תנ"ך על הפרק - ישעיה יד - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה יד

348 / 929
היום

הפרק

כִּי֩ יְרַחֵ֨ם יְהוָ֜ה אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וּבָחַ֥ר עוֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְהִנִּיחָ֖ם עַל־אַדְמָתָ֑ם וְנִלְוָ֤ה הַגֵּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנִסְפְּח֖וּ עַל־בֵּ֥ית יַעֲקֹֽב׃וּלְקָח֣וּם עַמִּים֮ וֶהֱבִיא֣וּם אֶל־מְקוֹמָם֒ וְהִֽתְנַחֲל֣וּם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל אַדְמַ֣ת יְהוָ֔ה לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָח֑וֹת וְהָיוּ֙ שֹׁבִ֣ים לְשֹֽׁבֵיהֶ֔ם וְרָד֖וּ בְּנֹגְשֵׂיהֶֽם׃וְהָיָ֗ה בְּי֨וֹם הָנִ֤יחַ יְהוָה֙ לְךָ֔ מֵֽעָצְבְּךָ֖ וּמֵרָגְזֶ֑ךָ וּמִן־הָעֲבֹדָ֥ה הַקָּשָׁ֖ה אֲשֶׁ֥ר עֻבַּד־בָּֽךְ׃וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֛ה עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאָמָ֑רְתָּ אֵ֚יךְ שָׁבַ֣ת נֹגֵ֔שׂ שָׁבְתָ֖ה מַדְהֵבָֽה׃שָׁבַ֥ר יְהוָ֖ה מַטֵּ֣ה רְשָׁעִ֑ים שֵׁ֖בֶט מֹשְׁלִֽים׃מַכֶּ֤ה עַמִּים֙ בְּעֶבְרָ֔ה מַכַּ֖ת בִּלְתִּ֣י סָרָ֑ה רֹדֶ֤ה בָאַף֙ גּוֹיִ֔ם מֻרְדָּ֖ף בְּלִ֥י חָשָֽׂךְ׃נָ֥חָה שָׁקְטָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פָּצְח֖וּ רִנָּֽה׃גַּם־בְּרוֹשִׁ֛ים שָׂמְח֥וּ לְךָ֖ אַרְזֵ֣י לְבָנ֑וֹן מֵאָ֣ז שָׁכַ֔בְתָּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה הַכֹּרֵ֖ת עָלֵֽינוּ׃שְׁא֗וֹל מִתַּ֛חַת רָגְזָ֥ה לְךָ֖ לִקְרַ֣את בּוֹאֶ֑ךָ עוֹרֵ֨ר לְךָ֤ רְפָאִים֙ כָּל־עַתּ֣וּדֵי אָ֔רֶץ הֵקִים֙ מִכִּסְאוֹתָ֔ם כֹּ֖ל מַלְכֵ֥י גוֹיִֽם׃כֻּלָּ֣ם יַֽעֲנ֔וּ וְיֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ גַּם־אַתָּ֛ה חֻלֵּ֥יתָ כָמ֖וֹנוּ אֵלֵ֥ינוּ נִמְשָֽׁלְתָּ׃הוּרַ֥ד שְׁא֛וֹל גְּאוֹנֶ֖ךָ הֶמְיַ֣ת נְבָלֶ֑יךָ תַּחְתֶּ֙יךָ֙ יֻצַּ֣ע רִמָּ֔ה וּמְכַסֶּ֖יךָ תּוֹלֵעָֽה׃אֵ֛יךְ נָפַ֥לְתָּ מִשָּׁמַ֖יִם הֵילֵ֣ל בֶּן־שָׁ֑חַר נִגְדַּ֣עְתָּ לָאָ֔רֶץ חוֹלֵ֖שׁ עַל־גּוֹיִֽם׃וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ בִֽלְבָבְךָ֙ הַשָּׁמַ֣יִם אֶֽעֱלֶ֔ה מִמַּ֥עַל לְכֽוֹכְבֵי־אֵ֖ל אָרִ֣ים כִּסְאִ֑י וְאֵשֵׁ֥ב בְּהַר־מוֹעֵ֖ד בְּיַרְכְּתֵ֥י צָפֽוֹן׃אֶעֱלֶ֖ה עַל־בָּ֣מֳתֵי עָ֑ב אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן׃אַ֧ךְ אֶל־שְׁא֛וֹל תּוּרָ֖ד אֶל־יַרְכְּתֵי־בֽוֹר׃רֹאֶ֙יךָ֙ אֵלֶ֣יךָ יַשְׁגִּ֔יחוּ אֵלֶ֖יךָ יִתְבּוֹנָ֑נוּ הֲזֶ֤ה הָאִישׁ֙ מַרְגִּ֣יז הָאָ֔רֶץ מַרְעִ֖ישׁ מַמְלָכֽוֹת׃שָׂ֥ם תֵּבֵ֛ל כַּמִּדְבָּ֖ר וְעָרָ֣יו הָרָ֑ס אֲסִירָ֖יו לֹא־פָ֥תַח בָּֽיְתָה׃כָּל־מַלְכֵ֥י גוֹיִ֖ם כֻּלָּ֑ם שָׁכְב֥וּ בְכָב֖וֹד אִ֥ישׁ בְּבֵיתֽוֹ׃וְאַתָּ֞ה הָשְׁלַ֤כְתָּ מִֽקִּבְרְךָ֙ כְּנֵ֣צֶר נִתְעָ֔ב לְב֥וּשׁ הֲרֻגִ֖ים מְטֹ֣עֲנֵי חָ֑רֶב יוֹרְדֵ֥י אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר כְּפֶ֥גֶר מוּבָֽס׃לֹֽא־תֵחַ֤ד אִתָּם֙ בִּקְבוּרָ֔ה כִּֽי־אַרְצְךָ֥ שִׁחַ֖תָּ עַמְּךָ֣ הָרָ֑גְתָּ לֹֽא־יִקָּרֵ֥א לְעוֹלָ֖ם זֶ֥רַע מְרֵעִֽים׃הָכִ֧ינוּ לְבָנָ֛יו מַטְבֵּ֖חַ בַּעֲוֺ֣ן אֲבוֹתָ֑ם בַּל־יָקֻ֙מוּ֙ וְיָ֣רְשׁוּ אָ֔רֶץ וּמָלְא֥וּ פְנֵֽי־תֵבֵ֖ל עָרִֽים׃וְקַמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְהִכְרַתִּ֨י לְבָבֶ֜ל שֵׁ֥ם וּשְׁאָ֛ר וְנִ֥ין וָנֶ֖כֶד נְאֻם־יְהוָֽה׃וְשַׂמְתִּ֛יהָ לְמוֹרַ֥שׁ קִפֹּ֖ד וְאַגְמֵי־מָ֑יִם וְטֵֽאטֵאתִ֙יהָ֙ בְּמַטְאֲטֵ֣א הַשְׁמֵ֔ד נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃נִשְׁבַּ֛ע יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֞א כַּאֲשֶׁ֤ר דִּמִּ֙יתִי֙ כֵּ֣ן הָיָ֔תָה וְכַאֲשֶׁ֥ר יָעַ֖צְתִּי הִ֥יא תָקֽוּם׃לִשְׁבֹּ֤ר אַשּׁוּר֙ בְּאַרְצִ֔י וְעַל־הָרַ֖י אֲבוּסֶ֑נּוּ וְסָ֤ר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ עֻלּ֔וֹ וְסֻ֨בֳּל֔וֹ מֵעַ֥ל שִׁכְמ֖וֹ יָסֽוּר׃זֹ֛את הָעֵצָ֥ה הַיְּעוּצָ֖ה עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְזֹ֛את הַיָּ֥ד הַנְּטוּיָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃כִּֽי־יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יָעָ֖ץ וּמִ֣י יָפֵ֑ר וְיָד֥וֹ הַנְּטוּיָ֖ה וּֽמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃בִּשְׁנַת־מ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֑ז הָיָ֖ה הַמַּשָּׂ֥א הַזֶּֽה׃אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י פְלֶ֙שֶׁת֙ כֻּלֵּ֔ךְ כִּ֥י נִשְׁבַּ֖ר שֵׁ֣בֶט מַכֵּ֑ךְ כִּֽי־מִשֹּׁ֤רֶשׁ נָחָשׁ֙ יֵ֣צֵא צֶ֔פַע וּפִרְי֖וֹ שָׂרָ֥ף מְעוֹפֵֽף׃וְרָעוּ֙ בְּכוֹרֵ֣י דַלִּ֔ים וְאֶבְיוֹנִ֖ים לָבֶ֣טַח יִרְבָּ֑צוּ וְהֵמַתִּ֤י בָֽרָעָב֙ שָׁרְשֵׁ֔ךְ וּשְׁאֵרִיתֵ֖ךְ יַהֲרֹֽג׃הֵילִ֤ילִֽי שַׁ֙עַר֙ זַֽעֲקִי־עִ֔יר נָמ֖וֹג פְּלֶ֣שֶׁת כֻּלֵּ֑ךְ כִּ֤י מִצָּפוֹן֙ עָשָׁ֣ן בָּ֔א וְאֵ֥ין בּוֹדֵ֖ד בְּמוֹעָדָֽיו׃וּמַֽה־יַּעֲנֶ֖ה