פסוק א:כה. אחר שתדעון כי השם יגאלכם [ויעשה] לכם כל אלה הטובות, שמרו משפטיו כי קרובה הישועה, והנה לעד כי העונות מעכב [צ"ל מעכבות] ביאת משיח:
פסוק ב:יעשה זאת. המצוה שאמר והיא שמור שבת מחללו, וידוע כי שבת סימן התיו לנקבה, אולי זה בא כאילו אמר יום שבת, או יהיה וי"ו מחללו חלול השמור, כי עם כל פועל שם הוא בכח הלשון ואם לא נכתב, כאשר פירש רבי משה הכהן ז"ל במלת ותצפנו (יהושע ב' ד') שהוא שב ללקח, וכמוהו וברב יועצים תקום (משלי ט"ו כ"ב), והטעם עצה ואם לא נכתב:
פסוק ג:בן הנכר. אלה הגרים גרי הצדק:
פסוק ג:הנלוה. פועל עבר והה"א תחת אשר, כה"א ההלכוא אתו (יהושע י' כ"ד):
פסוק ג:יבדילני. פתח גדול תחת קמץ קטן, וכמוהו כי עתה יאהבני אישי (בראשית כ"ט ל"ב):
פסוק ג:הן אני עץ יבש. בעבור שלא יוליד:
פסוק ד:כי כה אמר יי. הזכיר השבתו', כי אות היא בינו ובין שומרימו בעבור ששבת השם, הנה כל שומר שבת הוא לשם:
פסוק ה:ונתתי. יד. מקום, כמו יד תהיה לך (דברים כ"ג י"ג) (שם):
פסוק ו:ובני [הנכר]. (שם), הזכיר הסריסים קודם בני הנכר, בעבור שהשלים בהם, כי כן דרך המקרא ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו (יהושע כ"ד ד'):
פסוק ו:לשרתו. שרות השם לעשות חקיו:
פסוק ז:והביאותים. כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, כדרך תפלת שלמה (מלכים א' ח' מ"א):
פסוק ח:נאם. מקבץ נדחי ישראל. כי אם עלו מבבל ומעילם ואשור:
פסוק ח:וטעם לנקבציו על הגרים, והנה עוד אקבץ גרים על נקבצי ישראל, וי"ו לנקבציו שב אל ישראל:
פסוק ט:כל וגו'. הטעם שהצדיקים גם הגרים ישובו, רק המקטרים לע"ז לא ישובו, והנה אתיו לשון ציווי, כמו אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיהו כ"א י"ב) כמו בואו, מגזרת אתא מרבבות קודש (דברים ל"ג ב'), והטעם, כי השם צוה לאומות העולם הרשעים, להרוג רשעי ישראל, כמו החיות שתהרוגנ' אלה את אלה:
פסוק י:צופיו. יאמר אל נביאי השקר שהיו בישראל, והיו כצופים עורים, והנה דרך משל, על היום או על כלבים אלמים בלילה כי לא ישמרו הבית ותועלת אין בהם:
פסוק י:לנבוח. זעקת הכלב, וכן בלשון קדר:
פסוק י:הזים. כמו כלבים, ואין ריע לו, כי הה"א עיקר כה"א הורים והוגים (ישעיהו נ"ט י"ג), כי לא יבא הפועל מבנין הפעיל כי אם במ"ם, פירש רבי יונה אמר המתרגם ניימין שכבין, לפי שהכלבים הם אדוקים בתנומה יותר משאר כל בעלי חיים, והנה הטעם כפול:
פסוק יא:והכלבים עזי נפש. רוב הנפש הנמצא במקרא על הכח המתאוה לאכל, כמו ונפשו מאכל תאוה (איוב ל"ג כ'), והטעם, כי על [צ"ל כל] אלה הכלבים אין בהם תועלת רק יזיקו, כי הם חזקי התאוה, וזאת היא עזות נפש, ולא ישבעו לעולם, והנה הנמשל:
פסוק יא:והמה. הטעם הכלבים הנזכרים, הם רועי ישראל שלא ידעו הבין, שם הפועל:
פסוק יא:איש לבצעו. מה יועיל לו מאומה כמו מה בצע בדמי (תהלים ל' י'):
פסוק יא:[מקצהו]. כל אחד מקצהו:
פסוק יב:אתיו וגו'. ובממון שיקחו חמס יתענגו בו לשתות, ואומר הרועה לחבירו בא ונקחה יין:
פסוק יב:ונסבאה שכר. משכר, כמו אל תהי בסובאי יין (משלי כ"ג כ'), ולא יעשו יום אחד לבדו, רק יום אחר יום:
פסוק יב:יתר מאד. תאר השם, שיהיה ליום מחר יתרון על היום בעונג ובמשתה: