פסוק א:מפלת בבל משחררת את גולי ישראל שבתוכה, ומהם ישובו לארץ נחלתם. כִּי, כאשר יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם לאחר שובם אליה — וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב.
פסוק ב:וּלְקָחוּם — את ישראל עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם. העמים יסייעו בידם לחזור לארצם. עם זאת יבואו עמים, וְהִתְנַחֲלוּם — את העמים הללו בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת ה' לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. וְהָיוּ אז ישראל שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם, וְרָדוּ, ימשלו בְּנֹגְשֵׂיהֶם. כאשר יתיישבו ישראל באדמתם, יהפכו אותם אנשים שהיו קודם שוביהם ומשעבדיהם, למשרתיהם ולאזרחים מדרגה שנייה.
פסוק ג:וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעָצְבְּךָ, מצערך וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ, אפשר יהיה לערוך סיכומים על התקופה שהייתה, ולשיר שיר חדש.
פסוק ד:וְנָשָׂאתָ אז את הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל. וְאָמָרְתָּ: אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, בטל רודה שָׁבְתָה מַדְהֵבָה, עול השלטון?!
פסוק ה:שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים. המטה והשבט ממלאים תפקיד כפול: המקל המכה את העמים, ושרביט המלוכה והשלטון.
פסוק ו:מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, בזעם מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה, ללא הפוגה, רֹדֶה בָאַף, בכעס גּוֹיִם. מֻרְדָּף, נרדף בְּלִי חָשָׂךְ, מבלי להימנע. נראה שאין הוא מסוגל לנוח. הוא רודף מלחמות וגם רדוף מלחמות. עכשיו, אחרי מותו, העולם הפך שקט יותר —
פסוק ז:נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ. פָּצְחוּ הכול רִנָּה, שירה.
פסוק ח:גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, על מותך, וגם אַרְזֵי לְבָנוֹן, כאומרים: מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ. מלך בבל בנה ארמונות אדירים, וכרת עצים גדולים רבים לשם כך ולשם המצור שעשה על ערים רבות. כעת נרגעים אפילו העצים. רֵת עָלֵינוּ.
פסוק ט:מן העבר השני, שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ. כשאתה בא לגיהינום מתעוררות שם חרדה והתרגשות. עוֹרֵר לְךָ השאול רְפָאִים, מתים, כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ, כל האנשים שהיו גדולים בחייהם מתעוררים לקראתך. הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם שבגיהינום כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם.
פסוק י:כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: גַּם אַתָּה, המלך הגדול המושל בכיפה, שנתפסת כאיתן טבע נצחי שדבר אינו יכול להזיזו, חֻלֵּיתָ, חלית, נחלשת כָמוֹנוּ, אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ, נדמית לנו. הנה גם אתה מת.
פסוק יא:הוּרַד אל שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ, גאוותך הושפלה, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ. המנגינות שהיו תמיד מנגנים לכבודך, הורדו גם הן מהבימה ונדַמו. אחרי שישבת בכבוד גדול ברומו של עולם — תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, תשכון דומם על מצע של רימה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה, ומעליך תולעים.
פסוק יב:הנביא פונה אל המלך ואומר לו: אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, כוכב נוגה, שהוא כוכב הלכת הבהיר ביותר המופיע בזמן השחר. היית ככוכב מזהיר, ועכשיו נפלת. נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, אתה שהיית חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם.
פסוק יג:וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ בעודך חי: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד, במקום המתאים להתוועדות האלים, לדעתך, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן, בצפון הנסתר, באזור שאליו אין השמש מגיעה.
פסוק יד:אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, מעל לעננים, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.
פסוק טו:אולם למרות כל רצונותיך, לבסוף אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. תיקבר בפינת בור.
פסוק טז:ורֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ ויאמרו: הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת?! האם הגופה הזאת היא של מי שכל העולם רעד מפניו?!
פסוק יז:האם זה המלך ששָׂם תֵּבֵל, עולם כַּמִּדְבָּר במלחמותיו, וְעָרָיו הָרָס, את אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה, שחרר ללכת לביתם?
פסוק יח:כָּל מַלְכֵי גוֹיִם אמנם מתים, אבל כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ, משום שלא יצרו התנגדות כה רבה גם אחרי מותם,
פסוק יט:וְאילו אַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב, כמו שעוקרים שתיל שאינו צומח כראוי, לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב, בבגדים קרועים של חללי קרב דקורים, יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס, דרוס. כנופלים במלחמה שנותרו בשדה הקרב המושלכים לקבר כפגרים בלא שתוקם עליהם מצבה, כך יעלה בגורלך — לא תישאר בקברך המפואר, כשאר מלכים המתים על מיטתם בכבוד ובשקט.
פסוק כ:לֹא תֵחַד, תהיה יחד אִתָּם — עם שאר המלכים בִּקְבוּרָה, כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, השְחתָּ, עַמְּךָ הָרָגְתָּ, ולכן לֹא יִקָּרֵא, לא ייזכר לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים, זרעך.
פסוק כא:כי יאמרו: הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ, הִרגו אותם בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם, בַּל יָקֻמוּ חלילה הבנים וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים, הרס וחורבן.
פסוק כב:וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר, שארית או שאר בשר וְנִין, בן, או: כל צאצא וָנֶכֶד, נְאֻם ה'.
פסוק כג:וְשַׂמְתִּיהָ — את ארץ בבל לְמוֹרַשׁ קִפֹּד, כנראה מין עוף לילי וְאַגְמֵי מָיִם. וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם ה' צְבָאוֹת. בבל תושמד, ולא יישארו ממנה אלא חורבות, ביצות ושממה.
פסוק כד:נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי — כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי, חשבתי — הִיא תָקוּם, המחשבה תתקיים.
פסוק כה:לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ, אבוסס ואמחץ אותו. וְסָר מֵעֲלֵיהֶם — מעל ארצי והרַי עֻלּוֹ של מלך אשור, וְסֻבֳּלוֹ, המשא שסובל עַמי — מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר.
פסוק כו:זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם. יד ה' המושלת בכל העולם לא תאפשר את קיומו של העוול הזה.
פסוק כז:כִּי ה' צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר, וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה.
פסוק כח:בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה. פלשתים, שהוכו על ידי אחז שמחו במותו שמחה גדולה. על כן אומר להם הנביא:
פסוק כט:אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ, כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ, מת המלך שהכה אותך, כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע, הגרוע מסתם נחש, וּפִרְיוֹ של הנחש יהיה שָׂרָף מְעוֹפֵף, כנראה נחש ארסי המתרומם באוויר ומכיש. במקום המלך המת יבוא מלך קשה יותר וירבה מכתו.
פסוק ל:וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים, אפילו הדלים ביותר מישראל ירעו ויתפרנסו בשלווה, וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ. ולעומתם — וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ, הפלשתים יסבלו חרפת רעב ויוכו עד היסוד, וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג אותו מלך.
פסוק לא:הֵילִילִי שַׁעַר, יבבי עד ששערי עירך ירעדו, זַעֲקִי, עִיר, נָמוֹג, נמס, נחלש פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ. פלשת כולה עתידה להיהרס. כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן המלחמה בָּא, וְאֵין חייל בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו. כל צבא האויב יתקבץ יחד.
פסוק לב:ואז, מַה יַּעֲנֶה, ישמיעו למַלְאֲכֵי, שליחי גוֹי, לדיפלומטיים ולעיתונאים? – כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן, וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ. לעניי ישראל יהיה מחסה בטוח בירושלים הבנויה, שהרי אוכליהם, הפלשתים, הוכו מכה גדולה.