מַלְאֲכֵי־ג֑וֹי כִּ֤י יְהוָה֙ יִסַּ֣ד צִיּ֔וֹן וּבָ֥הּ יֶחֱס֖וּ עֲנִיֵּ֥י עַמּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כי. כאשר נלכדה בבל אז שלח כורש לגולה [צ"ל הגולה]:ונספחו. יתחברו כמו ספחני נא (שמואל א' ב' ל"ו):ולקחום. הטעם כאשר יראו העמים שכורש יכבד לישראל יבקשו להיותם [צ"ל להיות] עבדים לישראל:והיה. כ"ף מעצבך עם יהודה ידבר. מעצבך בגוף ומרגזך בלב:ונשאת. מדהבה. תרגום זהב, וכן בלשון קדר והטעם זהב המם:שבר. מטה רשעים, רמז למלכות, וכן שבט, כי המלך כרועה והעם כצאן:מכה. מכת, סמוך ויחסר יד, וכמוהו השותים במזרקי יין (עמוס ו' ו'):מורדף. פעולן מהבנין הכבד הנוסף, וטעם מורדף רודה במורדף בלי חשך, ויתכן היות מורדף פעול בטעם:נחה. במות מלך בבל:פצחו. בלשון קדר דבר צחות:גם וגו'. הטעם שהיה מצוה לכרות הברושים והארזים לבנות מצור וסוללה:שאול. לשון זכר ונקבה והנה רגזה גם עורר:רפאים. הם המתים ויתכן היות האל"ף תחת ה"א רפה:עתודי ארץ. הם המלכים כטעם או תיש (משלי ל' ל"א):הקים מכסאותם. היו קמים כאילו היו חיים ויתכן היות מנהג הבבליים לשום כסאות בקברי המלכים:כלם. אילו יכלו לדבר היו אומרים כן:חלית. מגזרת מחלה (שמות ט"ו כ"ו):הורד. יצע. יתכן היותו פועל עבר כמו אשר ילד לו (בראשית ל"ה כ"ו), ויתכן היותו עתיד תחת עבר, ובא על דרך לשון זכר כמו ולקח מהם קללה (ירמיה כ"ט כ"ב) והיא דרך צחות, וככה בלשון קדר, וכן ומכסך, והוא פועל:איך. הילל. הקרוב אל הדעת שהוא כוכב נוגה, והעד בן שחר, שהוא נראה קרוב מעלות השחר בימים ידועים, ואין בכוכבים ובצבא השמים כולו כוכב מאיר למראה העין כמוהו, על כן נקרא הילל, מגזרת לא יהלו אורם (ישעיהו י"ג י'):חולש. כמו ויחלש יהושע (שמות י"ג י"ז), ויש אומר מפיל גורלות כטעם קלקל בחצים (יחזקאל כ"א כ"ו):ואתה. השמים אעלה. רמז לגבהות הלב:ואשב בהר מועד. הוא הר ציון ונקרא כן שהוא מועד השם, כמו שרפו כל מועדי אל (תהלים ע"ד ח'), והעד ירכתי צפון (תהלים מ"ח ג'), כי כן היתה ציון:אעלה. זה הפסוק דבק בבא אחריו, אתה אמרת אעלה על במתי עב:אדמה. מבנין התפעל והתי"ו מבולע, והעד דגשות המ"ם:ראיך. ישגיחו, כמו יביטו:יתבוננו. שילמדו בינה בעבורך:שם תבל. מקום היישוב ולעולם זאת המלה בלשון נקבה רק במקום הזה, ויש אומרים כי וי"ו ועריו שב אל מדבר, או כי הר ערי עצמו:לא פתח. בית מאסרם:כל. איש בביתו, בבית שהכין לעצמו והוא הקבר וכן אל בית עולמו (קהלת י"ב ה'):ואתה. הקדמונים אמרו כי אחרי מות נבוכדנצר נסחב