פרשנים על הפרק
📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל20 פסוקים📜
רש"ירש״י43 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא39 פסוקים📜
רד"קרד"ק42 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל20 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי8 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר55 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר42 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם18 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם23 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ20 פסוקיםמאמרים על הפרק
אברבנאל
אברבנאל
פסוק א:
הן לצדק ימלוך מלך וגומר עד סוף הנבואה. יש מפרשים הכתובים האלה על מלך המשיח מהרה יגלה, שימלוך לצדק לעשות משפט וצדקה לכל עמו, שבימיו השרים למשפט ישורו, ויהיה למ"ד ולשרים נוספת, כמו הרגו לאבנר, ושיהיה מלך המשיח מגן לישראל ומחסה ומסתור לעמו כמחבא רוח, רוצה לומר במקום שמחבאין בו מפני הרוח, וכן יהיה כפלגי מים בציון, שהוא דבר נכסף לאדם, לא תשעינה עיני רואים, כמו שאמר על דור הרשעים (ישעיה ו, י) ועיניו השע, אבל אזני שומעים תקשבנה, ולב נמהרים יבין לדעת, וענין זה כולו שתמלא הארץ דעה את ה', אבל כפי האמת והקשור הפרשיות, לא נאמר כל זה כי אם על חזקיהו מלך יהודה, כי בעבור שזכר למעלה שיושבי ירושלם ימלטו מיד סנחריב, ושומרון ובנותיה יפלו בידו, זכר שתשועת ירושלם תהיה בזכות מלכה, להיותו איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, כמו שחרבן שמרון יהיה גם ברשעת הושע בן אלה מלך עריץ ורשע, ועל זה אמר הן לצדק ימלוך מלך, רוצה לומר הנה חזקיהו ימלוך לצדק, ולא לבד לעשות משפט וצדקה בהמון העם, אבל גם לעשותו בשרים שלהם זרוע עם גבורה, ומפני זה לא ירצו להתישר במשפט עם שאר העם, ויבא המלך ההוא ויבריח אותם, באופן שבענין המשפט יהיו ישרים, ולא יעשו עול וחמס לשום אדם, ולא תבא למ"ד ולשרים אם כן נוספת, אבל היא למ"ד התכלית, יאמר הן לצדק ימלך מלך וימלוך גם כן לשהשרים בענין המשפט ישורו כלומר יהיו השרים, וכפי הפירוש הזה יהיה ישורו כמו ישורו בסבולת, ואם תרצה לפרש ישורו מלשון שררה להיותו בסבולת יאמר הן לצדק ימלוך מלך, וכדי שהשרים במשפט ישורו, רוצה לומר יהיו שרים ששררתם תהיה במשפט ולא בעול.
פסוק ב:
והיה האיש הזה, רוצה לומר חזקיהו לעמו, כמחבא רוח וסתר זרם, רוצה לומר כמחבא סלע שנחבאים האנשים בו מן הרוח ונסתרים שם מפני הזרם, כן יבטחו בני יהודה על חזקיהו, והתבונן כי המשילו בג' משלים, הא' שיהיה לעמו מחסה ומסתור מזרם וממטר, כמו המקום שיתחבא בו האדם מפני הרוח ושיסתר בו מפני הזרם, ואמר זה על הצרות שימלטו מהן בזכותו, כמו שראינו שנמלטו מסנחריב, שהוא היה כרוח סועה מסער וכזרם המטר השוטף, ונתחבאו בני יהודה בזכות חזקיהו, כי הוא הגין עליהם, והדמוי השני הוא כפלגי מים בציון, רוצה לומר שבארץ ציה גם חום, כשימצא אדם פלגי מים יערבו לחכו, כן יהיה ענין חזקיהו לעמו, והיה הדמוי הזה כנגד התורה שלמד בישראל שבמקום בארץ ציה וצלמות נעדרים מהתורה ומהידיעה, היה הוא להם פלגי מים מתוקים שהיא התורה אשר למדם, והדמוי הג' הוא אומרו כצל סלע כבד בארץ עיפה, רוצה לומר בארץ יבשה שאין שם צל אילן, וההולך בה במי החום יכהו השמש וישאל את נפשו למות, וכאשר ימצא סלע כבד, רוצה לומר גדול עד שיעשה צל גדול ימלט משרפת החום ההוא, ומה טוב המשילו בצל סלע, כי הוא הצל האמתי שלא יתערב בו ניצוצות השמש, מה שאין כן צל האילן, והיה דמיון הצל כנגד המשפט שהיה עושה חזקיהו בכל הארץ, הנה אם כן המחבא הוא דמיון אל ההצלה מהאויבים, ופלגי מים הוא דמיון לתורה, והצל הוא דמיון למשפט, ואפשר שרמז בשלשתן שיצילם השם מרעב וחרב ושבי, כי בכולם נפלו עשרת השבטים.
פסוק ג:
וזכר שבימי חזקיהו לא יעשו בני אדם עצמם עורים וחרשים מלקרות ספר ומלשמוע דבר השם כמו שהיו עושים בני ישראל וכמו שאמר (ישעיה ו, י) השמן לב העם הזה וגומר, אבל יהיה עתה בהפך, שאזני שומעים תקשבנה (ד) ולבב נמהרים רוצה לומר, האנשים שהיו עד הנה פתאים יבינו לדעת התורה וסודותיה, ולשון עלגים שהם חסרי הדבור הנחשבים נעלגים, אז ימהר לדבר צחות רוצה לומר, אמרות צחות ונקיות מכל סיג, על דרך (משלי י, כ) כסף נבחר לשון צדיק, ולא כמו שעכשיו כי בלעגי שפה וגומר.
פסוק ה:
עוד זכר שבימי אותו מלך חסיד וישר לא יהיו בני אדם מחניפים זה אל זה, כי כבר אמרו רז"ל (מדרש תהלים קא, פג) שאחד מארבעה כתות שאינן מקבלות פני שכינה היא כת החנפים, שנאמר (איוב יג, טז) כי לא לפניו חנף יבוא, ולפי שבני ישראל היו מחניפין את הרשעים, אמר שלא יהיה כן בימי חזקיהו, כי לא יקרא עוד לנבל נדב, ולכילי שהוא יותר מופלג בקצת מהנבל, לא יאמר שהוא שוע, שהוא יותר מנדיב, כי שוע גדרו המפזר ממונו, והנה באומרו לא יקרא עוד, אין ראוי שיובן שעוד כל ימי הארץ לא יהיה זה כי אם כל אותו דור של חזקיהו, והוא על דרך מה שאמר (משלי לא, ח) ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד, שאין הכוונה לא יזכר רישו ועמלו עוד כל ימי הארץ, כי אם בעוד היין בו, והכוונה שלא יחניפו שום אדם להחריש לו זדונותיו עד שמפני זה ירגיל עצמו בתועבותיו, אבל יפרסמו אותם באופן שיקבל תוכחת, והוא אומרו (ו) כי נבל נבלה ידבר, ופירש הכתוב הזה אצלי אינו לבאר גנות הנבל והכילי, אבל הוא להגיד רוע המחניפים באומרם לנבל נדיב ולכילי שוע, כי היו מסבבים מהחנפת הזה רעות רבות, אם היות האדם מדבר בשפתיו בהפך ממה שהוא חושב בלבו, ועל זה אמר כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף רוצה לומר, כי המחניף הזה הוא נבל, ונבלה ידבר שאין תוכו כברו שהוא בפיו מדבר נבלה וכזב ולבו יעשה און שהוא מכוין לעשות חונף לא לדבר האמת, ורעה שנית שיעשה המחניף והיא בהמרותו את פי ה' שצוה מדבר שקר תרחק, ועל זה אמר ולדבר על ה' תועה, ורעה שלישית שיעשה היא שבזה יהיה סבה שהכילי לא יעשה צדקה לשום אדם, וזה אומרו להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר רוצה לומר, שזה יהיה סבה שנפש הרעב תשאר ריקה ובוקה ומבולקה, והצמא יחסר משקהו ולא יתן לו אדם כלל.
פסוק ז:
לפי שהכילי כליו רעים הוא מעצמו וכל שכן כשיחניפו אותו בני אדם ולא יוכיחוהו, אז בלי ספק הוא זמות יעץ רוצה לומר, נבלות לחבל עניים ולהסיר מהם הצדקה אף על פי שהאביון ידבר משפט ויבקש צדקה, והוא אומרו ובדבר אביון משפט רוצה לומר, בצעקו אל ה' שיעשה לו משפט וצדקה.
פסוק ח:
ואמנם הנדיב לא יהיה כן כי הוא לא יחוש לדברי המחנפים, אבל הוא נדיבות יעץ רוצה לומר, תמיד יחשוב בלבו לעשות נדיבות, והוא על נדיבות יקום רוצה לומר שיוציאם בפעל, ורש"י פירש והוא על נדיבות יקום, שע"י נדיבותיו יהיה לו קוממיות ומעלה, על דרך (משלי יח, טז) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, ויש אומרים שהנבל הוא יותר מגונה מהכילי כי גם לעצמו לא יהנה מממונו, ושוע הוא יותר יתרון מהנדיב כי הוא העושה הוצאה גדולה בדברים הגדולים ושהמחניפים לא היה מגיע חנפותם אל גבול כל כך עד שיאמרו לנבל שהוא שוע שהוא ההפך מן הקצה אל הקצה, אבל היו קורין לנבל שהוא בתכלית הכילות, נדיב שאינו בתכלית הנדיבות, וכן לכילי בזה ההיקש היה אומר שוע, האמנם בימי חזקיה לא יחניפו הנבל והכילי עד שיעלו כל אחד מהם לשתי המדרגות אלא לכל הרוב למדרגה אחת, וזהו לא יקרא עוד לנבל נדיב אלא כילי, ולכילי לא יאמר שוע אלא נדיב, כי החנפות מעט או הרבה לא תפסק מן העולם, ושאמרו כי נבל נבלה ידבר, הוא לספר גנות הנבל כי הוא נבל בדברו ונבל בלבו, ואם יאמרו אליו שהשם יתברך צוה לעשות צדקה ידבר על ה' תועה, ויגיע מרשעתו עד שיגזול העניים ויעשוק מה שהיה להם לאכול ולשתות, וזהו להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר, ושכן זכר גנות הכילי באומרו וכלי כליו רעים, ומלת כילי הוא בצר"י והוא נגזר מן וכל בשליש עפר הארץ, לפי שכל עניניו והוצאותיו בצמצום גדול במדה במשקל ובמשורה, ואמר שהכילי אינו כל כך מגונה כנבל, אבל מדותיו וכליו שימדוד בהן סחורותיו הם רעים ומקולקלים, רוצה לומר שהם גדולים לקבל וחסרים לתת, או אמר זה כנגד כלי תשמישו שהם רעים ופחותים ולא יגיע גנותו לעשות הגנות בלבד, כי גם ליעץ את אחרים שיעשוהו, וזה אומרו הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר, רוצה לומר לקחת ממונם באונאות ובפתויים ובמרמות, ואמנם הנדיב הוא בהפך כילי כי הוא נדיבות יעץ, רוצה לומר שיעץ לאחרים שיעשו נדיבות והוא עצמו יעשה אותם בפעל, ועל זה אמר והוא על נדיבות יקום, וה"ר אברהם אבן עזרא פירש וכילי על משרתי אחז, והנדיב על חזקיהו:
פסוק ט:
הנבואה השלשה ועשרים תחילתה נשים שאננות וכו', עד ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו והנה באו בנבואה הזאת ח' פרשיות, הראשונה נשים שאננות, השנייה הוי שודד, השלישית ה' חננו לך קוינו, הרביעית הן אראלם צעקו חוצה, החמשית שמעו רחוקים אשר עשיתי, הששית קרבו גוים לשמוע, השביעית ישושום מדבר, השמינית חזקו ידים רפות, והנה ראיתי לשאול בנבואה הזאת ששת השאלות:
פסוק ט:
השאלה הראשונה בפרשה הראשונה באומרו וברד ברדת היער ובשפל' תשפל העיר, כי לא זכר מה יהיה ענין הברד הזה אם תרד על הארץ או אם לא תרד, ומה ענין לו עם ברדת היער כי הוא מקביל הברד ואין היער יורד, גם יראה שאין קשר למה שאמר אחריו ובשפלה תשפל העיר:
פסוק ט:
השאלה השנית בפרשה הג' באמרו והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו, כי הנה האמונה היא שלמות בנפש, ואיך אמר שהיא תהיה חוסן ישועות שהן הצלות מהצרות הגשמיות, גם אומרו חכמה ודעת אי אפשר לפרש שהאמונה תהיה חוסן ישועות ושגם כן תהיה חכמה ודעת יראת ה' כי הם דברים נפשיים, וחוסן ישועות היא גשמית:
פסוק ט:
השאלה השלישית בפרשה ה' באומרו הן אראלם צעקו חוצה וגו', וזה כי אם למעלה היה מיעד על הגאולה, נשגב ה' כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה והיה אמונת עתך וגומר, איך יאמר שעל זה האראלים והמלאכים העליונים הם צועקים ובוכים:
פסוק ט:
השאלה הרביעית בפרשה החמשית שמעו רחוקים אשר עשיתי וגו', וזה כי לא ימלט אם שנפרש הפרשה הזאת על ישראל או על האומות, ואם על ישראל נאמרה ונפרש פחדו בציון חטאים על פושעי ישראל, איך אמר אם כן הולך צדקות ודובר מישרים והוא מרומים ישכון וגומר, שמורה שהיו צדיקים ויזכו לטובות, ואם על הצדיקים אמר כן מלך ביופיו תחזינה עיניך שיזכו לראות פני מלך המשיח, איך אמר אחריו תראינה ארץ מרחקים, שהיה רעה שילכו בגלות, וכן כתובי הפרשה כולם מהם מורים שיהיה מדבר בשכר הצדיקים ומהם יורו שענינם עונש הרשעים:
פסוק ט:
השאלה החמשית בפרשה הששית קרבו גוים לשמוע, באומרו ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה, ואמר כי רותה בשמים חרבי, ואיך ישוער שימקו השמים ויפסדו, ואיך תבוא בהם חרב נוקמת בהיותם נצחיים ומבלי חומר ולא עון:
פסוק ט:
השאלה הששית היא בידיעת מי הוא האדום הנזכר בזאת הפרש' הששי', ומי הוא בצרה שנזכרו בה, האם הוא אדום הקרוב לארץ ישראל, ובצרה האם היא מארץ מואב, או מארץ אותו אדום, כי יש בזה עיון רב וספק עצום, ואבאר ענינו בפי' הפר', והנני מפ' הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק ט:
הכונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד גלות ירושלם וחרבן בית המקדש על ידי נבוכדנצר והגלות הארוך אשר נמשך אחריו עד היום הזה, ושבאחרית הזעם יבא אלקינו ואל יחרש ויערה עלינו רוח גאולה ממרום ויזכור עמו לטובה, והארץ יזכור להשיבה כימי קדם, והשודדים והבוגדים ינקם מהם, והתפלל הנביא על זה שיחנם ה', וייעד על האומה על פדיונה וגאולתה עם רוב השלל שיעשו באויביהם, ושיעשה הקדוש ברוך הוא זה מפני צעקת מלאכי עליון שיבכו מר על צרת ישראל ומפני עלבון עמו ומפני שוממות ארצו, ולכן יקום להושיעם והביא עליהם משל ממה שעשה לישראל בהיותם חטאים, ושיותר מזה העונש והרע יעשה לאומו' שאש תאכלם ואמנם ישראל ומלך המשיח יהיה הולך צדקות ומרומים ישכון, לא יראה עוד מצוקת אויבים אבל יראה נוה שאנן, וכאשר האויבים יבואו עליהם במלחמת גוג ומגוג, ה' מלכם הוא יושיעם והם ישללו שללם, וזכר אחר זה שבאותו זמן יקצוף השם על כל הגוים ויחרימם, ובפרט אדמת אדום אשר הרבה להרשיע את ישראל יעשה בהם מכת חרב והרג ואבדן, ותהיה בצרה מהפכה כמהפכת סדום ועמורה לעולם תחרב וישכנו בה חיות ועופות דורסות, והבטיח הנביא שכל הייעודים האלה יתקיימו איש לא יעדר, ושאז עם מפלת בצרה ישיש ישראל ותגל ארץ יהודה, וצוה הנביא למנהיגי הדורות שיחזקו הידים הרפות שהם בני ישראל המתיאשים מאורך הגלות, כי הנה אלקינו בנקם יבוא ואז יהיו כלל הטובות ופדויי ה' ישובון לירושלם ולארץ הקדושה, ונסו יגון ואנחה, וביאור זה כולו יבוא בפרשיות האלו:
פסוק ט:
נשים שאננות קומנה שמענה קולי, עד ה' חננו לך קוינו, ראיתי מהפרשים שפירשו הפרשה הזאת, על חרבן ערי יהודה שהחריב סנחריב מלך אשור בבואו על ירושלם, ושאחר כך היתה מפלתו בהיותו צר על העיר הקדושה, ומהם פירשוה על חרבן בית שני ואורך הגלות הזה והגאולה ממנו, ויותר נכון אצלי שטוב משניהם שנפרשה על חרבן ירושלם והבית הראשון, כי לפי שזכר למעלה חרבן שומרון ובנותיהם על ידי סנחריב ושתמלט ירושלם בחמלת ה', באה על זה הנבואה שגם שלות יהודה לא תתמיד שנים רבות, כי הנה יביא הקדוש ברוך הוא אחר כך בחטא' העם היושב עליה, את נבוכדנצר מלך בבל שיחריב אותה, אבל אחרי חרבן ישראל וחרבן יהודה בהיות כולם בגלות נמשך וארוך, ישוב ה' לשוש עליהם לטוב ושבו בנים לגבולם, ועל זה אמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי, כנגד המדינות והערים היושבות לבטח בארץ יהודה אחרי מפלת סנחריב, וכן ת"י, או אמר זה על הנשים ממש דרך הספד וקינה.
פסוק י:
ואמר ימים על שנה תרגזנה בוטחות, פרש"י ספו שנה על שנה ותמיד עונותיהם מתגברין, ולסוף תרגזנה אלו שהם עתה לבטח כי יכלה מהם כל תבואה, ויותר נכון לפרשו על הגלות, רוצה לומר זמן על זמן תסבלו רוגז גדול, רומז על אורך הגלות שיבא עליהם בידי האויבים, והוא אומרו כי כלה בציר אסף בלי יבא רוצה לומר, שהאויבים ישחיתו הכרמים ואין ענבים בגפן וכלה כל טוב, וכל מה שאדם ראוי לאסוף מן התבואה לא יבוא.
פסוק יא:
ולרוב ההספד אמר חרדו שאננות רגזה בוטחות, והוא כולו כפל ענין במלות שונות, והחרדה והרוגז יהיה לפי שילכו בשבי ערום ויחף, והוא אומרו פשוטה ועורה וחגורה על חלצים רוצה לומר, שהאויבים יפשיטו לבושיהם וילכו ישראל ערום ועריה עד שיחגרו על מתניהם חגורה לכסות ערותם.
פסוק יב:
ומפ"ז ראוי שתהיה מספד על שדים סופדים כלומר, שיטפחו על שדיהן ועל לבן כדרך המקוננות, ואומרו על שדי חמד על גפן פוריה, רוצה לומר על השדות הנחמדות והכרמים הטובים גפן פוריה שהיו בא"י שנחרבו ע"י האויב, כמו שאמר כי כלה בציר אסף בלי יבוא, ורז"ל (איכה רבה פתיחתא פ' כה) דרשו על שדים סופדים שהוא משל לסנהדרין כי מהם יינקו ישראל התורה, ועל שדי חמד בית המקדש, באומרו (מיכה ג, יב) ציון שדה תחרש שהוא היה חמדת השם, ועל גפן פוריה משל לישראל דכתיב (תהלים פ, ט) גפן ממצרים תסיע, וכל זה יורה שהנבואה תיעד על חרבן בית המקדש שהיה בימי צדקיהו, ויורה על טוב פירושם אומרו מיד (יג) על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה, והוא נאמר על כל ארץ יהודה, וכנגד קרית ירושלם אמר, כי על כל בתי משוש קריה עליזה כי בתי ירושלם היו מקדם בתי משוש ליושבים בהם, והעיר היתה קריה עליזה, וכנגד בית המקדש אשר היה בתוכה אמר (יד) אמר כי ארמון נוטש ומגדלי ירושלם היו נחרבות לחיות השדה, ועל זה אמר עופל ובחן היה בעד מערות, ר"ל שהמגדלות שהיו חוזק העיר היו נחרבים ישים למערות עד עולם ר"ל לזמן ארוך, וכן ת"י עד זמן להיותם משוש פראים מרעה עדרים, ורש"י פירש ובוחן על בית המקדש שהיה למבצר לישראל, ולפי שאמר עד עולם כדי שלא יחשוב אדם שהכונה בו שיהיה זה לנצח נצחים על כן אמר אחריו (טו) עד יערה עלינו רוח ממרום, רוצה לומר עד עת קץ להביא מלך המשיח כי אז יהיה המדבר לכרמל רוצה לומר המקום השמם ישוב להיות מקום זרע, ואמרו והכרמל ליער יחשב כפל ענין במלות שונות, יאמר והיה המדבר השמם עתה לכרמל שיהיה ויתחדש אז יחשב ליער, רוצה לומר שהיה מקודם לכן יער שהענין כולו שהיער ישוב כרמל, ואפשר לפרש והיה המדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב שהוא דבור המשליי על דרך (ישעיה מ, ד) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, ר"ל שהאומות שהיו ככרמל דשנים ורעננים ישובו ליער, וישראל שהיו כמדבר שמם ישובו ככרמל.
פסוק טז:
ועוד ניבא שבאותו המדבר שהיה מקדם מקום עול וחמס, ישכון המשפט והצדקה לפי שכמו הכרמל תשב בשלמות הצדק, וזהו אומרו ושכן במדבר משפט וצדקה ככרמל תשב, כי שם בכרמל יעשו צדקה לעניים ויתנו להם לקט שכחה ופאה ושאר מתנות העניים, (יז) והיה מעשה הצדקה שלום, רוצה לומר שבזכות אותה הצדקה יהיה שלום לישראל, ובעבור עבודתה יהיה להם השקט ובטח עד עולם. ויש מפרשים שמעשה הצדקה שהיא המשפט וגם כן ההענקה לעניים יגרום שלום בקבוץ המדיני, אבל עבודת הצדקה והיא שיעשה אותם האדם לשם מצוה ולפי שצוה בה הקדוש ברוך הוא, זה יקנה השקט ובטח עד עולם שהוא השם הרוחני הקיים אחר המות, והוא על דרך (ב"ק לח, א) גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ובפרק קמא דבתרא (ב"ב ט, א) א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם, והשלום וההשקט שזכר כפי הביאור הראשון הוא מה שפירש מיד (יח) וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות רוצה לומר בנוה שלום ירושלם עיר הקדש ובמשכנות מבטחים הם הערים המוקפות חומה, שבכולם ישבו לבטח ואין מחריד, ואמנם אומרו אחר זה (יט) וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר וגומר, פרש"י על דרך יונתן וימט' הקדוש ברוך הוא את מטר פחי הרשעים בני שעיר בגוים ומלאו ערים ביער, וכשפלה שנשפלו ישראל עד עכשו תשפל עיר מטרופולין של אדום.
פסוק כ:
אשריכם ישראל שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים, מעתה תקצרו ותאספו תבואת שכרכם הטובה, ותהיו משלחים רגל השור לדוש את התבואה והחמור להביא אל הבית, וגם פירשו בו שאר המפרשים שאפילו כשיפול ברד בארצם של ישראל, לא יפול ביישוב ובמקום שיוכל להזיק אבל יפול ביער, וכן שלא יצטרכו לבנות מבצרים להשגב שם אבל בשפלה תשפל העיר, רוצה לומר ביותר שפלה שבעיר תוכל לדור ביותר שפל מבלי פחד אויב, ולי נראה לפרשו על ישראל, כי לפי שזכר למעלה וישב עמי בנוה שלום, אמר שישבו בנוה שלום ובמשכנות מבטחים במקום, ותחת אשר ירד ברדת היער ובשפלה שתשפל העיר, רוצה לומר שקרה לעם מה שקרה לארצו, שברדת היער שהוא ארץ ישראל ממעלתה, ירד גם כן העם באותה ירידה, ושפל באותו שפלות שתשפל העיר, ואמנם בזמן הגאולה לא יהיה כן כי תהיה ההצלחה כל כך מרובה שיהיו מאושרים הזרעים ולא יהיה להם שנת בצורת ולא זורעים ואינם קולטים כי יהיו מאושרים הזורעים בעבור המים וזהו אשריכם זורעי על כל מים, ובזמן הקציר תהיה כ"כ התבואה עד שישלחו רגל השור והחמור כי לא יספיקו לדוש השוורים ברגליהם ויצטרכו לדוש ג"כ התבואה בחמורים, וכפי הפירוש הזה יהיה וברד, ברדת, שניהם מלשון ירידה והבי"ת שמושי' בשניהם ומוסב על וישב עמי בנוה שלום, והנה אמר שישב העם ברד כלומר, בירידה ברדת היער, ואל תתמה על חסרון יו"ד ירד במלת וברד, כי הנה מצאנו (הושע יב, א) ויהודה עוד רד עם אל, והיום רד מאד (שופטים יט, יא), והענין שיהיה העם בירידה ברדת היער, כמו שיעלה במעלת שלום והשקט כאשר היער יחשב לכרמל, והותרה בזה השאלה הראשונה: