לפרק י"ד
א' וב') "כִּי יְרַחֵם יְהוָה אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב. וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְהוָה לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם".
הפסוקים הללו היו לפני זכריה בנבואתו בסוף פרק ב'. צא והקש: א. מה שנאמר שם "שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם... וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם" מתאים אל האמור כאן "וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם". ב. מה שנאמר שם "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא" מתאים אל האמור כאן "וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וכו'". ג. הלשון "וּבָחַר עוֹד" נאמר שם ונאמר כאן. ואולי בכונה סמך זכריה נבואתו אל נבואת ישעיהו מפני שנבואת ישעיהו היתה ידועה לגולי בבל והיו מוצאים בה תנחומים, כמו שכתבתי לעיל י"ג, א'.
י"א) "הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ וכו'". מרמז אל המספר בדניאל פרק ה' שבלילה שנהרג בלשאצר עשה משתה וצוה ברוב גאונו(השווה דניאל ה כג) להביא כלי המקדש לשתות מהם יין, ובלי ספק הנעימה זמרת הנבלים את המשתה שכך היה דרך הגדולים אז(ראה ישעיה ה ) ומה גם המלכים.
י"ג) "מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי". כינם 'כוֹכְבֵי אֵל' משום שהבבלים, כידוע, חלקו להכוכבים כבוד אלוהים.
י"ח) "כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ". ביתו הוא בית עולמו, ונאמר כך, לפי שהיה הקבר של המלכים אצל עמי הקדם עשוי כמין דירה.
כ"ד, כ"ה, כ"ו, כ"ז) "נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם. לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר. זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם. כִּי יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה".
מתוך סגנון הלשון מוכח, כי קטע זה היא נבואה שנתוספה מהנביא על זו שלמעלה בזמן מאוחר לאחר מפלת סנחריב, ודוגמא מפורשת לזה מצינו בנבואתו על מואב בפרק ט"ז, פסוקים י"ג-י"ד בלשונו זה "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מוֹאָב מֵאָז. וְעַתָּה דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר וכו'".
והמשך הענין כאן הוא זה: "אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם" – ו'תקום' הוא עתיד במקום עבר – ומה היתה העצה: "לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וכו'" כדי "וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וכו'", כך תקום זאת העצה האמורה למעלה על כל הארץ, וקורא למלוכת בבל (פסוק ז') "כָּל הָאָרֶץּ" מפני שהיתה מושלת אז בכפה, כלשונו לעיל (פרק י"ג, פסוק ה') "לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ", ומתאים אל מה שקרא לבבל "כָּל הָאָרֶץּ" קורא הוא לכשדים עם בבל (פסוק כ"ו) "כָּל הַגּוֹיִם".