מקברו, כי היו אומרים אנשי ממלכתו שמא לא מת ועוד ישוב כאשר שב בראשונה. גם זה נכון, והאמת כי זה הפסוק על נבוכדנצר הוא, כי הוא תחלת מלכות בבל על ישראל, והעד הכינו לבניו מטבח:כנצר. סעיף:מטועני חרב. בלשון קדר כמו מדוקרים, ויש אומר מגזרת טענו (בראשית מ"ה י"ז) בדרך רחוקה, כמו מלאים:מובס. פעול מהשניים הנראים:לא תחד. חסר אל"ף השורש כמו אוהבי אהב (משלי ח' י"ז), ורבי יהודה המדקדק אומר שהוא חסר יו"ד מגזרת יחד:כי ארצך שחת. אפילו ארצך שחת ואף כי ארצות אחרות, והנה פירושו ועריו הרס:הכינו לבניו. בלשצר וכל ביתו:בעון אבותם. אויל מרודך אביו ונבוכדנצר אבי אביו:ערים. אויבי' כמו ויהי עריך (שמואל א' כ"ח ט"ז), והטעם כי יעורר שנאה בכל העולם והנה הטעם ומלאו שלא ימלאו, וי"א אחר שלא ירשו הם הארץ יתיישב העולם:וקמתי. שם הוא עצם, ושאר הוא כמו שאר בשרו (ויקרא י"ח ו') והוא האב, ונין בן, ונכד בן הבן:ושמתיה. קפוד. ידוע יש אומרים שהוא מגזרת קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל"ח י"ב), בעבור הקפידו:וטאטאתיה. כל המפרשים אמרו כי אין למלה הזאת אחות, והטעם העץ שיסירו בו הדומן:נשבע. שבועת השם היא הגזרה שנגזרה:דמיתי. חשבתי והטעם כל מה שחשבתי בכל מה שעבר כן היה וכן יהיה לעתיד:לשבור. כאשר חשבתי לשבור אשור בארצי שהיא ירושלם, כי שם הכבור:וסר מעליהם. מארצי והרי:זאת. כן תהיה זאת העצה שיעצתי על בבל:על כל הגוים. על אשור ובבל בעתם:כי. אחר שהשם גזר מי יוכל להפר:בשנת. המשא. הנבואה או משל בדרך נבואה, והעד כי משורש נחש:אל. צפע. הוא צפעוני והוא קשה מהנחש, והטעם כי חזקיה יהיה גבור מאביו והוא יזיק פלשתים כי כן כתוב במלכים, הוא הכה את עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים ועד עיר מבצר (מלכים ב' י"ח ח'):והפרי שיתן שרף מעופף, והמעופף הוא קשה בשרפים:ורעו בכורי דלים. הם ישראל שהתדלדלו קודם כל אומה והטעם כי יהיה לישראל שובע וישכנו לבטח, ואת פלשת להפך:שרשך. האבות:ואחריתך. הם הבנים וכן לא לאחריתו (דניאל י"א י"ד):הלילי. הטעם שירימו קול בפרהסיא:כי מצפון עשן בא. הוא מלך אשור והנכון שהוא נבוכדנצר והעד כי יי יסד ציון:ואין בודד. מגזרת בדד:במועדיו. בארמוניו בא העשן ולא יכול אדם לשבת אפילו לבדו בביתו:ומה יענה. כל מלאך ממלאכי כל גוי, זה יענה, כי יי יסד ציון, ולא יוכל מלך אשור לה. וטעם ומה יענה. שישאלו הגוים מה היה לירושלם, וכן יענה [צ"ל יענו] המלאכים לשולחיהם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך