פסוק א:כי ירחם ה' את יעקב. לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל:
פסוק א:ובחר עוד בישראל. לעתיד יגאלם גאול' שלימה:
פסוק א:ונספחו. ונוספו וכן ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו) וכן מהסתפח בנחלת ה' (שם כז):
פסוק ב:והתנחלום. יהיו ננחלים מהם וכן והתנחלתם אותם (ויקרא כה):
פסוק ב:ורדו. לשון רדוי ונגישה כמו לא תרדה בו (שם):
פסוק ג:ביום הניח ה' לך. לישראל הכתוב מדבר:
פסוק ג:מעצבך ומרגזך. שעצבך והרגיזך מלך בבל ובראותך מפלתו יניח לך כי תצא חפשי:
פסוק ד:מדהבה. לשון מרבית גאוה ומשא כבד, ורבותינו דרשו האומרים מדוד והבא:
פסוק ה:שבר ה' מטה רשעים. שהיה מכה עמים בעברה:
פסוק ו:מורדף בלי חשך. מורדף כל גוי וגוי על ידו בלי חשך עצמו מרדוף ומדלוק אחר כל אומה ואומה:
פסוק ז:פצחו רנה. זאת הרנה פצחו נחה שקטה כל הארץ:
פסוק ח:גם ברושים שמחו. אף שלטונין חדיאו שמחו על מפלתך:
פסוק ט:לקראת באך. כשתרד לגיהנם ומה היא הרגזה לעורר לקראתם:
פסוק ט:רפאים. ענקים השוכבים שם:
פסוק ט:כל עתודי ארץ. כל מלכי העכו"ם השרים והשרות הכתוב מושלם לפרים ולפרות ולעתודי' כמו (תהילים כ״ב:י״ג) כי סבבוני פרים וכמו (עמוס ד׳:א׳) פרות הבשן אשר בשומרון וכאן מושלם לעתודים:
פסוק ט:מכסאותם. שבגיהנם כל מלכי גוים:
פסוק י:גם אתה חלית כמונו. תמיהים אנו איך באת עליך רעה שגם אתה נחלית להיות כמונו למות:
פסוק יא:המית נבליך. נבלים וכנורות שהיו מזמרים לפניך ויש לפתור המית נבליך המית בני נבל עושי נבלה שבחיילותיך ומדומה אני שבמסורה הגדולה חיבר את זה ואת זמרת נבלים (שם ה) באלף בית של ב' לשונות:
פסוק יב:הילל בן שחר. כוכב הנוגה המאיר אור ככוכב הבוקר זו הקינה על שרה של בבל נאמר' שיפול משמים:
פסוק יב:נגדעת לארץ. אתה נבוכדנצר שהיית חולש על גוים מטיל גורל עליהם על המלכים מי מהם ישרתך ביום פלוני ומי ביום פלוני ורבותינו דרשוהו שהיה מטיל גורל על המלכים וכו':
פסוק יג:ממעל לכוכבי אל. ישראל:
פסוק יג:בהר מועד. הר שהכל מתועדי' שם הוא הר ציון:
פסוק יג:בירכתי צפון. בעזרה מקום שנבחר בו ירך הצפוני כענין שנא' (ויקר' א) על ירך המזבח צפונה:
פסוק יד:אעלה על במתי עב. איני כדאי לדור עם בני אדם אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה יונתן תרגם אסק עלוי כל עמא:
פסוק טז:ישגיחו. יביטו דרך חורין וחרכין אבוט"ר בלע"ז:
פסוק טז:יתבוננו. פורופנשי"ר בלע"ז:
פסוק יז:לא פתח ביתה. לא פתח להם בית אסוריהם להוציאם כל ימי חייהם לפוטר' ללכת לביתם כל תיבה שצריכ' למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:
פסוק יח:איש בביתו. בקברו וכן ת"י בבית עלמיה:
פסוק יט:כנצר נתעב. כיונק אילן הנתעב בעיני בעליו שחופר ומשרש ומוציאו כך הושלכת מקברך, אמרו חכמים כשנעשה בהמה וחיה ז' שנים המליכו עם הארץ את אויל מרודך וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורין עד יום מותו כשמת הוציאו אויל מרודך מבית הסוהר להמליכו ולא קבל עליו אמר אם ישוב למלכותו יהרגני אמרו לו מת ונקבר ולא האמין עד שהוציאוהו מקברו:
פסוק יט:לבוש הרוגים מטועני חרב. בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים:
פסוק יט:מטועני חרב. מדוקרי רמחים מדוקר בלשון ערבי מוטען:
פסוק יט:יורדי אל אבני בור. אל עמקי בור מקום שהאבנים צוללים שם ירדת:
פסוק יט:כפגר מובס. ת"י מדשדש כמו נבוס קמינו (תלים מד) ועל הרי אבוסנו (כאן כ"ה) מתבוססת בדמיך (יחזקאל טו), הנדוש כטיט חוצות:
פסוק כ:לא תחד אתם בקבורה. לא תשוה לשאר מלכים לנוח בקברך:
פסוק כ:כי ארצך שחת. ברוב עבודה ועמך הרגת חנם כמו שמפורש בדניאל ואמר להובד' לכל חכימי בבל לכך שנאוך ונהגו בך בזיון להשליכך מקברך:
פסוק כ:לא יקרא לעולם זרע מרעים. ואף בניך ילקו בעוניך ולא יתקיימו אחריך ימים רבים כי יתחברו עליהם שונאיך וישחיתום ויאמרו זה לזה:
פסוק כא:הכינו לבניו מטבח. לבל יקומו וירשו ארץ, ותמלא הארץ שונאים ומציקים וכן תירגם יונתן בעלי דבבין כמו (שמואל א כ״ח:ט״ז) ויהי ערך, ועוד יש לפתור ומלאו פני תבל ערים כלפי שאמרנו למעלה שם תבל כמדבר ועריו הרס חזר ואמר וכלה זרעו ויחזרו יושבי הערים למקומן ומלאו פני תבל עיירות:
פסוק כב:נין. בן מושל במלכות אביו:
פסוק כב:ונכד. בן הבן נין זה בלשצר ונכד זו ושתי:
פסוק כג:קפוד. הריצו"ן בלע"ז:
פסוק כג:וטאטאתיה. לשון כיבוד אשקובי"ר בלע"ז כמו שאמרו רבותינו לא הוי ידעי רבנן מאי וטאטאתיה עד דשמעוה כו':
פסוק כד:כאשר דמיתי. באשור כן הית', אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאי ישראל בסנחריב:
פסוק כה:לשבור אשור בארצי. ובזאת תדע כי את אשר יעצתי אליך גם היא תקום:
פסוק כה:לשבור אשור וגו'. מוסב על כאשר דמיתי כן היתה:
פסוק כה:אבוסנו. אשר אמרתי לרומסו ולבוססו:
פסוק כו:על כל הגוים. על אשור בשעתו ועל בבל בשעתה:
פסוק כח:בשנת מות המלך אחז. ומלך חזקיהו בנו היה המשא הזה על פלשתים:
פסוק כט:אל תשמחי פלשת כולך. שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר (דברי הימים ב כ״ח:י״ח) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו':
פסוק כט:כי נשבר שבט מכך. כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר (ד"ה ב' כו) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת:
פסוק כט:כי משרש נחש. משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו (מלכים ב י״ח:ח׳) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר:
פסוק כט:ופריו שרף מעופף. ת"י ויהון עובדוהי בכון כחיוי:
פסוק ל:ורעו בכורי דלים. ורעו בימי שרי ישראל שהן עכשיו דלים מפניכם, בכורי לשון שרים כמו (תהילים פ״ט:כ״ח) גם אני בכור אתנהו:
פסוק לא:כי מצפון עשן בא. פורעניות קשה כעשן תבא עליהם מצפון, עזה וגבוליה שהכה חזקיה היו בדרומה של ארץ ישראל במקצוע דרומית מערבית נמצאת ארץ ישראל לה מצפון וכן מצינו בספרי בהאזינו בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן שנאמ' (עמוס ב׳:א׳) על שלשה פשעי עזה למדנו שעזה בדרום:
פסוק לא:ואין בודד במועדיו. ת"י ולית דמאחר בזמנוהי בגדודים שיעד לבא עליכם ואין מאחר פעמיו להיות בודד ובא בדד לבדו אלא כלם כאחד יבואו בחזקה:
פסוק לב:ומה יענה מלאכי גוי. ומה יגידו בימי חזקיהו מלאכי ישראל ההולכים לבשר בשורות כן יגידו ה' יסד בציון הקים בה מלך הגון וחזק ה' עמו:
פסוק לב:ובה יחסו עניי עמו. אף מעשרת השבטי' באים שם כמו שמפורש (בד"ה ב ל) ששלח חזקיהו מלאכים בכל גבול ישראל לשוב להקב"ה: