרתם של קין והבל בבורא העולם הביאה לחיפוש הדרך אליו על־ידי הקרבת הקרבנות. כאן בררה ההשגחה העליונה את הטוב מן הרע בקבלת קרבנו של הבל ובדחיית קרבנו של קין. דחייה זו לא הייתה מוחלטת והניחה לקין מקום לתיקון; אולם לא נסתייע הדבר, וקין קם על הבל בכעסו והרגו. מאורע זה מלמד שהריחוק מד' הנו גורם הרסני גם במישור החברתי־אנושי, ומכאן נוכל להסיק כי גם להפך - הקרבה אל ד' מובילה אל הטוב החברתי והטבעי.

למרות חטאו הכבד של קין אין הוא נדחה לגמרי, ובחסד הבורא נשאר לו עדיין פתח הצלה על־ידי קבלת הייסורים והכרת הרע שבחטא.

צאצאי קין

נפילתה של האנושות העמיקה כאשר הירידה המוסרית־חברתית הוסיפה את משקלה לירידה הקודמת, האמונית, של חטא האדם. מתוך כך התמקד המשך התפתחותו של האדם בשכלול האמצעים השליליים בידי צאצאיו של קין, שתרמו לשני סוגים של השחתה:

1. מצאצאי עדה נולדו יבל ויובל, שתרמו לביסוסה של העבודה־זרה הנמשכת מחטא האדם הראשון [רש"י: "אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃ - בּוֹנֶה בָתִּים לַעֲבודה זָרה... וְכֵן אָחִיו תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב לְזַמֵּר לַעֲבודה זָרה"(רש"י בראשית ד כ)].
2. מצאצאי צילה נולד תובל־קין, מי שיצר כלי השמדה הממשיכים את חטאו של קין [רש"י: "תּ֣וּבַל קַ֔יִן - וְהִתְקִין אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל קַיִן לַעֲשׂוֹת כְּלֵי זַיִין לְרוֹצְחִים:"(רש"י בראשית ד כב)).

אדם וחוה מניחים יסוד לגילוי הא-להות בלידת שת

קריאתו של הקב"ה אל קין לשוב אל ד' למרות ירידתו המוסרית הקשה, עודדה את האדם לפנות אל כיוון חיובי מחודש לאחר כישלונו הקודם (ראה בראשית רבה כב יג). בהמשך הדרך נוצר חיבור מחודש בין אדם לחוה, כשהפעם הזאת הוא מניח יסוד לבניין העולם בלידת שת, שממנו יושתת העולם. בזאת באה ההצלה לחלק הטוב שבאדם, שנתכסה קודם לכן בקליפות הרע. משת עתיד העולם להימשך ולהיבנות, ודרכו יתגלה הטוב הא-להי המיועד לגילוי כבר משעת הבריאה.