פסוק א:הוֹי, כָּל צָמֵא, לְכוּ לַמַּיִם, אל ה', שהוא מקור חייכם, כמים. וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף, לְכוּ שִׁבְרוּ, קנו מזון וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב, החכמה. לא רק המים החיוניים ניתנים לכם חינם, אף במותרות – יין וחלב – תזכו ללא תשלום.
פסוק ב:לָמָּה תִשְׁקְלוּ, תשלמו כֶסֶף בעד דברים חסרי ערך, שאינם מזינים – בְּלוֹא לקבל לֶחֶם?! ולשם מה תשקיעו את יגִיעֲכֶם מה שאתם מתייגעים בו, בְּלוֹא לְשָׂבְעָה בדבר שאינו משביע?! במקום להשקיע עמל וטרחה במה שאינו מועיל או מספק, שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי, וְאִכְלוּ טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. בואו אל ה', שהוא מקור הטוב, השפע והעונג.
פסוק ג:הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, כמו חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים כברית שכרתי עם דוד, שאינה פגה לעולם.
פסוק ד:הֵן עֵד לְאוּמִּים, עמים נְתַתִּיו – את דוד ואת ביתו אחריו. דוד אינו מופיע כאן רק כאדם פרטי; דוד מלך ישראל ואבי שושלת המלוכה מייצג את עם ישראל כולו. על העם מוטל להעיד באוזני אומות העולם על מציאות ה' ועל קדושתו, והוא גם נָגִיד, מושל וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים.
פסוק ה:הֵן לעתיד לבוא גּוֹי לֹא תֵדַע, עם זר, תִּקְרָא. הם יסורו למשמעתך ולהוראותיך, וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ, העמים הזרים אֵלֶיךָ יָרוּצוּ, ייאספו אליך לקבל ממך תורה וחכמה. כל זאת לְמַעַן ה' אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ, נתן לך פאר.
פסוק ו:שוב נקרא העם לפנות אל ה', מקור החיים והכוח: דִּרְשׁוּ את ה' בְּהִמָּצְאוֹ, כאשר הוא נמצא לכם, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. לקראת הגאולה ה' נוכח יותר. על כן ראוי שלא תסתפקו בקבלה סבילה של המצב, אלא תנצלו את זמינותו, תחפשוהו ותפעלו להתקרב אליו. בנסיבות אלה הנביא מבקש לעורר את שומעיו, אפילו את החוטאים שבהם:
פסוק ז:יַעֲזֹב רָשָׁע את דַּרְכּוֹ המעשית, את חטאיו שבפועל, וְאִישׁ אָוֶן, נבל יעזוב את מַחְשְׁבֹתָיו הרעות, וְיָשֹׁב אֶל ה', וה' ירַחֲמֵהוּ, וְהוא ישוב אֶל אֱלֹהֵינוּ, כִּי אלוקים יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ.
פסוק ח:בבוא הגאולה יחשבו אנשים שאין בינם ובין הגאולה כל קשר, משום שכל חייהם לא נהגו באופן הראוי לברכת ה'. הנביא שולל מחשבה כזו. אלוקים מרחם ומאפשר לכול לשוב אליו: כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, שיש בהן שמירת טינה על מעשיו הרעים של הזולת, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, אני אינני חושב כמותכם ואינני נוהג כך, נְאֻם ה'.
פסוק ט:כִּי, כמו שגָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. אינכם יכולים להשוות את דרכי ומחשבותי לאלה שלכם. ומעבר לתהום הפעורה בין מחשבותי למחשבות האנושיות, גם דיבורי איננו דיבור סתם; הוא הוויה נוכחת ופעילה בעולם.
פסוק י:כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, אלא מגיע אל הארץ וממלא בה את תפקידו – כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ, הפרה אותה וְהִצְמִיחָהּ. מי הגשמים והשלגים מרווים את הארץ וגורמים לה להצמיח ולהחיות נפש – וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל –
פסוק יא:כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי, דיבורי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו. דבר ה' פועל את פעולתו ולבטח יטביע את חותמו על המציאות, כפעולתו המפרה של הגשם.
פסוק יב:כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ מכל גלות, מצוקה ובעיה, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן, תזכו בהובלה – בסיוע ובליווי. הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, ישירו לפניכם, וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה המתנועעים יִמְחֲאוּ כָף. העולם כולו יהיה מקום טוב יותר:
פסוק יג:תַּחַת, במקום הַנַּעֲצוּץ, סוג קוץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, המביא תועלת בעשיית צל או בהיותו חומר בניין ובעירה. וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס. וְהָיָה לַה' לְשֵׁם, לתפארת, או: לזיכרון, לא תהיה זו רווחה רגעית בלבד – לְאוֹת עוֹלָם, לֹא יִכָּרֵת.
