דרשו ה' בהמצאו
ה"משנה ברורה" מביא בראש הלכות תעניות:
"וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה. ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שגרם להם ולנו לתת את הצרות. שבזיכרון הדברים אלו נשוב להיטיב...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותם הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית" (וראה ישעיה נח ו; משנה תורה הל' תענית א יז)
(משנה ברורה או"ח תקמט, ס"ק א).
על כן ראויה נבואת ישעיהו, הקוראת לחזרה בתשובה, להיות הפטרה ליום תענית ציבור. "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו ואל א לוהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיה נה ו).
פסוק הפתיחה התובע מהאדם לדרוש את ה' רק בזמן מוגדר, "בהמצאו... בהיותו קרוב", מעורר תמיהה:
משה אמר ... "כה' א להינו בכל קראינו אליו", ואת אמרת "דרשו ה' בהמצאו"?
- הא ביחיד, והא בציבור. ויחיד אימתי? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום כיפור
(יבמות מט:; הגמרא אומרת שמנשה שאלה אביו את השאלה והאחרון לא השיב לו כי ידע שלא יקבל את התשובה. ומנשה הרג את הנביא ישעיה; ראה גם יבמות קה.; ראש השנה יח.).
הרמב"ם מסביר את הגמרא ופוסק:
אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם [=תמיד], בעשרת הימים שבין ר"ה ויוהכ"פ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר "דרשו ה' בהמצאו". במה דברים אמורים ביחיד. אבל בציבור כל זמן שעושין תשובה וצועקים בלב שלם הם נענים שנאמר כה' א לוהינו בכל קראנו אליו"
(משנה תורה הלכות תשובה ב ו)
הרמב"ם מסיר את עוקצה של השאלה בקביעה "שהתשובה והצעקה יפה לעולם", כלל זה חל גם על היחיד, אלא שלגבי ציבור שעושים תשובה יש הבטחה וסיעתא דשמיא לקבלת תשובתם בכל עת, ולגבי היחיד ישנה עזרה מיוחדת ושעת רצון לקבלת התשובה בזמנים מיוחדים "בהמצאו...בהיותו קרוב", היינו בעשרת ימי תשובה. אכן למרות שהקשר בין האדם לא להיו הוא תמידי ואינו משתנה, הנהגת ה' את העולם משתנית מתקופה לתקופה מיום ליום ומשעה לשעה (עיין נפש החיים שער א פרק ב; שם שער ב פרק יג הערה 55). ובעשרת הימים האלה הקב"ה קרוב ביותר, ויש השפעה מיוחדת של קליטת בעלי תשובה אפילו אם תשובתם קלה ביותר ולא הייתה מספקת להיות נרצית בשאר ימות השנה.
דרך אחרת להסבר הביטויים "בהמצאו" "בהיותו קרוב" היא ההסבר שהמושגים הללו אינם מתייחסים לזמן מוגדר בשנה [עשרת ימי תשובה, למשל], אלא למצב מסוים בו נתון העם. אמת נכון הדבר ישנם מצבים גשמיים או רוחניים שבהם נמצא ה' לאדם במאור פנים או מסתיר את פניו ממנו. קרוב אליו או רחוק ממנו. חבר מפרשים הולך בדרך הזו ולכל אחד נתיב משלו.
יונתן תרגם: "תבעו דחלתא דה' עד דאתון חיין, בעו מן קדמוהי עד דאתון קיימין" (=דרשו יראת ה' כל אימת שאתם חיים, בקשו מפניו כל אימת שאתם קיימים). כלומר, "בהמצאו" אינו מתייחס לקב"ה, שכן הוא נמצא תמיד, אלא לאדם. שכן כשהאדם מת, אין לפעולת ההתקרבות לה' שום משמעות לגביו. ולכן הנביא מזרז את העם לשוב בתשובה כל עוד הם חיים. רש"י מבאר ש"כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין". ברור שהתפילה והתשובה לפני גזר הדין נשמעים יותר מאשר לאחר גזר דין כשיש צורך לשנות החלטה שכבר נפלה. מצודת דוד הדגיש פן אחר: "בעוד שהוא מצוי לכם, עד שלא תגלו מארצכם ועדיין השכינה שורה עמכם". וכן במלבי"ם ביתר פירוט: "'דרשו ה'' - בקשו פניו תמיד כל זמן שהוא נמצא אצלכם, אולם גם אם חטאתם עד שיצא מכם ע"י חטאתכם תשתדלו לקראו שישוב אליכם בעוד 'היותו קרוב' - כמו שאוהבו יצא מאתו בחרי אף, שקוראו שישוב אליו תיכף, ואינו ממתין עד שיתרחק האוהב".
את ההסברים האחרונים ניתן להטעים על פי דברי חז"ל על הפסוק "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו"(ויקרא כה לה). והסבירו במדרש "אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד, לְמַה זה דומה למשוי שעל החמור, עודהו על החמור - אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ - חמישה אין מעמידין אותו"(רש"י שם). מלכותא דרקיעא היא מעין מלכותא דארעא, הנביא קורא לעם לנצל את הזמן שה' עדיין אתם, כי יהיה הרבה יותר קשה לעשות תשובה אם עקב החטאים תוסר מעליהם שכינת ה'.
פירוש אחר מצאנו באברבנאל. הוא מפרש את בי"ת היחס בביטויים "בהמצאו" "בהיותו קרוב". לאות היחס בי"ת כמה שימושים: בי"ת הזמן כמו "במוצאכם אותו" (בראשית לב, יב), "בהנחל עליון גויים" (דברים לב, ח) "בהכרת רשעים תראה" (תהילים לז, לד). לפירוש זה אכן מובנת שאלת הגמרא, אבל ייתכן פירוש אחר שהבי"ת היא בי"ת המקום, כמו בדברי הירושלמי: "ר' ירמיה בשם ר' אבהו אמר, 'דרשו ה' בהמצאו' - היכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובתי מדרשות. 'קראוהו בהיות קרוב', היכן הוא קרוב? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות"(ברכות ה.). "ותשם בסוף"(שמות ב ג), "ואף כי היום יקדש בכלי" (שמואל א כא ו). בכולם הבי"ת היא בי"ת המקום. לפירוש זה אין סתירה בין משה לישעיהו.
והסבר נוסף לו לאברבנאל: בפסוקים רבים האות בי"ת משמשת כבי"ת התכלית. בעבור, כמו "ויעבוד ישראל באישה" (הושע יב, יג), בעבור אישה; "התשחית בחמישה" (בראשית יח כח), בעבור החמישה; "בצדקתו אשר עשה יחיה" (יחזקאל יח כב), בעבור צדקתו. "לפי שזכר למעלה יעוד הגאולה העתידה...רוצה לומר דרשו ה' בעבור שיהיה נמצא אליכם, קראוהו בעבור שיהיה קרוב אליכם. ובתוספת נימה מביא הרד"ק בשם אביו: "'בהיותו קרוב', בעניין שיהיה קרוב [=כדי שיהיה קרוב] וזוהי דרישה בכל לב כמו שכתוב 'קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת'".
אנו נקראים אפוא לדרוש ולקרוא את ה' בכל לבנו באמת, כדי שיהיה קרוב אלינו. השפע והברכה והחסד נובעים ממנו תמיד, אך אנחנו קולטים רק כפי הכנתנו. "יהי חסדך ה' עלינו" - כמה? "כאשר יחלנו לך". "ויאמר ה' סלחתי" - כמה? כדבריך! ככל שתבקש - כך תִּסָּלַח.