פסוק א:נגלתה. מלשון גלוי:
פסוק ב:כיונק. ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו (יחזקאל יז):
פסוק ב:ונהמדהו. הוי״ו היא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו לי תרומה:
פסוק ד:נשא. מלשון משא וסבל:
פסוק ד:נגוע. ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו):
פסוק ד:ומעונה. מלשון עינוי:
פסוק ה:והוא. הוי״ו הוא במקום או:
פסוק ה:מחולל. מלשון חיל וחלחלה:
פסוק ה:מדוכא. ענין שבר וכתיתה:
פסוק ה:מוסר. מלשון יסורין:
פסוק ה:שלומינו. מל׳ שלום:
פסוק ה:בחבורתו. מלשון חבורה ומכה:
פסוק ו:תעינו. מלשון תועה:
פסוק ו:הפגיע. ר״ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו (ש״ב א):
פסוק ז:נגש. נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף (מ״ב כג):
פסוק ז:והוא. הוי״ו היא במקום או:
פסוק ז:נענה. מלשון עינוי:
פסוק ז:יובל. כמו יובל שי (לעיל יח):
פסוק ז:גוזזיה. ענין כריתת הצמר:
פסוק ח:מעוצר. מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור (ירמ׳ לג):
פסוק ח:ישוחח. ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח (תהילים קמ״ג:ה׳):
פסוק ח:נגזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג):
פסוק ח:נגע. ר״ל כשלון וחלשות:
פסוק ח:למו. להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר:
פסוק ט:עשיר. ר״ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר:
פסוק ט:במותיו. מלשון מיתה:
פסוק י:דכאו. ענין שבר וכתיתה:
פסוק י:אשם. ענין חטא ופשע:
פסוק יא:מעמל. ענין יגיעה וצער:
פסוק יב:תחת. במקום ובגמול:
פסוק יב:הערה. ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהילים קמ״א:ח׳):
פסוק יב:נמנה. מלשון מנין ומספר:
פסוק יב:יפגיע. ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):