א הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלָךְ־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֹֽׂרוּ׃ ב וְהָיָה־אִ֥ישׁ כְּמַֽחֲבֵא־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶֽלַע־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה׃ ג וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃ ד וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃ ה לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃ ו כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל־יְהוָה֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃ ז וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤ל ענוים (עֲנִיִּים֙) בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃ ח וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃ ט נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃ י יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּֽטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃ יא חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּֽטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃ יב עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃ יג עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּֽעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כָּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃ יד כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃ טו עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל וכרמל (וְהַכַּרְמֶ֖ל) לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃ טז וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃ יז וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃ יח וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃ יט וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃ כ אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הן. הטעם על חזקיהו ושריו שתעמד מלכותו:
פסוק א:
ולמ"ד ולשרים לא ידעתי לו טעם, וכמוהו והשלישי לאבשלום (דברי הימים א' ג' ב'), למן היום (שמות ט' י"ח):
פסוק ב:
והיה איש. כל אחד משרי חזקיהו, או הוא בעצמו:
פסוק ב:
כמחבא רוח. מקום, והוא פועל מהבנין הכבד הנוסף:
פסוק ב:
כציון, מגזרת ציה (מ"א י"ח) כמו חורב:
פסוק ב:
בארץ עיפה. צמאה כמו בארץ עיפה לך סלה (תהלים קמ"ג ו'):
פסוק ב:
[והטעם] והיה איש. יהודה כיושב במקום מחבא רוח:
פסוק ג:
ולא תשעינה. כמו ועיניו השע (ישעיהו ו' י'):
פסוק ד:
ולבב נמהרים. מגזרת מהירות בכסילות:
פסוק ד:
ולשון עלגים. אין חבר, ובלשון קדר כמו עבדים, והנכון שהוא הפך מדבר צחות:
פסוק ד:
ומלת צחות חסירת מלות, כי צחות תואר השם וטעמו ומשקלו זכות:
פסוק ה:
ולא. נבל. מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל'):
פסוק ה:
כילי. הפך שוע ושוע כמו נדיב שידיו רפות לתת ולא סגורות, מגזרת ושוע אל ההר (ישעיהו כ"ב ה'), ויש על דרך דרש שמלת כילי שתים מלות, כי יאמר שלי שלי (אבות ה' י"ג):
פסוק ו:
כי נבל. הטעם על שרי אחז:
פסוק ו:
תועה. שם, כי משקלי השמות משתנים:
פסוק ז:
וכילי כליו. הטעם כלי המשפט כי היו [השרים] דינים, והנה אומנותם לעות הדין:
פסוק ח:
ונדיב. הטעם על שרי חזקיה על כן בתחלה ולשרים משפט ישורו [לעיל א']:
פסוק ט:
נשים וגו'. יש אומרים כי בנות הטעם הקריות כי הם חשובות כבנות ושומרון היתה כאם:
פסוק י:
ימים. הטעם שנה על שנה:
פסוק י:
רגזה. בחסרון נו"ן, והנגיד אומר שהוא לשון ציווי, ואם הוא על לשון זכר, ורבי משה הכהן אמר שהוא שם הפעל:
פסוק י:
אוסף [בלי יבוא]. הטעם כפול, אוסף התבואה:
פסוק יא:
חרדו. על לשון זכר כמו אם תעירו (שיר השירים ב' ז') אם תמצאו [שם ה' ח'], בדרך קצרה:
פסוק יא:
רגזה. זכרתיו, וככה משפט פשוט' ועורה שיפשטו הבגדים, ועורה מגזרת ערום ועריה (יחזקאל ט"ז ז') עריה תעור (חבקוק ג' ט'), והנכון בעיני כי הנשים הם כמשמעם:
פסוק יב:
על שדים סופדים. כל הנשים, תחס' מלת כל, כמו וכל הנשים יתנו יקר (אסתר א' כ'):
פסוק יג:
על. עמי, שמרון:
פסוק יג:
קוץ שמיר. חסר וי"ו כמו אדם שת אנוש (דברי הימים א א׳:א׳):
פסוק יג:
כי. שמיר יעלה על כל בתי משוש:
פסוק יד:
כי ארמון. המלך עזב גם נטש מהבנין הקל [צ"ל הכבד] שלא נקרא שם פועלו:
פסוק יד:
עופל. מקום שהיה גבוה, מגזרת ויעפילו (במדבר י"ד מ"ד):
פסוק יד:
ובחן. כמו הקימו בחוניו (כ"ב י"ג) והם מגדלים, היו מערות:
פסוק טו:
עד יערה. מבנין נפעל, והטעם כי אלינו תביט הרעה, על ביאת מלך אשור אל ארץ יהודה, והטעם גזירה:
פסוק טו:
והיה. כל מדבר זרוע כמו הכרמל, והכרמל ליער יחשב כחבירו הראשון:
פסוק טז:
ושכן. הטעם שהשם יעשה משפט בעוזביו:
פסוק יז:
והיה מעשה הצדקה שלום. כי כן היה בימי חזקיהו, כאשר אמר, ולשלום אין קץ (ישעיהו ט' ו'), ויש מפרשים כי יערה עלינו לשבח:
פסוק יח:
וישב. איש יהודה:
פסוק יט:
וברד. הרי"ש פתוח כי הוא פעל כמו עשן כולו (שמות י"ט י"ח) והטעם כי אם ירד ברד אל היער ירד ולא אל מקום הזרע:
פסוק יט:
וטעם תשפל העיר שתשב פרזות כבקעה:
פסוק כ:
אשריכם זורעי על כל מים. שיבואו:
פסוק כ:
משלחי רגל השור. כטעם והאלפים והעירים (ישעיהו ל' כ"ד) כי פרש' אחת היא כלה: