פסוק א:אי זה ספר וכו׳. כאומר אם אמנם נתתי לה גט כריתות כמ״ש ואתן את ספר כריתותיה וכו׳ (ירמיהו ג׳:ח׳) אבל איזה זה הספר אשר שלחתיה בה ר״ל נראה בה מפני מה שלחתיה הלא היתה בעבור הפשע כמ״ש שם וא״כ כשתשובו נעקר הכריתות:
פסוק א:או מי מנושי. מי הלוה לי דבר מה עד שמכרתי אתכם לו בפרעון החוב:
פסוק א:הן בעונותיכם נמכרתם. וא״כ כשתעשו תשובה תהיו נפדין:
פסוק א:ובפשעיכם. בעבור הפשעים נשלחה הכנסים שלכם וא״כ בתשובה יהיה נעקר השילוחין:
פסוק ב:מדוע באתי. אני באתי להתקרב אליכם ואין איש פונה אלי:
פסוק ב:קראתי. שתבואו אלי ואין מי משיב לי:
פסוק ב:הקצור. ר״ל וכי אין בי תועלת וכי קצרה ידי מלפדות אתכם:
פסוק ב:בגערתי. כשאני גוער בים נעשה חורב ויבש והנהרות נעשות יבשות כמקום מדבר ר״ל אחריב העכו״ם הנמשלים למים רבים:
פסוק ב:תבאש דגתם. קבוצת הדגים תבאש מחסרון המים כי תמות בצמא ותבאש ורצה לומר אנשי העכו״ם יאבדו ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות:
פסוק ג:אלביש שמים. ושק וכו׳ כפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:ה׳. ישעיה הוא אומר ה׳ שלחני לנבאות ונתן לי לשון צח הראוי ללמד:
פסוק ד:לדעת לעות. להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה׳ כאדם העיף התאב למים:
פסוק ד:יעיר בבוקר. בכל בוקר היה מעורר אותי ללכת לנבאות:
פסוק ד:יעיר לי אוזן. היה מעורר אזני לשמוע הנבואה כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו:
פסוק ה:פתח לי אוזן. לשמוע דבריו שאמר את מי אשלח (לעיל ו):
פסוק ה:לא מריתי. לא סרבתי מללכת:
פסוק ה:אחור וכו׳. לא חזרתי לאחור למען בדבר והוא כפול במ״ש:
פסוק ו:גוי נתתי למכים. מסרתי גופי למכים רצה לומר לא מנעתי ללכת מחשש פן יכוני
פסוק ו:ולחיי למורטים מסרתי לחיי למורטים שערותם:
פסוק ו:פני לא הסתרתי. ר״ל לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירוקו בפני:
פסוק ז:יעזר לי. רצה לומר קרוב היה הדבר שיכלימו אותי אבל ה׳ עזר לי לכן לא נכלמתי:
פסוק ז:על כן שמתי פני. ר״ל על כי ראיתי שה׳ עוזר לי לזה שמתי פני כחלמיש לדבר קשות ואדע שלא אבוא לידי בושה:
פסוק ח:קרוב מצדיקי. ה׳ המצדיק אותי בדין הוא קרוב אלי לכן מי הרוצה לריב עמדי נעמדה יחד אני והוא כאומר הנה בודאי לא יוכל לי:
פסוק ח:מי בעל משפטי. מי הרוצה לבוא עמי במשפט יגש אלי והוא כפול במ״ש:
פסוק ט:הן אד׳ וכו׳. באמת ה׳ יעזר לי ומי הוא א״כ אשר יוכל להרשיע ולחייב אותי
פסוק ט:הן כולם באמת כל העומדים עלי ירקבו כבגד הנרקב:
פסוק ט:עש יאכלם. לפי שהמשילם לבגד אמר לשון הנופל בבגד:
פסוק י:ירא ה׳. אשר הוא ירא מה׳ ושומע בקול עבדו הנביא:
פסוק י:אשר הלך חשכים. אפי׳ הלך בחשכת הצרות ועדיין לא מצא הארה ותשועה:
פסוק י:יבטח בשם ה׳. שתבא לו התשועה
פסוק י:וישען כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:הן כלכם. אבל באמת כמעט כלכם (מעבירים)[מבעירים] את חמת ה׳:
פסוק יא:מאזרי זיקות. מאזרים את המקום בניצוצי אש והיא היא וכפל הענין במ״ש:
פסוק יא:לכו באור אשכם. ר״ל לפי המעשה כן יהיה הגמול:
פסוק יא:ובזיקות בערתם. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:מידי וגו׳. לא במקרה היתה כי אם מידי באה בגזרה למען תמותו בעצבון כי לא תסור העצבון עד כי תמותו: