לפרק ל"ב

וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃
וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃
לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃
(ישעיה לב ג-ה)

"וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה" – מתאים אל האמור לעיל: "וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃"(ישעיה כט יח), "וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת" מסכים לאמור לעיל: "וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה"(ישעיה כט כד), "וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃" מכוון אל הנאמר אחרי זה: "לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃", שנמצא כאילו עד הנה הייתה לשונם לשון עילגים שלא השתמשו במילות נדיב ושוע על דרך הוראתן הנכונה.

לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃
(ישעיה לב ה)

פסוק זה מסכים לאמור לעיל: "הֲלוֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃"(ישעיה כט יז), שפירושו: העליונים יהיו למטה, והתחתונים-הענווים, הראויים באמת לשם נדיבים, למעלה.

וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃
וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃
(ישעיה לב יח-יט)

נְוֵה השָׁלוֹם וּֽמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּֽוֹת יכסו רֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר כבָרַד המכסה את הארץ, וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר. וכל זה סימן לבטחון שישרור בארץ, שלא יצרכו עוד לבנות העיר בראש ההר להישגב שם מפחד האויב.