פסוק א:הן לצדק. הנה המלך חזקיהו ימלוך לעשות צדק ולמען ינהגו השרים את שררותם לעשות משפט ולא לעשוק עושק:
פסוק ב:והיה איש כמחבא רוח. האיש חזקיהו יהיה לבני דורו כמקום מחבואה מפני הרוח וכמקום סתר להסתר שמה מפני זרם מים ר״ל בצדקתו ינצלו ממחנה אשור:
פסוק ב:כפלגי מים בציון. והוא יהיה להם כנחלי מים במקום ציה שמשיב נפש האדם:
פסוק ב:כצל סלע כבד. כמו הצל הבא מסלע כבד בעבור גדלו ועביו שאז הצל הוא עב וגדול ומשיב נפש ההולך בארץ עיפה המגולה לאור השמש ר״ל הוא ידריכם בדרך הישר לטוב להם:
פסוק ג:ולא תשעינה. לא תהיינה עיני הרואים לפנות מה׳ לא כמו עכשיו שנאמר בהם ועיניו השע (לעיל ו):
פסוק ג:תקשבנה. לא כמו עכשיו שנאמר בהם ואזניו הכבד:
פסוק ד:ולבב נמהרים. מי שלבבו נמהר מבלי דעת מיושבת יבין אז לדעת לא כמו עכשיו שנא׳ בהם השמן לב העם הזה:
פסוק ד:ולשון עלגים. מה שנדמה להם מאז דברי הנביאים כאלו ידברו בלשון עלגים כמ״ש כי בלעגי שפה וכו׳ (לעיל כח) הנה מעכשיו יחשב להם כאלו תמהר לדבר צחות אמרים ברורים המקובלים על הלב:
פסוק ה:לא יקרא. לא ימצא בהם חונף לקרוא לנבל בשם נדיב ועל כילי לא יאמר שהוא שוע:
פסוק ו:נבלה ידבר. בכל עת מדבר דברים מגונים וכעורים ומחשבות לבו לקבץ און לחשוב מחשבות לעשות חנופה ולדבר על ה׳ דבר תועה הפך האמת כי יאמר שאינו משגיח להריק. ר״ל יחשב כזאת למען לעשוק מאכל הרעב וכאלו יריק נפשו ממנו ולא ירא מה׳ בחושבו שאינו משגיח:
פסוק ו:ומשקה צמא יחסיר. ר״ל ולמען יחסיר המשקה מן הצמא כי חפצו לקחת ממונו בעושק וזה חוזר למעלה לומר אם כל אלה המדות הרעות נמצאו בנבל איך א״כ ראוי לקראו נדיב שהוא ההפך:
פסוק ז:וכלי כליו רעים. והרמאי הלא ערמותיו רעים המה לבריות כי הוא מתייעץ בנפשו להשחית עניים באמרי שקר:
פסוק ז:ובדבר אביון משפט. כשהאביון מדבר דברים ראויים ר״ל גם מתייעץ בנפשו לחבל הדברים ההם בדברי שקר וחוזר למעלה לומר אם כל אלה בו איך יקראהו שוע:
פסוק ח:ונדיב. אבל הנדיב מתייעץ בנפשו לעשות נדיבות והוא עומד על נדיבות רצה לומר לא בלבד יחשוב אלא עומד הוא על נדיבות ולא יעבור ממנו ואם כן אינו דומה לנבל וכלי לא במחשבה ולא במעשה ואיך א״כ יהיו נקראים בשם נדיב ושוע:
פסוק ט:נשים שאננות. אמר דרך קינה אתן נשי בני יהודה היושבות שאנן כי לא השיגו אותן יד סנחריב:
פסוק ט:בנות בוטחות וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק י:ימים על שנה. שנה עם שנה ר״ל לא שנה אחת כי אם שנה אחר שנה תחרדנה אתן נשים בוטחות כי גם עליכם יבוא האויב והוא נ״נ מלך בבל:
פסוק י:כי כלה בציר. כי אף שיכלה הבציר לא יבוא האוסף אל הבית כי האויב יקחהו:
פסוק יא:חרדו. מעתה חרדו על הצרה הבאה:
פסוק יא:רגזה. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:פשוטה ועורה. כי כל אחד תהיה מופשטה מבגדיה ותשאר מגולה בשרה בעת תלך בגולה:
פסוק יא:וחגורה. תחגור עצמה על החלצים לכסות הערוה לבד:
פסוק יב:על שדים. יטפחו על שדיהן דרך הספד:
פסוק יב:על שדי חמד. ההספד תהיה על אבדן השדות החמודות ועל הגפנים המגדלים פירות הרבה:
פסוק יג:על אדמת עמי. על האדמה אשר תהיה שממה ויגדלו שם קוצים:
פסוק יג:כי על כל בתי משוש. כי הקוצים יגדלו אף על כל הבתים שהיו שמחים בהם תדיר העומדים בירושלים קריה עליזה:
פסוק יד:כי ארמון נטש. היכל המלך יהיה נעזב כי מלך יהודה יגלה ממנו:
פסוק יד:המון עיר. המון העם שבעיר יהיה נעזב ומופקר:
פסוק יד:עופל ובחן. מגדלי המבצר יחרבו וישובו למערות מדור לחיות השדה:
פסוק יד:עד עולם. ר״ל עד זמן רב וכן ועבדו לעולם (שמות כ״א:ו׳):
פסוק יד:משוש פראים. הם ישמחו שמה כי ימצאו שמה מרעה:
פסוק יד:מרעה עדרים. יהיה מקום מרעה לעדרים:
פסוק טו:עד יערה. ר״ל כן תהיה חרבה עד אשר ישפוך עלינו ממרום רוח הרצון והרחמים והיה מדבר לכרמל. מקום שממה כמדבר חשוב להיות כרמל והוא מקום שדות וכרמים. והכרמל. מקומות שהם עתה ככרמל תשוב להיות כיער מבלי מצוא שדות וכרמים:
פסוק טז:ושכן במדבר. ירושלים שהיתה כמדבר ישכון בה משפט ר״ל אנשים עושים המשפט:
פסוק טז:בכרמל. בא״י שתהיה באותן הימים ככרמל שמה תשב צדקה ר״ל אנשים יעשו צדקה:
פסוק יז:והיה מעשה הצדקה. בגמול הצדקה תביא שלום:
פסוק יז:ועבודת הצדקה. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יח:וישב עמי וכו׳. מאז והלאה ישב עמי בנוה שלום וכו׳ וכפל הדבר פעמים ושלש ויורה על מרבית השלום:
פסוק יט:וברד ברדת היער. ר״ל ואף ברדת ברד לא תרד על הצמחים כי ביער תרד:
פסוק יט:ובשפלה. בנין העיר תשפל להבנות במקום שפל ועמוק ועכ״ז יהיו בטוחים מן האויב ולא יצטרכו לבנותה בגובה הר להשגב שמה:
פסוק כ:אשריכם. הצלחה תהיה לכם כי תזרעו על כל מים ר״ל בכל מקום שתזרעו ימצא מים לגדל התבואה:
פסוק כ:משלחי רגל. ותהיו משלחים שמה רגל השור והחמור לאכול לשבעה ולרמוס ברגל ולא יחושו כי תגדל הרבה תבואה:
