פסוק א:והיה תכלית הדברים כולם, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא רוצה לומר על כן אמר השם יתברך דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שהדרישה היא שתשמרו משפט ותעשו צדקה כי אם תעשו כן דעו לכם שעם היות עת מוגבל לישועתי הנה תהיה קרובה לבוא ומהרה להגלות בסבת תשובתכם ומעשיכם הטובים. הנה התבאר מזה שהכתובים מקושרים בענינם ושמה שאמר ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ פי' ושמה לא ישוב ריקם אלא הרוה את הארץ, וכבר יורה על הפירוש הזה אמרו כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עש' את אשר חפצתי ואין צורך לפי ה"ר יוסף קמחי שפירש ששוב הגשם הוא חום השמש ששואף אותו והותרה השאלה השנית. ובפרק קמא דתעניות (תענית ח, ב) אמרו נאמרה עצירה באשה דכתיב (בראשית כ, יח) כי עצור עצר ה' בעד כל רחם וברקיע דכתיב (דברים יא, יז) ועצר את השמים, לידה באשה ותהר ותלד בן לידה ברקיע דכתיב והולידה והצמיחה פקידה באשה דכתיב (בראשית כא, א) וה' פקד את שרה. פקידה ברקיע פקדת הארץ ותשוקקה, רמזו בזה שמפתח של גשמים היא ביד הקב"ה כמפתח של חיה מפני ההדמות שביניהם.
פסוק ב:אשרי אנוש יעשה זאת עד צופיו עורים כולם. לפי שאמר למעלה שישתדלו תכלית ההשתדלות בשמירת המשפט ועשיית הצדקה כדי למהר ולקרב קץ הגאולה והישועה, אמר עתה שהעצה היעוצה הזאת היא טובה ומועלת לא לבד לישראל למהר קץ גאולתם כי גם לכל אדם במה שהוא בעל שכל יאות זה להיותו תכלית ההצלחה והאושר, וע"ז אמר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה כלומר שכל איש במה שהוא איש מדבר ובן אדם בעל שכל הנה אשורו והצלחתו יקנה בהיותו עושה העצה ומחזיק העצה היעוצה הזאת. ונכון לפרש שאמר יעשה זאת יחזיק בה על מה שיזכור אחריו שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע וכינה זה בלשון נקבה יעשה זאת יחזיק בה לפי שאלו הן גופי תורה וכאלו אמר ששומר מצוה ומחזיק בתורה אשריו, והתבונן שביאר הנביא בזה שהאושר וההצלחה באמת תלויה באמונת התוריות ובמצות האלהיות עשה ולא תעשה וכל ענין האמונות בשמירת השבת, לפי שבמצוה הזאת יוכללו רוב האמונות האמתיות מפני שהשבת מורה חדוש העולם כמו שביאר יתברך באמרו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי (שמות כ, יא), ואם העולם מחודש מבואר הוא שיש לו מחדש ושהיא אחד כמו שהעולם אחד ושאינו גשם כי אם יהיה בעל גשם ישיגהו הרבוי בהכרח ושהוא קדמון וכל מה שזולתו מחודש, ושראוי לעבדו כיון שהוא המציא כל נמצא וברא כל נברא, גם השבת מורה על מתן תורה שהוא אחד מעשרת הדברים שנתנו בסיני, גם הוא מורה על הידיעה האלהית והשגחתו והיותו מנבא על בני אדם ומעלת נבואת משה ושהתורה אלהית נצחית כיון שניתנה מהאל הנצחי, גם השבת מורה על ביאת המשיח ותחיית המתים שהוא הזמן שכולו שבת, הנה אם כן כל עיקרי התורה ופנות אמונותיה נכללו ביום השבת, ועל כן אמר הנביא פה שומר שבת מחללו שרומז על האמונות ואמר ושומר ידו מעשות כל רע על המצות המעשיות כי בהתחברות האמונה והמעשה כפי התורה יהיה האושר. וכבר אמרו במסכת שבת פרק כל כתבי (שבת קיח, ב) אמר רבי יוחנן כל המשמר את השבת כהילכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגומר שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחוללו, ועוד אמרו שם והוא בויקרא רבה גם כן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אילו משמרין ישראל שתי שבתות כהילכתן מיד נגאלין שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגומר וכתיב והביאותים אל הר קדשי, וכן אמרו שם בפרק כל כתבי (שבת קיט, ב) לא חרבה ירושלם אלא מפני שחללו בה את השבת שנאמר (יחזקאל כב, כו) ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם, ונכון לומר גם כן שזכר הנביא את השבת לפי שהיה מדבר לבני הגלות שלא נשאר להם שמה מצוה יותר חמורה מזו ועם זה לא תשמיט את השאר באמרו ושומר ידו מעשות כל רע, והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק ג:והנה סמך לזה ואל יאמר בן הנכר וגומר ואל יאמר הסריס וגומר, כי לפי שזכר למעלה שישתדלו השתדלות עצום למהר הגאולה לכן אמר אולי שבן הנכר הנלוה אל ה' והם גרי הצדק אשר מיתר העמים נכנסו תחת כנפי השכינה בהיות ישראל בגלות יאמר בלבו הבדל יבדילני ה' מעל עמו רוצה לומר ומדוע אשתדל אני למהר הגאולה הלא טוב לי הגלות ממנה לפי שבגלות אני ובני ישראל כלנו שוים בעבדותנו וגלותנו אבל בזמן התשועה והגאולה לא תהיה שוה מדרגתי למדרגת שאר ישראל כי יבדילני ה' מעל עמו בענין הדבוק האלהי ובנין בית מקדשו ואולי לא יקבלו גרים ולא ממשפחת גרים לימות המשיח לא יתנו להם נחלה בארץ ובזה אלי כדי בזיון וקצף, וכן איפשר שיאמר הסריס ומדוע אשתדל למהר הגאולה כי הן אני עץ יבש ואין לי בנים ולא זרע שיירש ארץ ומה התועלת שיגיעני מן הגאולה היש לי בנים שינחלו את הארץ, הנה בעבור זה השיבם אם ראשונה לסריסים שהוא מאן דסמיך ליה (ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי רוצה לומר שיהיו שלמי' באמונותיהם שתורה עליהם שמירת השבת, או שאמר שבתותי על שבת בראשית ושבת הארץ כי גם על עון שמיטת הארץ גלו וכמו שפירש ה"ר יוסף קמחי, ועם זה ג"כ אמר ובחרו באשר חפצתי שהם שאר המצות כלם ומחזיקים בבריתי שהיא התורה בכללה (ה) הנה יהיה שכרם שאתן להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות ואני חושב שרמז באומרו בביתי על חיי עולם הנשמות כי היא בית ה' ורמז בו בחומותי על ארץ ישראל כי היא עיר ה' וגבוליה הם חומותיו, וביאר בזה שאע"פ שיהיו סריסים מבלי בנים הנה שכרם אתם ופעולתם לפניהם בעולם הנשמות בשבתם בבית ה' לאורך ימים ושם יהיה להם יד רוצה לומר מקום תענוג ושכר גדול שהוא טוב מבנים ומבנות, ומלבד זה יירשו חלקם במחוזות ארץ ישראל וחומותיה וינחילו אותו לאשר ירצו ובזה יהיה להם שם אשר לא יכרת לפי שתמיד יאמרו שזאת נחלת פלוני שנתנה במתנה לפלוני או שהקדישה לפרנסת העניים ולכופר נפשו, וזהו ונתתי להם בביתי שהוא העולם הרוחני ובחומותי שהם גבולי ארץ ישראל יד ושם כלומר יד שהוא מקום בביתי ושם בחומותי ואמר שיהיה זה טוב מבנים ומבנות לפי שהשכר הרוחני הוא טוב מהם בלא ספק, וגם בנחלת הארץ אם היה מוריש אותה לבניו לא יזכר שמו עוד אמנם כשיתננה במתנה או שיקדישנה לצדקה בעד נפשו יהיה לו בזה שם עולם אשר לא יכרת.
פסוק ו:ואחרי שהשיב לענין הסריסים אמר כנגד הגרים ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו, רוצה לומר שבני הנכר המתגיירים לא לתכלית כבוד ומעלה כ"א לחסות תחת כנפי השכינה לשרת את השם ולאהבה את שמו להיות לו לעבדים במקום שהיו בגיותם אדוני הארץ, ויעשה לסימן זה שמירת שבת כוללת את האמונות ובשאר המצות יהיו מחזיקים בבריתו ותורתו, הנה יהיה שכרם ראשונה שאתן להם חלק בנחלת הארץ כמו שזכר יחזקאל שהגרים יהיה להם נחלה בארץ ישראל לעתיד לבוא ועל זה אמר (ז) והביאותים אל הר קדשי כי להיות ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות קראה הר קדשי ובכלל הביאה הנחלה, ועוד יעדם בשכר שני והוא שישמע תפלתם שיתפללו בב"ה ויקבל לרצון עולותיהם וזבחיהם וזהו אמרו ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, ונתן הסבה בזה באמרו כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים רוצה לומר הנכנסים תחת כנפי השכינה שיבאו שם להתפלל כמ"ש הנביא אח"ז יבא כל בשר להשתחוות לפני, והנה אמר בית תפלתי לפי שהדבר פעמים ייוחס אל הפועל ופעמים אל המקבל וכאלו אמר בבית התפלה אשר יעשו לי, וכן פירשו באמרו כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים אמנם בפ"ק דברכות (ברכות ז, א) דרשו מכאן שהקב"ה מתפלל, ומפני שבני הנכר האלה שזכר הם הנלוים אל ה' בגלות ישראל ומתחברים עמהם ומצטערין בצערם לכן אמר (ח) נאם ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו כלומר שלא לבד יקבץ את ישראל כי גם יקבץ עמו לנקבצים אליהם והם בני הנכר הנלוים אל ה' כמו שזכר, ומפני שבזמן קבוץ גלויות יקחו ישראל נקמתם מהאומות ויאכלו את כלל העמים הצובאים עליהם לכן אמר שבני הנכר אשר זכר בהיותם נקבצים עם ישראל עם היותם ראשונים מכלל האומות יבאו לאכול ולהחריב את האומות שהם היו ראשונים מכללם והוא אמרו (ט) כל חיתו שדי אתיו רוצה לומר בני הנכר שהיו בתחלה מכלל הב"ח הטורפים ביער ועתה נעשו חית השדה שהיא חלושה מחית היערים המה יבאו אל הר קדשי עם ישראל, ויזכו לאכול כל חיתו ביער כלומר כל שאר החיות הרעות אשר ביער שהוא רמז לאומות העולם, ומתוך דברי רש"י יראה שנוטה הטיה מה למה שפירשתי בזה. וה"ר אברה' בן עזרא פירש כל חיתו שדי אתיו הטעם הצדיקים גם הגרים ישובו אבל המקטרים לעבודה זרה לא ישובו כי השם צוה והעיר לב האומות להרוג רשעי ישראל כמו החיות שתהרגנה אלה את אלה ואינו מתישב בפשט הכתוב והותרו בזה השאלות הרביעית החמישית והששית.
פסוק י:צופיו עורים כלם וכו' עד קרא בגרון אל תחשוך. בעבור שהנביא ייעץ והתרה לישראל שידרשו אל השם ויקראוהו וישמרו משפט ויעשו צדקה כדי שתהיה קרוב ישועתו לבוא וצדקתו להגלות ושכל אדם ואפילו הנכרי הנלוה אל השם והסריס יצליח במעשים הטובים, התרעם כנגד מנהיגי ישראל ונביאי השקר שלא היו מישרים ולא מדריכים אותם לעשות זה, ואמר כנגדם צופיו עורים כלם והכוונה שהצופה הנה הוא העומד במקום גבוה לראות מרחוק ולהשמיע ולהודיע את העם בבא האויב עליהם כדי שישמרו ממנו וכמ"ש הנביא עצמו (ישעיה כא, ו) כי כה אמר ה' אלי לך העמד המצפה אשר יראה יגיד וליחזקאל אמר צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל ג, יז), והנה אמר שהנביאים שלהם ומנהיגיהם ופרנסיהם לא היו רואים ולא שומעים ולא מדברים ומזהירים את העם כלל כי הם עורים ולכך לא ידעו ולא יראו בין טוב לרע, גם כולם כלבים אלמים שלא יוכלו לנבוח כלומר לצעוק, והנה דמה אותם לכלבים מפני שהכלבים המיוחדים לשמור הצאן כשירגישו בחיה רעה שבאה אל הצאן ינבחו והחיה הולכת לה וכן הכלבים המונחים לשמור את הבית בבא הגנב בלילה יצעקו וינבחו באופן שהוא ילך לו ובני הבית ירגישו בדבר, אמנם נביאי השקר ופרנסי העם הזה לא היו מזהירים ומוכיחים אותו ולכן היו ככלבים אלמים שלא יוכלו לנבוח שלא יועילו לצאן ולא לבית כי תבא החיה ותטרוף ובמחתרת ימצא הגנב באין מונע, ואמר שהם הוזים שוכבים אוהבי לנום כי נביאי השקר היו עושים הזיות ובדיות מלבם ועליהם אמר הוזים והפרנסים הרעים היו מתרשלים משמירת העם ועליהם אמר שוכבים אוהבי לנום, ובילמדנו אמרו כלבים אלמים וכי יש כלב אלם והלא שנו רבותינו על הכלב שהוא פקח אלא מה הכלב הזה אדם משליך פרוסה וסוכר את פיו כך דייני ישראל ד"א יודעים היו מה עתיד להגיע באחרונה והיו מאלמים בעצמם וי"ת הוזים ניימין.
פסוק יא:וזכר הנביא מרשעתם באמרו והכלבים עזי נפש וגומר וביאר בזה ג' סבות שהיו לכלבים לנבוח ולצעוק. האחת, בהיותם בעצמם ותכונתם עזי נפש כי יש כלבים שהם בטבעם עזי נפש כאריות גברו ויש אחרים שאינם כן ככלבי העיר המורגלים אצל בני אדם. והסבה הב', היא שלא ידעו שבעה כלומר כשהם רעבים שמדרכם בהיותם רעבים שיתנו קולם ויצעקו מאד. והסבה הג', שהמה רועים רוצה לומר שהכלבים הם רועי צאן והם מלומדים שכשיראו שום חיה הבאה אל הצאן יצעקו וישחו בה, וכן היו פרנסי ישראל ונביאיהם עזי נפש רוצה לומר פקחים כמ"ש רבותינו ורעבים מתשועת השם כי רחק מהם והמה רועים את צאן ההרגה, והיה ראוי שמפני זה כולו ינבחו ויצעקו מאד להגיד לעם צרת האויב העתידה לבוא עליהם ואינו כן כי לא ידעו הבין, אבל הסבה בזה היה לפי שכלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו רוצה לומר כל אחד לחמדתו ותועלתו הפרטית המיוחדת לו וזהו מקצהו רוצה לומר בקצה הפרטי המגיע אליו כי אינו חושש אל הטוב הכולל, אבל ענינם לומר כל היו' זה לזה (יב) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר רוצה לומר שישתכרו והיה כזה יום מחר שיעשו כן יום ויום ואף של יום מחר יהיה המשתה גדול יתר מאד כי בכל יום היו מוסיפים בתענוגיהם.
