א הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלָךְ־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֹֽׂרוּ׃ ב וְהָיָה־אִ֥ישׁ כְּמַֽחֲבֵא־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶֽלַע־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה׃ ג וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃ ד וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃ ה לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃ ו כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל־יְהוָה֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃ ז וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤ל ענוים (עֲנִיִּים֙) בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃ ח וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃ ט נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃ י יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּֽטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃ יא חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּֽטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃ יב עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃ יג עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּֽעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כָּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃ יד כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃ טו עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל וכרמל (וְהַכַּרְמֶ֖ל) לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃ טז וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃ יז וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃ יח וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃ יט וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃ כ אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
הן לצדק ימלך מלך. הן אין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק:
פסוק א:
ולשרים למשפט ישורו. ועל מי יש לו למלוך על שרים אשר למשפט ישורו, ואמר הנביא זאת על אחז שהיה רשע אבל חזקיהו בנו ימלוך וכדי הוא:
פסוק ב:
והיה איש. הגבור ביראת הקב"ה הוא חזקיה יהיה לישראל:
פסוק ב:
כמחבא רוח. כמחסה סלע שנחבאים בו מפני רוח ונסתרים שם מפני חורב כן יבטחו בו הנותרים מי' השבטי':
פסוק ב:
בציון. ל' יובש ציה:
פסוק ב:
כצל סלע כבד בארץ עיפה. במקום שמש שהארץ עיפה שם וחריבה ותאבה לצל:
פסוק ג:
ולא תשעינה עיני רואים. לא כמות שהם עכשיו אזניו הכבד ועיניו השע (לעיל ו) ל' טוח:
פסוק ד:
ולבב נמהרים יבין לדעת. לא כמו שעכשיו השמן לב העם (שם):
פסוק ד:
ולשון עלגים וגו'. ולא כמו שעכשיו כי בלעגי שפה (לעיל כח):
פסוק ד:
עלגים. כל מי שאינו יודע לכוין דיבורו להיות צח קרוי עלג ונלעג:
פסוק ה:
ולכילי. רמאי נוכל חורש רעים:
פסוק ה:
שוע. ל' אדון שהכל שועין ופונין אליו:
פסוק ו:
נבלה ידבר. מדבר ל' הוה הוא:
פסוק ו:
יעשה און. יקבץ מחשבות און כמו (דברים ח׳:י״ז) עשה לי החיל הזה:
פסוק ו:
לעשות חונף. חושב מחשבות איך יוכל לעשות חנופה, חונף שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:
פסוק ו:
ומשקה צמא יחסיר. לפי פשוטו שגוזלין העניים ותרגומו פתגמי אורייתא דאינון כמיא לצחייא מדמן לבטלא:
פסוק ז:
ובדבר אביון משפט. לחבל אביון במשפטו, משפט זה ל' תחלת דברים במשפט כשמדבר האביון טענותיו זה יועץ מזימו' להכשילו בנכליו משפט משמש שלשה לשונו' תחלת טענת דשריינמנ"ט בלע"ז וגמר הדין יואיימנ"ט בלע"ז ומשטר ששוטרין אותו ביסורין יושטיצ"א בלע"ז:
פסוק ח:
על נדיבות יקום. בשביל נדיבותיו תהיה לו תקומה:
פסוק ט:
נשים שאננות. מדינן דיתבן שליון:
פסוק ט:
בנות בוטחות. כרכין דיתבין לרוחצן:
פסוק י:
ימים על שנה. כמו (לעיל כט) ספו שנה על שנה ותמיד עונותיכם מתגברין וסוף תרגזנה אלו שהן עכשיו לבטח כי יכלה מהם בציר הענבים ואוסף התבואה לא יבוא אל הבית:
פסוק י:
אוסף. שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:
פסוק יא:
רגזה. כמו לרגז:
פסוק יא:
פשוטה. כמו לפשוט:
פסוק יא:
ועורה. כמו לערות ל' עריה (מיכה א):
פסוק יא:
וחגורה. כמו לחגור לכך טעמו למעלה וכן תירגם יונתן שלחו איתערטילו ואסרו על חרצין מתוך שיפשיטו ויתערמו מבגדיהם לא יחגרו על בגדיהם כי על מתניהם:
פסוק יב:
על שדים סופדים. יטפחו על לבם:
פסוק יב:
(על שדי חמד על שדות) חמדתן, ומ"א על חכמי סנהדראות שהם כשדי' המניקי' יספדו, ועל עיר חמדתן שתחרש כשדה ועל גפן פוריה הם ישראל שנקראו גפן כמ"ש גפן ממצרי' תסיע:
פסוק יג:
קוץ שמיר. הובאי ובור כי כל חורבן זה יהיה על כל בתי משוש ועל קריה עליזה, ירושלים שהיא משוש לכל הארץ (איכה ב):
פסוק יד:
כי ארמון. היכל המלך מלך יהודה נוטש:
פסוק יד:
והמון עיר. גלה:
פסוק יד:
עופל ובחן. בית מקדשי שהיה להם למבצר:
פסוק יד:
היה בעד מערות. יהיה בתוך חורבות מערת ל' ערו ערו (תהילים קל״ז:ז׳), ובעד כמו הבעד ערפל ישפוט (איוב כ״ב:י״ג):
פסוק יד:
עד עולם. עד עת קץ עופל ובחן. שניהם ל' מבצר:
פסוק יד:
משוש פראים. לתאות ישמעאל (ולמרעה אדום) ולחיילותיו:
פסוק טו:
עד יערה עלינו. ישפוך עלינו כמו ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) ל' שפיכה נופל על הרוח כמו ושפכתי על בית דוד רוח חן (יואל ג׳:א׳) וכן אשפוך רוחי על כל בשר (זכריה י״ב:י׳):
פסוק טו:
ליער יחשב. קירוין סגיאין כיער הזה שהוא מלא עצים:
פסוק טז:
ושכן במדבר משפט. בירושלים שהיא כמדבר:
פסוק טז:
וצדקה בכרמל. היא ארץ ישראל שתהא באותן הימים ככרמל:
פסוק יט:
וברד ברדת היער. על כרחך אין ברד זה שם דבר שהרי נקוד חציו קמץ וחציו פתח בל' פעל וכן פתרונו ל' פעולה כמו ורחץ וישב ועמד, וברד ויברוד את ברידת היער ויהי' הבי"ת של ברדת מן יסוד כמו עטרת עקרת כלומ' וימטיר הקב"ה את מטר פחי הרשעים שהם עכשיו בנויים ומלאים ערים כיער:
פסוק יט:
ובשפלה. שנשפלו ישראל עד עכשיו:
פסוק יט:
תשפל העיר. מטרפולין של פרס ודוגמא כן תרגם יונתן ויחות ברדא ויקטול משריית עממיא:
פסוק כ:
אשריכם. ישראל, שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים מעתה תקצרו ותאספו תבואת שכרכם הטוב תשלחו רגל השור לדוש התבואה והחמור להביא אל הבית כך ת"י כלומר תקבלו שכר פעולתכם הטובה: