פסוק א:מי האמין לשמועתינו. כן יאמרו העכו"ם איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין:
פסוק א:וזרוע ה'. כזאת בגדולה והוד על מי נגלת' עד הנה:
פסוק ב:ויעל כיונק לפניו. העם הזה לפני בא לו הגדולה הזאת עם שפל היה מאד ועלה מאליו כיונק מיונקת האילנות:
פסוק ב:וכשורש. עלה מארץ ציה:
פסוק ב:לא תאר. היה לו מתחלה ולא הדר:
פסוק ב:ונראהו ולא מראה ונחמדהו. וכשראינוהו מתחלה באין מראה היאך נחמדהו, ונחמדהו תמוה הוא:
פסוק ג:נבזה וחדל אישים. היה, כן דרך הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד אל תירא עבדי יעקב ואף כאן הנה ישכיל עבדי בבית יעקב אמר ישכיל ל' הצלחה הוא כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א י״ח:י״ד):
פסוק ג:וכמסתיר פנים ממנו. מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתיר פנים ממנו חבושי פנים בטמון כדי שלא נראה אותם כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט:
פסוק ד:אכן חליינו הוא נשא. אכן ל' אבל בכל מקום אבל עתה אנו רואים שלא מחמ' שפלותו בא לו אלא מיוסר היה ביסורין:
פסוק ד:ואנחנו חשבנוהו. אנו היינו סבורים שהוא שנאוי למקום והוא לא היה כן אלא מחולל היה מפשעינו ומדוכא מעונותינו:
פסוק ה:מוסר שלומינו עליו. באו עליו יסורי השלום שהיה לנו שהוא היה מיוסר להיות שלום לכל העולם:
פסוק ו:כולנו כצאן תעינו. עתה נגלה:
פסוק ו:הפגיע בו. נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החרי' עולמו, הפגיע אשפריאי"ר בלע"ז ל' תחינה:
פסוק ז:נגש והוא נענה. נגש הנה בנוגשים ודוחקים:
פסוק ז:והוא נענה. באונאת דברים שורפרלרי"ן בלע"ז:
פסוק ז:לא יפתח פיו. סובל היה ושותק כמו השה אשר לטבח יובל וכרחל אשר לפני גוזזי' נאלמה:
פסוק ז:לא יפתח פיו. מוסב על שה לטבח יובל:
פסוק ח:מעוצר וממשפט לוקח. הנביא מבשר ואומר כי זאת יאמרו העכו"ם באחרית הימים כשיראו כשנלקח מן העוצר שהיה עצור ביד' וממשפ' היסורין שסבל עד עתה:
פסוק ח:ואת דורו. שנים שעברו עליו:
פסוק ח:מי ישוחח. את התלאות אשר מצאוהו כי נגזר היה מתחילה וגולה מארץ חיים היא ארץ ישראל אשר מפשע עמי בא הנגע הזה לצדיקים שבהם:
פסוק ט:ויתן את רשעים קברו. מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים:
פסוק ט:את רשעים. לדעת הרשעים נתרצה ליקבר ולא יכפור באלהי' חיים:
פסוק ט:ואת עשיר במותיו. ולדעת המושל מסר עצמו בכל מיני מות שגזר עליו על לא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ולחמוס חמס ככל הגוים אשר היה גר ביניהם:
פסוק ט:ולא מרמה בפיו. לקבל עליו עבודת כו"ם.
פסוק י:וה' חפץ דכאו החלי. הקב"ה חפץ לדכאו ולהחזירו למוטב לפיכך החלה אותו:
פסוק י:אם תשים אשם נפשו וגו'. אמר הקב"ה אראה אם תהא נפשו נותנת ונמסרת בקדושתי להשיבה לי אשם על כל אשר מעל אגמל לו גמולו ויראה זרע וגו' אשם זה לשון כופר שנותן אדם למי שחטא לו אמינד"א בלע"ז כענין שנא' בפלשתים אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם:
פסוק יא:מעמל נפשו. היה אוכל ושבע לא היה גוזל וחומס:
פסוק יא:בדעתו יצדיק צדיק. היה שופט עבדי משפט אמת לכל הבאים לדין לפניו:
פסוק יא:ועונותם. היה סובל כדרך כל הצדיקים שנא' אתה ובניך תשאו את עון המקדש (במדבר יח):
פסוק יב:לכן. על עשותו זאת אחלק לו נחלה וגורל ברבים עם האבות הראשונים:
פסוק יב:הערה למות נפשו. לשון ותער כדה (בראשית כד):
פסוק יב:ואת פושעים נמנה. סבל יסורין כאלו חטא ופשע והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים:
פסוק יב:ולפושעים יפגיע. על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם: