פסוק א:שמרו משפט. שמרו משפטי התורה ועשו צדקה זה עם זה:
פסוק א:כי קרובה. עי״ז תהיה תשועתי קרובה לבוא וצדקתי לכם תהיה קרובה להיות נגלה לעין כל:
פסוק ב:יעשה זאת. את האמור למטה שישמור את השבת מלחללו כי הוא יסוד מוסד על אמונת חידוש העולם וא״כ בזה בודאי ישמור ידו מעשות כל רע הואיל ומאמין שיש בורא:
פסוק ג:הנלוה. המתחבר עצמו אל ה׳ להאמין בו:
פסוק ג:הבדל יבדילני. אהיה נבדל מישראל בעת יקבלו הטובה ולא אקבל עמהם ואם כן למה אצדק:
פסוק ג:הן אני עץ יבש. כמו עץ יבש שאין מגדל פרי כן אני מבלי זרע ולא ישאר שמי לזכרון ועל מה איישר דרכי:
פסוק ד:באשר חפצתי. בהדבר אשר חפצתי אני:
פסוק ד:ומחזיקים. אוחזים בתורתי אשר כרתי עליה ברית עם ישראל:
פסוק ה:בביתי ובחומותי. בבית המקדש מבפנים לחומת הר הבית אשר שמה ישבו כסאות למשפט מושב הסנהדרין והזקנים שם אתן לו מקום וזכרון שם ר״ל שם יהיה מקומו ושם יזכר לטובה והוא דבר הטוב יותר מזכרון הבא מבנים ובנות:
פסוק ה:שם עולם אתן לו. ר״ל עד עולם יזכר לטובה אשר לא יכרת זכרון שמו:
פסוק ו:כל שומר שבת. כל מי בהם אשר ישמור את השבת מלחללו וכל האוחזים בתורתו הנתונה בברית:
פסוק ז:והביאותים. את העושים כל אלה אביא אל הר קדשי הוא בה״מ שוה בשוה עם האזרח בישראל:
פסוק ז:ושמחתים. אשמחם בבית המוכן להתפלל שם לפני:
פסוק ז:לרצון. יהיו מקובלים ברצון על מזבחי:
פסוק ז:יקרא לכל העמים. ר״ל יהיה מוכן לבית תפלה לכולם:
פסוק ח:מקבץ. המקבץ את ישראל:
פסוק ח:עוד אקבץ עליו. על ישראל אקבץ עוד להיות נוספים על הנקבצים מישראל:
פסוק ט:כל חיתו שדי. חיות השדה אין כחם רב כחיות היער ואמר האומות הנמשלות לחית השדה והם אותם שלא אמצו לבם ונתגיירו:
פסוק ט:אתיו. בואו לאכול ולרצות את האומות הנמשלות לחיות אשר ביער והם אותם שאמצו לבם ועמדו במרדם:
פסוק י:צופיו עורים. עתה חזר להוכיח את ישראל ואמר הצופים שלהם אשר הועמדו לראות אם השונא בא לעיר הנה המה עורים ואינם רואים ור״ל שרי העם המדריכים את העם אינם משגיחים לתקן דרך העם ועושים עצמם כאלו לא ידעו בקלקול הדור:
פסוק י:כולם כלבים אלמים. כל השרים מישראל אינם מזהירים את העם על התשובה ולא יועילו להם והמה ככלבים אלמים אשר לא יוכלו לנבוח להבריח החיות הטורפות מן העדר שאין בהם תועלת:
פסוק י:הוזים שוכבים. השרים המה נרדמים בשינה עמוקה או שוכבים על המטה להתענג להביאם לידי תנומה הוא שינה קלה כי יאהבו׳ את התנומה כדרך המתענגים ולא שמו לב בתקון העם:
פסוק יא:והכלבים עזי נפש. כמו שהכלבים המה בטבעם חזקי התאוה ואינם יודעים משביעה כי בכל עת יתאוו תאוה:
פסוק יא:והמה רועים. וכן השרים ההמה הרועים את עצמם להתענג בתענוגים אינם יודעים בינה להשכיל אשר מי שמשוקע בתענוגים הוא חסר מהם כי בכל עת יתאוה להוסיף וא״כ הוא מאוד מעונה:
פסוק יא:לדרכם פנו. כל אחד פונה לדרכו במקום שיוכל לענג נפשו:
פסוק יא:איש לבצעו. כל אחד פונה לבצוע בצע:
פסוק יא:מקצהו. רצה לומר כולם עושין כן מן הקצה אל הקצה והוא מקרא קצר:
פסוק יב:אתיו. כ״א יאמר לחביריו בואו עמי ואקח יין:
פסוק יב:ונסבאה שכר. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יב:והיה כזה. כמשפט היום הזה יהיה יום מחר ועוד יהיה גדול ויתר מאד מהיום ר״ל נעסוק במשתה כמו היום אבל ברוב הכמות:
