א מִ֥י הֶאֱמִ֖ין לִשְׁמֻעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ יְהוָ֖ה עַל־מִ֥י נִגְלָֽתָה׃ ב וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃ ג נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃ ד אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃ ה וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃ ו כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃ ז נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃ ח מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ׃ ט וַיִּתֵּ֤ן אֶת־רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת־עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו׃ י וַיהוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶֽחֱלִ֔י אִם־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח׃ יא מֵעֲמַ֤ל נַפְשׁוֹ֙ יִרְאֶ֣ה יִשְׂבָּ֔ע בְּדַעְתּ֗וֹ יַצְדִּ֥יק צַדִּ֛יק עַבְדִּ֖י לָֽרַבִּ֑ים וַעֲוֺנֹתָ֖ם ה֥וּא יִסְבֹּֽל׃ יב לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק־ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת־עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא־רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
על מי. בעבור מי:
פסוק א:
נגלתה. מלשון גלוי:
פסוק ב:
כיונק. ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו (יחזקאל יז):
פסוק ב:
ציה. שממה ויבשה:
פסוק ב:
הדר. ענין יופי:
פסוק ב:
ונהמדהו. הוי״ו היא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו לי תרומה:
פסוק ג:
וחדל. ענין מניעה:
פסוק ג:
אישים. אנשים:
פסוק ד:
נשא. מלשון משא וסבל:
פסוק ד:
נגוע. ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו):
פסוק ד:
ומעונה. מלשון עינוי:
פסוק ה:
והוא. הוי״ו הוא במקום או:
פסוק ה:
מחולל. מלשון חיל וחלחלה:
פסוק ה:
מדוכא. ענין שבר וכתיתה:
פסוק ה:
מוסר. מלשון יסורין:
פסוק ה:
שלומינו. מל׳ שלום:
פסוק ה:
בחבורתו. מלשון חבורה ומכה:
פסוק ו:
תעינו. מלשון תועה:
פסוק ו:
פנינו. מל׳ פניה:
פסוק ו:
הפגיע. ר״ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו (ש״ב א):
פסוק ז:
נגש. נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף (מ״ב כג):
פסוק ז:
והוא. הוי״ו היא במקום או:
פסוק ז:
נענה. מלשון עינוי:
פסוק ז:
לטבח. לשחיטה:
פסוק ז:
יובל. כמו יובל שי (לעיל יח):
פסוק ז:
גוזזיה. ענין כריתת הצמר:
פסוק ח:
מעוצר. מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור (ירמ׳ לג):
פסוק ח:
ישוחח. ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח (תהילים קמ״ג:ה׳):
פסוק ח:
נגזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג):
פסוק ח:
נגע. ר״ל כשלון וחלשות:
פסוק ח:
למו. להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר:
פסוק ט:
עשיר. ר״ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר:
פסוק ט:
במותיו. מלשון מיתה:
פסוק י:
דכאו. ענין שבר וכתיתה:
פסוק י:
החלי. מלשון חולי:
פסוק י:
אשם. ענין חטא ופשע:
פסוק יא:
מעמל. ענין יגיעה וצער:
פסוק יב:
עצומים. חזקים:
פסוק יב:
שלל. ענין בזה:
פסוק יב:
תחת. במקום ובגמול:
פסוק יב:
הערה. ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהילים קמ״א:ח׳):
פסוק יב:
נמנה. מלשון מנין ומספר:
פסוק יב:
נשא. סבל:
פסוק יב:
יפגיע. ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):