א ה֤וֹי כָּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם וַאֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ כָּ֑סֶף לְכ֤וּ שִׁבְרוּ֙ וֶֽאֱכֹ֔לוּ וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ בְּלוֹא־כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מְחִ֖יר יַ֥יִן וְחָלָֽב׃ ב לָ֤מָּה תִשְׁקְלוּ־כֶ֙סֶף֙ בְּֽלוֹא־לֶ֔חֶם וִיגִיעֲכֶ֖ם בְּל֣וֹא לְשָׂבְעָ֑ה שִׁמְע֨וּ שָׁמ֤וֹעַ אֵלַי֙ וְאִכְלוּ־ט֔וֹב וְתִתְעַנַּ֥ג בַּדֶּ֖שֶׁן נַפְשְׁכֶֽם׃ ג הַטּ֤וּ אָזְנְכֶם֙ וּלְכ֣וּ אֵלַ֔י שִׁמְע֖וּ וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם וְאֶכְרְתָ֤ה לָכֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם חַֽסְדֵ֥י דָוִ֖ד הַנֶּאֱמָנִֽים׃ ד הֵ֛ן עֵ֥ד לְאוּמִּ֖ים נְתַתִּ֑יו נָגִ֥יד וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים׃ ה הֵ֣ן גּ֤וֹי לֹֽא־תֵדַע֙ תִּקְרָ֔א וְג֥וֹי לֹֽא־יְדָע֖וּךָ אֵלֶ֣יךָ יָר֑וּצוּ לְמַ֙עַן֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ׃ ו דִּרְשׁ֥וּ יְהוָ֖ה בְּהִמָּצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ ז יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃ ח כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ ט כִּֽי־גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּבְה֤וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶֽם׃ י כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃ יא כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹֽא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו׃ יב כִּֽי־בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּֽוּבָל֑וּן הֶהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֤וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכָל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ־כָֽף׃ יג תַּ֤חַת הַֽנַּעֲצוּץ֙ יַעֲלֶ֣ה בְר֔וֹשׁ תחת (וְתַ֥חַת) הַסִּרְפַּ֖ד יַעֲלֶ֣ה הֲדַ֑ס וְהָיָ֤ה לַֽיהוָה֙ לְשֵׁ֔ם לְא֥וֹת עוֹלָ֖ם לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הוי כל צמא לכו למים עד סוף הנבואה אמיתת הענין בכתובים האלה הוא שהנביא עשה בישראל מדרגות כי מהם יהיו צמאים גם רעבים לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' וכמאמר המשורר (תהלים מה, ג) צמאה נפשי לאלקים לאל חי, ואליהם היתה הקריאה ראשונה הוי כל צמא לכו למים שהיא התורה והשפע אשר יבא בזמן ההוא בירושלם כמו שאמר הנביא זכריה (זכריה יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה שהוא גם כן רמז אל השפע התורני שיצא השם לכל הארץ כמו שאמר כי מציון תצא תורה (ישעיה ב, ג) וע"ז אמר לכו למים, עוד שער מדרגה אחרת מהאנשים שאין להם צמא ותאווה ותשוקה רבה והם עמי הארץ שאין בהם עיון, וכבר ידעת שמלת כסף הנחתה הראשונה היא הכוסף והתאוה ומפני שמתכת הכסף יכספוהו הכל לכן מפני הכוסף נקרא כסף, והנה העיון המחקרי יתואר בכסף לפי שבני אדם כוספים אותו עד שמפני זה קראו לחכמה העיונית פילוסופיא והמעיין פילוסוף שפירושו חשק חכמה או חושק החכמה, ולכן אמר הנביא כאן כנגד האנשים שאין בהם ידיעה ולא חכמה ולא כוסף אליה ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכולו רוצה לומר אע"פ שאתם חסרים מכל ידיעה ולא כוספים אליה לכו ללמוד ולהטריח עצמיכם בלמוד התורה ואז תאכלו ותהנו ממנה וכמו שאמרו יגעת ולא מצאת אל תאמן (מגילה ו, ב), ומלת שברו היא כפשוטה מלשון שבירת הגוף ויגיעתו וכמו שדרשו חכמי' ז"ל (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל (שבת פג, ב) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שהוא רמז שיטריח גופו וישברהו ולכן נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם, האמנם חזר לומר ולכו שברו להגיד שהיגע בתורה לא לבד יזכה לדעת פירוש המצות המעשיות שתאר בשם אכיל' כמו שאמר לכו שברו ואכולו אבל גם יזכה לדעות האמתיות והאמונות העליונות ואותם תאר ביין וחלב באומרו שנית ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב כי המצות המעשיות כינה בשם אכילה והאמונות בשם משתה היותר שלם שאפשר.
פסוק א:
ואמנם למה נמשלה התורה למים ולשאר הדברים שזכר הנביא הנה במסכת תעניות (תענית ז, א) אמרו, ר' חנינא בר אידי אמר למה נמשלו דברי תורה למים לומר לך מה המים מניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך אף דברי תורה מניחים מי שדעתו גסה עליו והולכים אצל מי שדעתו שפלה, אמר רבי אושעיה למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו מים ויין וחלב לומר לך מה שלשה משקין הללו נפסלין בהיסח הדעת אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת, דבר אחר מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין במי שדעתו שפלה עליו. עד כאן. ובספרי דרשו באופן אחר אמרו שם נמשלו דברי תורה למים שנאמר שתה מים מבורך מה מים חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, מה מים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף דברי תורה כן אמרות ה' אמרות טהורות, מה מים משיבין את נפשו של אדם אף דברי תורה תורת ה' תמימה משיבת נפש, מה מים חנם לעולם אף דברי תורה הוי כל צמא לכו למים, כי טובים דודיך מיין מה יין משמח את הלב אף דברי תורה משמחים את הלב שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, ומה יין אי אתה טועם טעם בתחילתו וכל זמן שהוא מתיישן בקנקן הוא משתבח כך דברי תורה כל זמן שמתישנין בגוף משתבחין שנאמר בישישים חכמה, מה מים אי אפשר להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בכלי חרס כך תלמיד חכם כן. ע"כ. ובפסיקתא רבתי אמרו בענין המים מה המים נתנין מלמעלה אף דברי תורה נתנין מלמעלה שנאמר מן השמים דברתי עמכם, מה מים מכסין ערותו של ים כמים לים מכסים כן דברי תורה על כל פשעים תכסה אהבה. עד כאן. ובשוחר טוב אמרו מה המים יורדין טיפין טיפין ונעשין נחלים כן דברי תורה שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שנעשה כמעין נובע, מה מים מגדלים את הצמחים כך דברי תורה מגדלין כל מי שעמל בהם שנאמר בי מלכים ימלוכו, מה מים אין הגדול מתבייש לומר לקטן השקני מים אף דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד או הלכה אחת. ע"כ. ואתה רואה כמה מהחכמה ויופי המליצה יש בדברי החכמים האלה ז"ל, אבל משום ישמע אדם ויוסף לקח אענה אף אני חלקי עוד, הנה שתיית המים לאדם יש בה שתי תועלות הכרחיות האחת לכבות התלהבות החום שבגוף עד שפעמים רבות שתיית המים הקרים תרפא הקדחת האדומית, והתועלת השני שהמזון לאצטומכא כשיעשה ממנו הבימוס הוא עב בעבות וגסות המזונות עד שמפני זה היה בלתי אפשר שיעבור בשיריינים מפני עוביו אם לא ידקדקוהו המים כי בהתערבם עמו יעשה המזון דק ורקיק ויעבירוהו השיריינים, ודמיון שתי התועלות האלה תמצא בענין תורתינו האלקית כי בהתלהב עיון המחשבות והחקירות השכליות והספיקות המתחייבות מהם תשקיטהו התורה האלקית באמונותיה ולמוד דעותיה על צד הקבלה וכמו שאמר אדון הנביאים וידעת היום והשבות אל לבבך (דברים ד, מ) כי בידיעת התורה יתישב הלב ויתבטלו ספיקותיו, גם הדעות האלקיות שהם כפי אמיתתם קשים לצייר ולהשיג ענינם כפי העיון הנה התורה האלקית תעביר אותם במעברים הצרים רוצה לומר שתלמד אותנו הדעות האמתיות באופן מקובל שנוכל לדעתם ולציירם דומה למה שיעבירו המים את המזון בשיריינים והמעברים הצרים, ואלו הן שתי תועלות הכרחיות דומות לענין המים בטבעם, ואמנם היין ימצאו ג"כ בו דמויים לדעות האלקיות, ראשונה. בשהוא מזון מיוחד אל הלב עד שצוו חכמי הרפואה לתתו למתעלפים לפי שיעבור אל הלב מבלי עמל כן הדעות האלקיות הם מזון לביי מיוחד ללב האדם ונפשו ומי שתקצר נפשו ויתעלף לקוצר השגתו הנה החכמים והידיעה שילמדוהו תחלימהו ותחייהו כמו שאמר והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב). ודמוי שני, שהיין הוא בטבעו משמח את האדם וכמאמר המשורר (תהלים קד, טז) ויין ישמח לבב אנוש, כן הדעות הנפשיות משמחים לב האדם וכמו שאמר הפלוסוף שהעדון והערבות משיג ממשיגי ההשגה ולכן היו פקודי השם ישרים משמחי לב. ודמוי שלישי, לפי שהיין כאשר יעבור אדם גבולו ישתכר וכמו שאמר וכגבר עברו יין (ירמיה כג, ט) ולכן ראוי לשתותו באופן ממוצע וממוזג במים כן בדעות אומר במופלא ממך אל תדרוש כי יש לשכל האנושי גבול לא יעבור ממנו ומזיגת הדעות היא במים שהיא התורה האלקית, ואמנם החלב יש לו דמוי גדול עם האמונות אם מפני שהוא יוצא משדי המינקת כמו שהאמונות האמתיות יצאו מהקדוש ברוך הוא שהוא המניק המגדל והשומר את עמו, ואם מפאת לובן החלב שהוא מורה על הפשיטות והנקיות כי כאשר הדבר הפך לבן טהור הוא כן האמונות האמתיות הם כמו החלב הטהור הנקי שלא יתערב בו שום טומאה ודבר נמאס וכוזב, ואם מפני שכמו שמהחלב תעשה הגבינה ואיננה כי אם חלב נקפה ככה המצות המעשיות הן תולדות מהאמוניות אם לא שהאמוניות הן רוחניות והמעשיות הן מוגשמות.
פסוק ב:
ואמר למה תשקלו כסף בלא לחם והמשיל במאמר הזה התורה ללחם מפאת דמויים אחרים. ראשון, שהלחם הסבה הפועלת בו היא מאת ה' מן השמים והסבה המקבלת היא הארץ וכמו שאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה (ישעיה נה, י) וגומר, וכן התורה סבתה הפועלת הוא השם יתברך והמקבלת היא בני אדם עם היותם חמריים בהיותם מוכנים אליו. ושני, שהלחם מבין שאר המאכלים הוא סועד לבו של אדם והוא יסוד מזונותיו וחייו וכמו שאמר ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד, טז) כן התורה היא מעמדת האדם ומקיימת ומסעדת אותו וכמו שאמר אדון הנביאים שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגומר כי לא דבר רק הוא מכם כי היא חייכם (דברים לב, מז) וגומר. ושלישי, שהלחם הוא מזון משותף לשאר המזונות כמו הבשר והדגים והפירות שרוב אכילתם הוא בהתחברות הלחם כן שאר החכמות מבלתי התורה לא יאכלו כראוי ובהתחברם עמה והיה מאכלם משובח, וכמה תמצא מדמויים אחרים בענין הזה כשתפליג בו העיון, ומפאת הבחינות והדמויים האלה המשיל התורה למים וללחם והדעות ליין והאמונות התוריות לחלב כמו שזכרתי, ולכן באומרו למה תשקלו כסף בלא לחם דיבר כנגד כת שלישית מהאנשים שהם עיוניים והוגיעו עצמם בחכמות נכריות וכנגדם אמר למה תשקלו כסף והיא חקירה פלוסופית שהיא כולה בשקול הדעת למה תתיגעו בשקול ההוא כיון שאין בו הזנה אמתית לנפש כמו התורה שהיא לחם מן השמים ומזון אלקי, ועוד שהעמל והיגיעה שאתם עמלים ויגעים בעיון ובחקירה ההיא אינה לשבעה כי הנפש לא תמלא ולא תסתפק בה אבל תמיד ישארו ממנה ספיקות, ולכן הפלוסופים האחרונים סתרו דברי הראשונים ובטלו דעותיהם לפי שאין בעיון המחקרי שבעה כמו שיש בדברי הנבואה שלא ישאר מהם לנביא ולא לבאים אחריו פקפוק ולא ספק ולכן אמר ויגיעכם בלא לשבעה, וכיון שהדבר כן שמעו שמוע אלי ואכלו טוב רוצה לומר המאכל הטוב שהוא מעשה המצות ותתענג בדשן נפשכם במשקה הדעות והאמונות, ומה טוב אומרו ותתענג כי כמו שזכרתי העדון והערבות משיג ממשיגי ההשגה, ואמר הנביא זה העונג כנגד היין והחלב שזכר, וביאר עוד שמלבד כל השלמות ההוא שיזכו אליו בעולם הזה עוד יזכו לאחר המות לחיים נצחיים בעולם הנשמות ועל זה אמר עוד הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם שהוא חיי הנפש, ולפי שאמר זה על האמונות לכן המשיך אליו ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים ואמר ברית עולם על החיים הנפשיים אשר זכר שהוא ברית עולמים בל תמוט ועל האמונות האלהיות אמר חסדי דוד הנאמנים כי כן אמר המשורר חסדי ה' עולם אשירה לדוד ודוד אודיע אמונתך בפי (תהלים פט, ב), (ד) ונתן טעם למה ייחס אותם לדוד באומרו הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים ועד הוא מלשון עדי שהיה דוד עדי לכל הגוים נגיד ומצוה אותם בדבריו ותהלותיו לשיתנהגו בדרך ה' (ה) וחתם הדברים באומרו כנגד האומה הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו רוצה לומר שהגוים אשר לא ידעום מעולם יבואו אל ישראל ללמוד תורה כאלו הוא קורא אותם, וזהו למען ה' אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך. הנה התבארה הנבואה הזאת והותרה בפירוש הפ' הזאת חמשת השאלות האחרונות.
פסוק ו:
הנבואה שלשים ושנים תחלתה דרשו ה' בהמצאו וכו' עד קומי אורי ויש בה שמנה פרשיות: האחד, דרשו ה' בהמצאו: השנית, כי כה אמר ה' לסריסים: השלישי', ובני הנכר הנלוים על ה': הרביעית, צופיו עורים: החמישי', ואת' קרבו הנה: השישי', כי כה אמר רם ונשא: השביעית, קרא בגרון: השמינית, הן לא קצרה: וראיתי לשאול בה ששת השאלות.
פסוק ו:
השאלה הראשונה היא הקושיא שהקשה מנשה הרשע על ישעיהו זקנו אבי אמו כמו שזכרו חכמים במסכת יבמות סוף פרק החולץ (יבמות מט, ב) שאמר לו משה רבך אמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד, ז) ואתה אמרת קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה, ו), ועם היות שחכמים ז"ל התירו הספק הזה כפי דרכיהם בפרשם בכתוב תנאי שלא נזכר בו כמו שאבאר ראוי שנאמר בהיתרו על דרך הפשט.
פסוק ו:
השאלה השנית באומרו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגומר, כי מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ מורה שאחרי שירוה את הארץ ישוב הגשם והשלג אל השמים ואינו כן.
פסוק ו:
השאלה השלישית באומרו אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו, וזה כי אם היתה גאולה תלויה בתשובה ובמעשים טובים הנה הם יכללו המצות כולם ולמה אם כן תלה ענינה בשמירת השבת שהיא מצוה מיוחדת עד שאמר אחר זה בענין הסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובבן הנכר אמר כל שומר שבת מחללו ואמר אחר כך אם תשיב משבת רגלך, וראוי שנדע למה זכר הנביא מצות השבת בייחוד משאר המצוות.
פסוק ו:
השאלה הרביעית במה שזכר הנביא ואל יאמר בן הנכר ואל יאמר הסריס, וזה כי ראוי שנדע למה חשש לדברי הסריס ובן הנכר מבין שאר מדרגות העם ולמה יאמר בן הנכר הבדל יבדילני השם ולמה יאמר הסריס הן אני עץ יבש ולא יאמר גם כן הבדל יבדילני אחרי שאין לו זרע של קיימא ומה הבדל גדול מזה.
פסוק ו:
השאלה החמישית באומרו בשכר הסריסים ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, ומהו היד והשם שיהיה לסריסים בבית המקדש ובחומות ירושלם אשר לא יכרת כי השם המתמיד והנצחי בבית ה' לא יפול כי אם במלך ירא את ה' ומצליח במלכותו או בנביא מפני נפלאותיו אשר יעשה או בכהן הגדול כשיהיה קדוש ה', אבל לשאר בני העם הסריסים מהו השם שיהיה להם בבית ה' שיהיה טוב להם טוב מבנים ומבנות ושלא יכרת, וגם יקשה בשכר שזכר לבן הנכר למה לא אמר שיהיה לו חלק ונחלה בארץ כבני ישראל כמו שפירשו יחזקאל כי הגוים תהיה להם נחלה בארץ ישראל לימות המשיח והם על זה באמת יראה שהיו מתרעמים באמרם הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואיך לא ישיבם על זה.
פסוק ו:
השאלה הששית באומרו כל חיתו שדי אתיו לאכול כל חית ביער, ובא הכתוב הזה אחרי יעוד בני הנכר ופירושו בעצמו זר מאד וגם הוא בזולת מקומו לפי שאמרו כל חיתו השדה אתיו לאכול כל חיתו ביער הרי הוא כאילו אמר שהחיה תבא לאכול עצמה כי מה הבדל יש בין חית השדה לחית היער, ואם היה פירושו כדברי המפרשים שכל חית הארץ יבאו לאכול כל הפגרים אשר במחנה גוג ומגוג כמ"ש בנבואת יחזקאל (יחזקאל לט, יח) אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם הנה יהיה הכתוב הזה בזולת מקומו כי לא נזכר בפרשה הזאת דבר ממלחמת גוג ומגוג, אם לא שיפרשו עוד אקבץ עליו לנקבציו שיקבץ עליהם גוג ומגוג כמו שפירש הרי"ק והוא פירוש זר לא יסבלהו הכתוב, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם.
פסוק ו:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לבאר שגאולת ישראל ותשועת השם תתקרב לבא אם יעשו ישראל תשובה וייטיבו דרכיהם לפי שהיא תהיה על כל פנים ויש לה עת קצוב ומוגבל האמנם מתוך התשובה ימהר ויחיש אותה הקב"ה, ושלכן ראוי לכל בני ישראל שישמרו משפט ויעשו צדקה וישמרו את השבת כדי שימהרו את הגאולה ושלא ימנע מתשוקת ביאת הגאולה לא בן הנכר ולא הסריס כי בכולם יהיה בה שכר עליון, והתרעם הנביא שעם היות הדבר כן שהתשובה והמעשים טובים ממהרים את הגאולה העתידה לבא הנה ישראל יהיו רעים וחטאים להשם ולא יחפצו בה לא גדוליהם ופרנסיהם ונביאי השקר הצופים להם כזבים שהם אלמים ושותקים מלהוכיחם ובעבורם היו נאספים ומתים הצדיקים שבהם היו מגינים עליהם ולא שאר העם שהיו עובדי עבודה זרה בכל מקום, ולא כן היה נביא השם וכל איש חוסה בו שהיה מוכיח את העם ואומר סולו סולו ומבאר שכר הצדיקים ועונש הרשעים, ומפני שהיו בישראל אנשים מזוייפים שהיו מראים עצמם צדיקים ובתוכם ישימו ארבם לכן צוה השם לנביא שיוכיחם על זה ויודיעם שאין הדבר תלוי בצום כי אם בשלמות המעשים ובצדקה ושאם יעשו אותה כראוי יתענגו על ה' ויקבלו ממנו שכר נמרץ, כי הנה לא קצרה ידו מהושיע ואינו מבלתי משגיח בעינינם אבל עונותיהם היו מבדילים ביניהם ובין אלקיהם ולא רחקה מהם ישועה, והודיע עם זה שלא יהיה גלותם עם היותם ברשעתם מתמיד ונצחי כי הנה יגיע הדבר לזמן ידוע ומוגבל הלא הוא כמוס עמו יתברך שתהיה האמת נעדרת בעולם וישתלל, ויעדם מי שהוא סר מרע וירא השם וירע בעיניו ובראותו כי אין איש מפגיע ומתפלל אליו ולא שב בתשובה תושיע לו זרועו וצדקתו תסמכהו וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם לצריו ולאויביו ואז ובא לציון גואל, וכמו שיתבאר כל זה באר היטב בפירוש הכתובים.
פסוק ו:
דרשו ה' בהמצאו וכו' עד אשרי אנוש יעשה זאת. כבר ביארו בפרק החולץ כמו שנזכר בשאלות שמנשה הרשע הקשה לישעיהו ממה שאמר דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב לפי שהוא היה סותר למאמר אדון הנביאים ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהשם אלקינו בכל קראנו אליו, ואין ספק שהביאו אל זה לפי שמצא שהבי"ת בלשוננו הקדוש תורה על הזמן כמו בהכרת רשעים תראה (תהלים לז, לד), בהנחל עליון גוים (דברים לב, ח), במוצאכם אותו (בראשית לב, כא), וכאלה רבים, ולכן הבין מדברי ישעיהו שאמר בהמצאו ובהיותו קרוב בזמן שיהיה הוא יתברך נמצא וקרוב אליכם ולכן נתחייבה לו הסתירה מדברי אדוננו משה שאמר בכל קראנו אליו שמורה מבכל זמן שנקראהו יהיה קרוב, וגם חכמים ז"ל קבלו גם כן שתהיה שמוש הבי"ת הזאת מהזמן ואמרו כאן ביחיד כאן בצבור, ובספרי אמרו כתוב אחד אומר (ישעיה נה, ו) דרשו השם בהמצאו וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ, ג) חי אני אם אדרש לכם כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. אמנם בפסיקתא הרכיבו שתי הדרשות ואמרו דרשו ה' בהמצאו אמר רב שמואל בר איניא משמיא דרב מנין לגזר דין של צבור שאף על פי שנחתם שמתקרע שנאמר כה' אלקינו בכל קראינו אליו והא כתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד, ופירשו שם ויחיד אימתי אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. הנה השלמים האלה כולם קבלו שיהיה שמוש בי"ת בהמצאו ובי"ת בהיותו קרוב בי"ת הזמן, אבל בירושלמי בפרק אין עומדין (ברכות פ"ה ה"א) אמרו ר' ירמיה בשם ר' אבהו אמר דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, קראוהו בהיותו קרוב היכן הוא קרוב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ויראה מזה שעשו שמוש הבי"ת שיהיה בי"ת המקום כמו ותשם בסוף (שמות ב, ג), כי היום יקדש בכלי בפאת מטה ובדמשק ערש (עמוס ג, יב), ועם היות דבריהם ז"ל טובים ונכוחים הנה עוד נוכל לפרש הכתוב כפי פשוטו בדרכים ובשמושים אחרים, כי אף שתהיה בי"ת בהמצאו ובהיותו קרוב בי"ת הזמן היתה כוונת הנביא שידרשו את ה' ויקראוהו בהיות שכינתו בבית המקדש נמצאת וקרובה אליהם עד שלא יסתיר פניו מהם ויסתלק שכינתו מביניהם כמו שאמר משה רבינו עליו השלום והסתרתי פני מהם (דברים לא, יז), ובדרך הזה לא נשאר מקום סתירה מדברי ישעיהו לדברי משה, ועוד אומר כי כבר זכרו המקדקדים שהבי"ת תשמש גם כן מקום בעבור כמו ויעבוד ישראל באשה, (הושע יב, יג), התשחית בחמשה (בראשית יח, כח), נחש ינחש בו (בראשית מד, ה), בלחץ אויב (תהלים מב, יב), שמחתי באומרים לי (תהלים קכב, א), נושע ברב חיל (תהלים לג, טז), בצדקתו אשר עשה יחיה (יחזקאל יח, כב), ויהיה פירוש הכתוב אם כן כי לפי שזכר למעלה ייעוד הגאולה העתידה כמו שאמר הן גוי לא תדע תקרא וגומר רוצה לומר דרשו השם בעבור שיהיה נמצא אליכם קראוהו בעבור שיהיה קרוב אליכם כמו שאמר משה אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ודוד אמר קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת, אבל יונתן תרגם תבעו דחלתא דה' עד דאתון חיין בעון מן קדמוהי עד דאתון קיימין רוצה לומר שיעשו תשובה קודם למיתה כי אז התשובה מועלת ולא אחרי המיתה כמו שאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה (קהלת ט, י), ולפי דרכו יפרש כנוי בהמצאו בהיותו קרוב על ענין הדרישה והקריאה שהוא הדבר הנמצא והקרוב לאדם לא על השם יתברך, ואחר שהדבר כן אצל יונתן יש לי לפרש הכתוב באופן אחר יותר מתישב והוא שמפני שזכר למעלה ענין הגאולה העתידה כמו שאמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגומר הן גוי לא תדע תקרא וגומר, אמר הנביא שהגאולה יש לה שני זמנים. הראשונה, הוא זמן האפשרות שתהיה מתך התשובה והמעשים טובים. והשנייה, זמן החיוב שיהיה בבוא עתה הגזור לפניו יתברך אף על פי שלא יעשו תשובה ושראוי אליהם שידרשו את השם בעבור שיהיה נמצא אותו הענין אשר זכר מהגאולה ושיקראוהו בעבור שיהיה קרוב אליהם אותו הזמן המיועד וימהר הקדוש ברוך הוא בואו ולא יהיה רחוק מהם עד אחרית הזעם וזהו בהמצאו בהיותו קרוב שחוזר אל הענין המיועד אשר זכר לא אל השם יתברך, וביאר איך יהיה ענין הדרישה אל השם באומרו (ז) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ואמר דרכו על המעשים הרעים ומחשבותיו על האמונו' הכוזבות אבל שישוב אל השם באמונתו ומעשהו ואף על פי שחטא נגדו ירחמהו כי הוא מרבה לסלוח אף לפושעים, וכיוון גם כן באומרו ואיש און מחשבותיו שלא יחשבו שלהיותם חוטאים נכתם עונם לפני השם וימנע מהם דרך התשובה לכן אמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו שחושב שלא תועילהו התשובה אלא ישוב אל השם כי הוא ירחמהו וירבה לסלוח, (ח) ולזה אמר מיד כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכ' דרכי נאם ה' רוצה לומר איני נוקם ונוטר כבן אדם לחוטא נגדי שאפילו שיבקש ממנו מחילה בקרבו ישים אורבו אין כן מחשבותי כי אני מוחל וסולח לשב בתשובה ולא ישאר לי עליו איבה ולא שנאה.
פסוק ו:
ועל חלוף דרכי ה' בזה מדרכי בני אדם אמר (ט) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וכן דרשו בויקרא רבה מלך בשר ודם כשהוא יושב ודן אומר לו אמור הרגת או לא הרגת, אם אומר הרגתי הדיין הורגו ואם אינו מודה אינו הורגו אבל הקב"ה אינו כן מי שמודה חטאו מרחם עליו שנאמר (משלי כח, יג) ומודה ועוזב ירוחם, ר' שמעון בן חלפתא אומר אמר הקב"ה לירושלים על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו אלא בשביל שאמרת לא חטאתי. אמנם הרב המורה בח"ג פרק כ' מספרו פירש הכתובים האלה על ענין הידיעה האלהית כי אחרי שזכר הרב הספיקות שיתחייבו בדרך המחקר השכלי על פנת ידיעתו יתברך בפרטים, אמר הרב בהיתרו שסבת מה שנכשלו הפלוסופים בפנה הזאת היא שומם בין ידיעתו יתברך לידיעתנו יחס, ולכן הדברים שהם נמנעים בידיעתנו יחשבום נמנעים בידיעתו, והוא סכלות גמורה כי ידיעתו היא עצמותו וכמו שלא ישתתף מהותנו למהותו בדבר מה כן לא תשתתף ידיעתנו לידיעתו בדבר מהדברים, וכתב הרב שעל זה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה', וכפי דרך הרב ראוי לפרש הכתובים אם כן כי בעבור שאמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב והיו ישראל מספקים בפנת הידיעה האלהית וקבלת התשובה ואומרים שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתנו ואיך תתבטל הגזרה האלהית מפני התשובה כי הנה יתחייב בו יתברך שנוי רצון ושנוי ידיעה, לכן אמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו אשר חשב על הידיעה האלהית לאבדה כי לא מחשבותי וידיעתי אינה כענין מחשבותיכם, ולא דרכיכם בענין ההשגה דרכי אבל כמו שגבהו שמים מארץ שהתבאר החכמה ששם הגשמות לא יאמר על הגרם השמימיי ועל השפל החמרי כי אם בשתוף השם הגמור כן גבהו דרכי בענין ההשגה מדרכיכם ומחשבותי וידיעותי בכללים ובפרטים ממחשבותיכם וידיעותיכם והוא גם כן פירוש מתישב ונאה. ויש מפרשים כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם שהיחס אינו כי אם בדברים שיתחלפו בפחות ויותר כאלו תאמר שהאש גבוה מן האויר ואין כן השמים והארץ כי השמים הם הגבוהים והארץ היא השפלה והמטה בהחלט ואין לה גובה כלל וכמ"ש שמים לרום וארץ לעומק (משלי כה, ג), ולכן אמר כי כמו שמאמר כי גבהו שמים מארץ הוא נאמר ע"צ ההעברה הלשונית כי אין יחס בענין הגובה לארץ עם השמים ואינם תחת סוג אחד כן גובה הידיעה האלהית מהאנושית והתחלפותם שלא יכנסו תחת סוג אחד לשיהיה ביניהם דמיון כלל. וכפי כל אחד מהפירושים האלה הותרה השאלה הראשונה שבי"ת בהמצאו ובי"ת בהיותו קרוב אינה זמנית כמו שחשב מנשה אבל תשמש במקום בעבור.
פסוק י:
ואמנם אמרו אחר זה כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגומר כפי מה שפירשתי שיחזור אמרו בהמצאו ובהיותו קרוב אל ענין הגאולה, יהיה ענין הכתוב ושיעורו כן הנה אמרתי אליכם דרשו את ה' וקראוהו כדי שתמצאו ויהיה קרוב אליכם יום תשועתו ועת גאולתו לפי שהזמן ההוא על כל פנים יבא ותתקיים נבואת הנביאים שנבאו על הגאולה כי ה' בעתה יחישנה, ולכן היתה עצתי שתדרשו ותקראו אל השם כדי שאותה הגאולה העתידה לבוא תהיה ביאתה מהרה ולא תתאחר עד קצה וזהו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים שהוא מתן אלהי שנותן אותו והארץ תעשה פעולתה בהכרח כי שמה לא ישוב אל השמים אבל בהפך שהרוה את הארץ והולידה והצמיחה עד שמאותה תבואה יהיה זרע לזורע ולחם לאוכל, (יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם ואמר זה על ייעוד הגאולה שזכר שיתקיים על כל פנים והוא אמרו כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, (יב) וביאר הנמשל הזה באמרו כי בשמחה תצאו מהגלות ובשלום תובלון לארצכם, ולרבוי השמחה אמר בדרך משל ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף. ואם תאמרו שיש בישראל רשעים ואיך תבוא אם כן עליהם הגאולה דעו שהש"י ימול לבבם הערל באופן שאנשי הדור ההוא יהיו צדיקים וטובים ועל זה אמר (יג) תחת הנעצוץ שהוא מין קוצים יעלה ברוש שהוא עץ משובח ותחת הסרפד שהוא גם כן עץ פחות ונבאש יעלה הדס שיש בו ריח טוב, וכמ"ש למעלה אתן במדבר ארז והדס, ואמר שיהיה זה באופן שלא יוסיפו לחטוא והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת. והנה פירשתי תחת הנעצוץ יעלה ברוש כפי יונתן שתרגם חלף רשיעיא לא יתקיימון אלא צדיקיא, ואפשר גם כן לפרשו על צרות ישראל ורעותיו בגלות שהיה כמו הנעצוץ והסרפד שיגלו במדבר והברוש וההדס הוא משל לטובות ולהצלחות שיזכו אליהם באותו זמן.